שאלה

14me1

New member
שאלה

היי
אני אם למתבגרת בת 13.5 , רציתי להתייעץ איתכם מה עושים במצב כזה שאתאר ?
ביתי חברה של 6 בנות שהן שמהוות קבוצת חברות , היום חזרה הבת עם דמעות לאחר שיחה איתה התברר לי שביתי גילתה שהבנות יוצאות לקניון אך לא אמרו לה כלום, בנוסף היא שאלה היום חברה שלה ששייכת לקבוצה ונחשבת חברה יותר קרובה להיכן היא הולכת לחוג התעמלות והיא רוצה להצטרף אליה, אז היא הגיבה בצורה , שביתי ירדה מהעניין והבינה שהיא לא רוצה שתצטרף אליה ולחברה נוספת שהולכות איתה, בנוסף עלי לציין שהבנות נוהגות לדבר בינן לבין עצמן ברוסית , דבר שמעליב אותה. היא העירה להם על כך אך הן ממשיכות, הבנות לדעתי גם מאוד תחרותיות, וביתי תלמידה טובה לימודית,ומתברר שכשהיא מתקשרת לגבי חומר לימודי למבחנים הן לא נותנות לה את כל החומר , ומבלבלות אותה.
עליי לציין שאני נמצאת גם בהליך גירושין קשה, והיא ילדה יחידה. ואני מודאגת לגביה , מה הייתם מציעים לי ולביתי לעשות?


תודה מראש
 
נשמע שכדאי שבתך תמצא חברות חדשות

לא נשמע שאלה באמת חברות שלה.

למה היא דווקא איתן? אין בכיתה ילדות אחרות שהיא יכולה להתחבר איתן? היא הולכת לחוג? תנועת נוער?
 

14me1

New member
חברות

היי

ביתי כבר בח' שנה שעברה הרגיש לה טוב בקבוצה זו והיא הייתה מאוד מאושרת, 2 בנות מהקבוצה הן בנות שהיו חברות שלה גם ביסודי, וחלק התחברה כשהתחילה בכיתה ז' בחט"ב , הכיתה כרגע כבר מחולקת לקבוצות של בנות חברות, לכן יהיה לה קצת קשה להתחיל לחפש ולהכנס לקבוצה חדשה, לכן לדעתי היא עדיין נלחמת על מקומה בקבוצה, ומתקשה להתחיל לחפש בנות, וכפי שהיא אומרת שהרבה בנות בכיתה הן גם לא בדיוק כאלה שהייתה רוצה להתחבר אליהן (סנוביות, ביצ'יות , אגואיסטיות וכו').

הבעיה הנוספת שרציתי לחגוג לה יום הולדת בחודש הבא עם בנות אלה , ועכשיו אני לא יודעת מה לעשות.

תודה על התגובה
 

אימם

New member
כל כך מוכר...

היום כשאני קוראת הודעה כמו שלך אני מתבוננת קצת מהצד וזוכרת כמה לי בתור אמא היה קשה
לראות את הבת בוכה, מתוסכלת ומאוכזבת ממניפולציה של חברות וממצבים דומים, חברות הלכו בלעדיה, לא קראו לה לצאת וכו'...
קודם כל זה גיל לא קל, מה גם שאצלך במיוחד המצפון מרקיע שחקים בגלל הגירושין שאת עוברת.
בגיל הזה כולן רוצות להרגיש מבוקשות, במרכז הענינים והכל נובע מזה.
זה הזמן לדעתי ללמוד מהדברים האלה. הסבירי לה שהיא לא יכולה לשנות התנהגות של אחרים, אלא את של עצמה
לכן מוטב אולי שיהיו לה פחות חברות, שתבחר חברה או שתיים אבל שתהיינה יותר נאמנות לה. שפחות תתאכזב.
בסופו של דבר התקופה ששתיכן עוברות תעבור והכל יסתדר אבל עד אז....

 

14me1

New member
הבעיה התקופה

היי
הבעיה שביתי היא בת יחידה , ולהתחיל עכשיו באמצע ח' לחפש חברה אחרי שכולן כבר מחוברות זה קצת קשה, היא מרגישה בודדה, כאילו היא לא מצליחה למצוא את החברה הנאמנה ואמיתית (כי היא כזאת) כפי שהיא מצפה שתוכל לצחוק איתה, לבלות איתה וכו'
בדיוק עכשיו דיברנו שנצטרך לחפש מקום מגורים אחר וזה השפיע עליה ואני מרגישה שהיא צריכה תמיכה וחברה, וזה כואב לי כמו שכתבת. ולכן זה מדאיג אותי.
 

רוני810

New member
מי יודע, אולי לשנות בית ספר לא יהיה דבר רע,

אם אתן ממילא עוברות דירה.
אולי משנה מקום משנה מזל.
וכמו שכתבת, היא בכיתה ח' וכבר מכירה את הבנות בכיתה ואולי "מיצתה את המיבחר" בכיתה.
אם אתן ממילא עוברות, כדאי לדעתי שתבדקי איזה בתי ספר סבירים/טובים יש במקומות אחרים, אולי זה יהיה הכיוון?
 

14me1

New member
זקוקה לחברה

היי

כפי שציינתי היא בת יחידה, והיא לא כל כך רוצה להיות חלק מהחבורה, ואני דואגת שמא תשאר לבד מבודדת, כי כבר יש קבוצות של חברויות בכיתה, כרגע היא צריכה חברות שיחזקו אותה וזה חשוב.

דבר נוסף יש לה חודש הבא יום הולדת ותכננו להזמין את החברות, ועכשיו אני כבר לא יודעת, היא לא רוצה להזמין אף אחד וזה לא נראה לי.
 
תעזרי לה לחגוג בדרך שנעימה לה

אם היא לא רוצה להזמין אף אחד - זה גם לגיטימי.

אפשר לחגוג משפחתית וקטן (לצאת למסעדה, או בילוי אחר שהיא בוחרת)

אפשר להזמין חברה שלא קשורה לכיתה.

אצל הבת שלי, בכיתה ז וח רוב הבנות לא ארגנו שום מסיבה או אירוח בביתן. אחת או שתיים בכל שנה עשו מסיבה, כל השאר - לא. החברות מביאות לבית הספר בלונים ומתנה, וזהו.
 
שלום

אני הייתי מציעה לחלק את המצב ל2.

והתחיל בגרושין, אם יש יכולת כלכלית היית מציעה לתת לבתך ליווי פסיכולוגי (זה לא בהכרח יקר, יש גם דרך קופות החולים במחיר מאוד מוזל), זה יכול להיות דיסקרטי לחלוטין, אך יתן לה עוגן רגשי, במידה ואין יכולת כלכלית ...ישנם מלגות של סטודנטים...התמיכה הזו שהיא מגורם שלא מעורב בגרושין (כמו למשל, את, אביה של הילדה, סבא וסבתא, וכול קרוב משפחה אחר מאוד חשוב)
חברות בנות גילה הנושא גדול עליהן .. אבל תמיכה מבחוץ היא יתרון.

לגבי החברות- זה חלק מתהליך מציאת העצמי, עזרי לה בכך שתתמכי בה רגשית שהיא בוכה עליהן, עזרי לה להבין מה נכון עבורה איזה אנשים היא רוצה בקרבת, אל תמנעי ממנה להפגש איתן או להיות איתן בקשר, אך כן עזרי לה לפקוח עניים... למקומות בהם הן פוגועות בה..אבל זה חלק מגיבוש הזהות שלה, היא תבין לבד מה נכון לה, רק תהיי שם..זה מקום בו ילדים חייבים ליפול בשביל ללמוד ללכת
תשארי עם עניים פקוחות שזה ברמה של ניסיון חברתי ולא הופך למשהו מוקצן ופוגעני..תלווי תייעצי...והיא תמצא את מקומה החברתי בקבוצת האנשים שתתאים לה....בנוסף ייתכן שיש קושי חברתי, ולכן נמצדת למוכר והבטוח ולא מתנסה...פסיכולוג, או לחילופין סטודנט ממסגרת של מלגה יוכל לסייע בהתמודדות.

ב הצלחה
ובעניי להוריד את הכובע לא כול הורה בהליך גירושיין מצליח להפריד את הקושי שלו ולראות את הילד שלו, לראות את הקושי של הילד שלו..הרבה פעמים הגרושים כול כך כואבים שההורה נכלא למקום מעט אגאוסטי, וכול הכבוד לך על הרגישות לבתך...זה לא מובן מאליו =).
 
ככה

מה לגבי תנועת נוער??, אני בזמנו שהיה לי קשה בבית ספר מצאתי מקום חם בנוער העובד (היום אני יכולה לראות כמה כשלים בתנועה אבל בגדול לגיל צעיר היא אחלה תנועת נוער),
פחות ממליצה על הצופים כי הם כן משמרים את המקום התחרותי, ושמרת המעמדות וישנם תנועות אחרות שפחות עושות זאת, כמו תנועת תרבות, הנוע"ל ויש כול מיני רק צריך קצת להשקיע ולחפש.
אולי חוגים, חוג מחבר בין נערות שלא היו נפגשות אחרת כי אחת מהמקיף ואחת מעמ"ל ..(סתם דוגמא עירונית בנאלית). ויש להם גם תחום עניין משותף והוא ממלא זמן פנוי.
ילדים הם גאונים, הם מאוד רגישים לסביבה היא ייתכן שהיא קולטת את הקושי והמתח באוויר, זה גם חוויה מאוד קשה בגיל הזה שההורים מתגרשים (לא שיש מה לעשות נגד זה רק להקל, ונראה שאת עושה עבודת קודש בלהקל, ) אם כול הקושי וגדולת הנפש שצריך תנסי לידה להראות חוסן נפשי, שאת יודעת שזה , אבל להעביר ממקום רציונאלי, בדרכים עקיפות לשדר שאין קשר אליה, זה כמו שבני זוג נפרדים, אבל זה יותר מורכב, בגלל שהייתם הרבה זמן ביחד ושניכם אוהבים אותה..זה תהליך, והאמת שהייתי מציעה גם לך ללכת אולי לפסיכולוג (זה לעיתים נשמעה כמו גנאי, כאילו פוטרים אותך בזה שאתה דפוק אז לך לפסיכולוג) זו לא הגישה יש היום מגוון כל כך רחב, וגם את חייבת למצוא לך עוגן נטרלי, ופסיכולוג גם יכול לתת לך כלים להתמודד.

תצעי לה לעשות מסיבת פג'מות בשישי, אולי אם יש קרובות משפחה שהיא אוהבת, שתיסעה אליהם מדי פעם, לסופ"ש. תעזרי לה למלא את החלל ברגעים שמחים (לא שאני אומרת שאין לה כאלה) אבל דרכים לשחרר את הקושי.

זה לא ממקום ביקורתי חס וחלילה מקווה שהאמפתיה עוברת כי זה כוונתי.. , ואולי כידי גם לדבר עם המחנכת שלה לשאול מה קורה בבית ספר, אולי היא מביאה שם דברים שהיא לא מביאה בבית..

יש גם הרבה דברים חשובים שחסרים בשביל באמת להבין את התמונה כמו למשל כמה תלמידים בשכבה, איזה תלמידים יש בשיכבה שלה (ייתכן וזה הרע במעטו?). איך הקשר שלה עם אבא שלה? ועוד ועוד ..

מקווה שזה היה מייעץ יותר...ובאמת חיזקי ואמצי ..
 

yaronw32

New member
תנועת נוער היא לא תמיד הפתרון, אצלינו לצופים

החלוקה היא לפי כיתות, ודווקא הבנות שמציקות לבת שלי (עדיין בסוף היסודי), נמצאות שם.
הילדה שלי עזבה את הצופים לפני שנה משום ששם המדריכה (נערה בעצמה) לא הצליחה להשתלט על הבנות שפרקו שם כל עול, גם מול המדריכה.
השנה בכיתה ה היא כבר לא הלכה.
גם אצלנו המצב רע מאד- לילדה אין חברות.
היות והשנה יש לה מחנכת חדשה דיברתי אתה , היא הבטיחה שתעשה הכול שיהיה לה נעים בכיתה ושלא יציקו לה.
ניסינו פסיכולוגית \מטפלת רגשית בדרמה \ מטפלת רגשית בבע"ח , כרגע ללא שינוי ,אם מישהו מכיר קבוצה חברתית בחיפה , אשמח אם תשלחו לי במסר.88
 
זו בדיוק הסיבה שכתבתי שאני לא ממליצה על הצופי

הצופים היא אומנם תנועת נוער, וזה אבל היא מאוד משקפת את המצב במדינה, מעמדות הבדלים חברתיים הכול,
בשונה מהתנועות הפולטיות, או העם האג'נדה הייחודית.. שהן דווקא כן מצוינות, בעיקר בגיבוש.
הצופים סתם פעילות אחרי בית ספר שממשיכה את מה שבכל מקרה קורה בבית ספר, מי שמקובל יפרח בצופים משלא לא!.
אבל יש בני המושבים, השומר הצעיר, הנוע"ל, אחרי בכיתות הגבוהות יותר, תרבות, זה הכול שמות שאני מכירה.. צריך לברר מה יש קרוב לבית ומה מתאים.
 

14me1

New member
דיברתי איתה

היי
דיברתי איתה היא לא מעוניינת בשום אופן ללכת לפסיכולוג, ומתבצרת בעמדה זו.
אני כל הזמן מנסה לדבר איתה ולגלות מה קורה לה, ולתמוך בה.
כרגע אני לא יודעת מה לייעץ לה , האם להשאר עם החברות ולהרחיב לאט לאט את המעגל, או כמו שהיא רוצה להתנתק מהן ואז היא תשאר לבד עד שתמצא חברה חדשה.
אני חושבת שבתקופה זו כדאי שתהיה לה איזו שהיא חברה כדי שלא תיפול במצבה.

מה דעתך?

תודה על הפירגון, ביתי היא אחד הדברים החשובים לי ואני כל הזמן עם היד על הדופק בקשר אליה, ואני יודעת שהיא גם עוברת תהליך לא קל .
תודה
 

יעלעל

New member
ליעץ או לתמוך

היי
ראשית, עצוב לי מאוד לקרוא את דברייך. לא פשוט בכלל לראות את הילדה מהצד מתמודדת עם חברות כאלה.
אני חושבת שמעבר לעצות, התפקיד שלנו כהורים זה יותר לתמוך, לחבק, להכיל את הקושי, להיות אמפטיים. לייעץ? מה את יכולה לייעץ? את הרי לא שם. את לא יודעת אם היא יכולה למצוא חברה חדשה, יכולה להיות עם הקבוצה הותיקה, את אמא שלה אבל היא צריכה להתמודד בעצמה והתפקיד שלך - לסייע לה להתמודד. לשקף לה דברים, לדבר איתה, להקשיב לה וכו'. היא זאת שצריכה לקבל החלטות שהרי היא זאת שתתמודד איתן. אם למשל תגידי לה לעזוב את החברות הללו והיא לא תמצא אחרות - מה תעשי? את יכולה להציע לה דרכים בהן כן תוכל להשתלב לפחות עם חלק מהבנות הללו מדי פעם. את יכולה להציע לה להזמין חברה או שתיים. את יכולה לדבר איתה על הקושי שלה ואני מניחה שאתן אכן מדברות על זה - וזה יופי.
 
למה החברויות של בנות זה סיפור קשה כל כך?

ראשית-- אני מפרידה את נושא הגירושים,אם כי כנראה הרגישות גבוהה יותר בשל כך.

אני אימא ל5 בנים ובת אחת
וכל מה שהם עברו יחד חברתית
לא דומה למה שהיא עברה בתור נערה.
מה רוצה להגיד?
שאין קשר בין קבוצת בנות שהיום מישהי "מקובלת" ומחר "מנודה"
לבין התהליך של הגירושים.
נערות בגיל הזה נוטות לכל כך הרבה תככים חברתיים חברויות והתפרקויות שלהן
שאני לעיתים תוהה עם עצמי-איך אני שרדתי את הגיל הזה?

כל מה שאת יכולה לעשות
זה להיות בשבילה ואיתה.
לשמוע את צרותיה שלימור אמרה לדורית שסיפרה לרומי שלא רצתה שיובלי....
להקשיב לחשבונאות והפנקסנות שלהן לעיתים
לתמוך בה אם היא רוצה להמשיך להיות חברה של הביצ'יות הכי מגעילות
לתמוך בה אם היא מחליטה שלא לדבר איתן מהיום עד עולם (ומחר בבוקר תהיה החלטה אחרת)

בעיקר לקחת אוויר
כי זה חלק מיסורי ההתבגרות שלה, למצוא את המקום החברתי שלה
את שם רק בשבילה ולתמוך בה בכל החלטה שתיקח .
 
למעלה