אספר לך מה קרה עם הבת שלי המתוקה מאוד
פעם ישבנו ודיברנו עם אמא שלי ואמא שלי אמרה משהו על העתיד, אולי על החתונה של הבת שלי או משהו כזה, אבל אז הבת שלי אמרה בקול צלול ליד השולחן:
אבל את לא תבואי לחתונה כי עד אז תיפטרי.
(תיפטרי = תמותי).
נהייתה דממה בבית.
חשבתי שאני מתה ופחדתי שאמי תיפגע אבל אמי צחקה ואמרה לה: אולי, אדם לא יודע מתי הוא ימות, אז אולי אני אמות עד אז ואולי לא....
וככה הארוחה נמשכה.
אחר כך דברנו על זה וגם הסברתי לה שאנשים לא אוהבים לשמוע על מותם ההולך וקרב, למרות שברור שמאז שנולדנו אנחנו מתקרבים למוות ומה זה מוות וכו'.
הסברתי לה מה מקובל ומה לא, שיש דברים שלא אומרים לאנשים בפנים, גם אם הם נכונים, כי אנחנו לא רוצים לפגוע באנשים.
אבל כמו שכתבתי, אמי לקחה את זה בדווקא בקלות.
לא חשבתי אם הילדים האחרים שלי היו אומרים את זה או לא, כי זה לא ממש חשוב, לדעתי.
היא אמרה. רגע קטן של מבוכה וזהו.
כמו שכתבתי, דברנו על הנושא
אבל השתדלנו לא לעשות מזה יותר מדי עניין גם.