בעיניי להיות אנושי והגיוני זה לבוא ללקוח לפני מעשה לא בדיעבד
כלומר אם מוכר מגלה שטעה בתמחור והוא מחליט לשתף בכך את הקונה, הדבר הנכון הוא לבדוק מול הלקוח לפני השליחה אם הוא מוכן לשלם יותר, ולא להתבכיין לו או לפנות לרחמיו ול"אנושיות" שבו אחרי שהמעשה כבר נעשה. זה מעמיד אותו בפני עובדה מוגמרת ומצב שהוא אישית מרגיש בו (כנראה) לא נעים. למה? באיזו זכות?
 
עסק חדש עושה טעויות, קורה; זה חלק מתהליך הלמידה. על טעויות משלמים, ומשלם מי שטעה. הוא לא צריך "לחנך" את המוכר, אבל רצוי שהמוכר ילמד שיעור או שניים במקצועיות בסיסית, אחרת אחרים ילמדו אותו בדרך הקשה. יש לקוחות שלא יהססו לתת משוב שלילי במצב כזה, למשל. מן הסתם פותח השרשור לא יעשה זאת, אבל עדיין השורה התחתונה היא שהמוכר עכשיו גרם לו לצאת מהעסקה בתחושה לא נעימה, אף שכולנו מסכימים שהוא לא עשה שום דבר לא בסדר.
 
כשהייתי חסרת ניסיון ונתתי ללקוח תמחור נמוך מדי ספגתי את הטעות (והיא עלתה לי בשעות עבודה רבות ששוות הרבה יותר מ-$25) וראיתי בה חלק משיעורי הבית שלי כמישהי שמתחילה בתחום (לא איביי, לא עקרוני). לא פתחתי מולו את המחיר מחדש, לא פניתי לאנושיות/הגיון שלו, לא התחלתי להתבכיין לו שזו בעצם יותר עבודה משחשבתי... קיבלתי את הפרטים מראש ולא חל שינוי בעסקה עצמה; יכולתי להעריך טוב יותר אבל טעיתי, זבש"י. סגרנו מחיר, סגרנו מחיר. ייתכן בהחלט שהוא היה מסכים לשלם לי יותר, אבל בעיניי זו הייתה חוסר מקצועיות משוועת. שמרתי על היושרה ועל הערכים שלי, כיבדתי את ההסכם בינינו, ובהמשך הוא גם חזר אליי שוב (והפעם הייתי חכמה ומנוסה יותר).