שאלה,

תראי - אני חלילה לא שופטת או מבקרת

הגישה שלי היא שתמיד צריך לחשוב על המשפחה כעל מכלול.
נכון, יש בה ילד מיוחד, אבל יש בה גם הורים ואחים ולכולם יש צרכים.
גם ברור לי שלגדל ילד אוטיסט, הוא מסע ארוך וגם בפשטות, המשאבים הכלכליים שלנו מצומצמים.
כל מה שאני אומרת הוא שיש לך אפשרויות בחירה, גם במצב מורכב.

אנחנו היינו במצב דומה - הוא יכול היה להמשיך בגן טוב עם צוות טוב ולהסתדר, אבל היו לו הרבה צרכים שלא קיבלו מענה במסגרת, כי היא לא הייתה מותאמת.
לנו אמרו שגני התקשורת (ולא ידוע לי למעשה על אף מסגרת אחרת לילדים אוטיסטים) בירושלים הם מעולים, הלכתי ושוחחתי עם נשים שעובדות שם, הייתי בפגישת התרשמות בגן לפני הכניסה, שוחחתי עם אימהות שהילדים שלהן הלכו והולכים לגנים שונים.
כמו כן, ידעתי שזה ידרוש מאמץ עצום לממן את הטיפולים באופן פרטי ושמשאבי הזמן והכסף שנדרשים כדי לשלב, יבואו על חשבון האחים ועל חשבונינו ובכלל לא היה ברור לי שזה באמת יהיה טוב בשביל הילד בלי קשר לרגשותיו בנושא.

בנוגע לתחושת הכישלון של הילד - אני לא מזלזלת בה, אם כי הייתי שמה סימן שאלה גדול של מי תחושת הכשלון במקרה הזה, לילדים קטנים אין סטיגמות על חינוך מיוחד...
אבל הייתי מעדיפה לטפל בתחושת הכשלון באופן רגשי מאשר לתת לה להכתיב מהלכים כלכליים ומשפחתיים הרי גורל. אולי תחושת הכשלון היתה מתחלפת בתחושות אחרות לגמרי כשהוא היה במסגרת שמותאמת לו. הרי את מתארת ילד שזקוק להמון תמיכה - ריפוי בעיסוק, טיפול בחרדות ועוד ועוד - יכול להיות שחלק מהקושי היה נמנע עקב זה שהוא היה בגן מותאם.

מה שאני רוצה להגיד או להציע וזאת באמת ללא ביקורת ומתוך אמונה שכולנו עושים הכי טוב שאפשר -
נסי להסתכל על התמונה הגדולה ולחשוב על העתיד.
אם תתמוטטו כלכלית ופיזית לא יהיה לילד שלכם אף אחד. ואם יש לכם ילדים אחרים, אז גם הם יסבלו מאוד והם לא אשמים שיש להם אח מיוחד.
יש פער גדול בין להזניח את הילד ובין להעביר אליו את כל המשאבים של הבית, כולל את אלו שאין.
נכון שיש אמונה שבשביל ילדים צריך לעשות ולהקריב הכל ובטח אם הם מיוחדים. אבל לדעתי חייבים לעשות הכל בצורה שקולה ולקחת בחשבון את כל מי שאתם אחראים לו, כולל עצמכם. זה לא אומר שמזניחים את הילד.
 

yuliyuli1

New member
קודם אני רוצה להבהיר שאנחנו עדיין לא קורסים

כלכלית, כי למזלנו יש לנו כרגע משכורות לא רעות, רק שאני לגמרי יכולה להבין איך זה יכול לשבור כלכלית משפחות אחרות.
אם המצב הכלכלי שלנו יהיה פחות טוב בהחלט ניתן לו פחות, אבל גם זה יגבה מחיר מהילד ומשאר בני המשפחה.

כאחות לאוטיסט בתפקוד גבוה אני האחרונה שאתעלם מצרכי הילד השני, ומצד שני אני גם יודעת איזה מחיר גבוה משפחה יכולה לשלם על ילד שלא טופל כמו שצריך


בקשר לתחושת הכישלון של הילד - ידעתי שמי שיקרא יחשוב שמדובר בתחושת כישלון של ההורים ולא של הילד, אבל באמת שמדובר בילד מאוד רגיש, שמודע לכך ששאר הילדים בשכונה ממשיכים באותו גן. בשנה שלאחר מכן החלטנו להשאיר אותו שנה נוספת בגן במקום להעלות אותו לכיתה א, כי הגענו למסקנה שתחושת הכישלון תהיה פחות אקוטית מהקשיים שיחווה בכיתה א - ואפילו אנחנו ההורים לא תיארנו לעצמנו כמה מושפל הוא ירגיש בעקבות ההישארות הזו בגן. עד היום זו נקודה רגישה אצלו...

אני שמחה בשבילך שיש לך גני תקשורת טובים בעיר שלך. אני לא הצלחתי למצוא גני תקשורת מומלצים באזור שלי, ואנשי המקצוע שהתייעצתי איתם טענו שאין באזור גנים שמתאימים לו.
מההיכרות שלי עם אנשי המקצוע שהעיריה שלי (תל אביב) מספקת, אני גם יודעת שאני ממש לא יכולה לסמוך על זה שיקבל טיפול מתאים במסגרת הגן. אולי יפגוש אנשי מקצוע טובים, ואולי לא. אני יודעת גם על גנים שלמרות ההבטחות להורים הילדים לא קיבלו שום טיפול פרא רפואי בטענה של חוסר תקציב / חוסר אנשי מקצוע!

בעתיד ייתכן שנעביר אותו לכתת תקשורת. אני ממש לא פוסלת את זה והחיסכון הכספי אפילו קורץ לי (עם כי טיפולים פרא רפואיים הוא לא באמת יקבל גם בכתת התקשורת, עד כמה שאני יודעת. לא ברמה ובכמות שהוא צריך).
כרגע אני חושבת שהמסגרת הטובה ביותר (או ליתר דיוק הרעה פחות) בשבילו היא השילוב בחינוך הרגיל.
 
אני מבינה - חשבתי לתומי שגנים בעיר

גדולה ומבוססת כמו תל אביב יהיו ברמה גבוהה.
כמה מוזר...

ומענין אותי לדעת - אם בא לך לשתף - אחיך ובנך הם עם יכולות פחות או יותר דומות?

איזה הבדל את רואה מבחינת מה שנותנים הטיפולים אצל בנך לעומת איך לא להיות מטופל השפיע על אחיך?
 

yuliyuli1

New member
אם תרצי אוכל לכתוב לך במסר על ההבדלים ביניהם

אם כי אני לא בטוחה כמה אני זוכרת נכון את הקשיים של אחי מגיל 6...

כבר כתבתי כאן בעבר כי על רקע התסכול של אחי מחוסר היכולת שלו להשתלב במסגרת רגילה כשהיה אדם בוגר הוא רצח את אימי (גם לא משהו שמתחשק לי להרחיב עליו כאן, אבל זה עוד תחום שבגללו אני מעדיפה לבחור את אנשי המקצוע בעצמי ופחות סומכת על המערכת הציבורית).
 

dina199

New member
את שואלת אותי ?


זה על אסון כלכלי דובר בהודעה שהגבתי עליה.
אבל בכל מקרה אני יכולה לענות.
הפחד מסטיגמה גורם להורים להשקיע את כל כספם בטיפולים אינטנסיסיים גדי שהילד 'יצא מזה' .ויש מקומות ,
(למשל אחד שמאוד מפרסם את עצמו לכם לא אזכיר את שמו) שמבטיחים להם את זה. זה מתכון בטוח לאסון כלכלי.
 

dina199

New member
השאלה הייתה

(ציטוט) : 'האם אתם חושבים שהקושי בלגדל ילד חריג/שונה/מיוחד הוא "טרגדיה"? או להפך, כמתנה או כאתגר לחיים?'
ממתי אסור לשאול שאלה כזו ? ואפילו אם היא ביקורת , ממתי אסור לבקר (כשזו הודעה עצמאית ולא תגובה בשום שרשור אחר מאף סוג).
אני גם יכולה לא להסכים עם הגדרות כמו טרגדיה, מתנה או אתגר (כי אני לא מסכימה עם אף אחת מהן
) אבל זה לא מונע מהשואל את הזכות לשאול.
 

טסרקט

New member
אני בחרתי לחשוב על הילד שלי כמתנה

למרות הקשיים והאתגרים. אני שואלת את עצמי בעקבות מה שסיפרת שהאמא ההיא עברה הרבה הפלות, אולי פשוט לא הבנת על מה היא דיברה והיא דיברה בעצם על אחת ההפלות שעברה כעל 'הטרגדיה'? יכול להיות שפשוט לא הבנת אותה והיא לא התכוונה לילד אלא להפלה כלשהי...גם זה יכול להיות.

לדעתי ילד אוטיסט אינו טרגדיה. יכול להיות גם מתנה וגם אתגר.
אבל לחשוב על ילד כעל טרגדיה פוגע מאוד בילד.
 
עצוב לי לשמוע שהיא מדברת

ככה אני אמא לילד אחד והוא הכי מיוחד בעיני אני לא זמן כל כך רב אחרי הגילוי ולמדתי כבר עכשיו להשלים עם זה ולראות את חצי כוס המלאה , אני לא מרגישה שנענשתי ממש לא , כנראה שאני מיוחדת שאני יכולה לגדל ילד מיוחד , אני לא אשקר שאין פצע בלב אבל לומדים לחיות עם זה
 

אבשי14

New member
שתי אפשרויות

או שהיא עדיין לא למדה את מה שאת כבר למדת או שפשוט היא דיברה על משהו אחר כמו ההפלות שהיא עברה
 
למעלה