אספרגר במשפחה
הי! הבן שלי אספרגר, באמת ילד שיכול להסתדר בחינוך רגיל אבל נתרם מאוד מכל מה שהמערכת מציעה לו בחינוך המיוחד. יש לילדים מסגרת עד גיל 21 (לפחות בחיפה) וזה אומר שהם מקבלים 'הכנה לחיים' בתחומי התארגנות וחברה, גם סיוע להתקבל מסלול צבאי שמתאים להם לדוגמא.
לדעתי אבא שלי אספרגר- הוא דומה מאוד לבן שלי- מדבר שעות על מה שמעניין אותו, לא ממש 'שם לב' לאיתותים חברתיים, תמים וחביב ועליז כמו ילד קטן, מאוד קיצוני בגישה לחיים- הכל אצלו שחור ולבן- נסמך מאוד על ידע, ויכול להחליף את דעתו בקיצוניות אחרי שצבר ידע נגדי.
הוא לקוי שמיעה מגיל צעיר, והלקות שמיעה הייתה תמיד התירוץ לכל ההתנהגויות המוזרות שלו.
אבל היום עם 'ניסיון' זה נראה לי ממש לא קשור.
אני מניחה שאם היה מקבל הנחיה מתאימה החיים שלו היו יכולים להיות מעט שונים-
הוא אגב היה עצמאי, התחתן ונחשב ל'גבר המושלם' תמיד בקרב החברות של אמא שלי- כזה טוב לב ומסור,
רק אמא שלי תמיד סבלה מזה שהוא כזה 'אדיש' ו'בעולם שלו'.
הבן שלי נתרם המון מכל העיסוק בנושא תקשורת- והוא גם יודע שהוא 'ילד רגיש וקשה לו עם ילדים' מגיל צעיר, זה לא מטריד אותו כי יש לו המון יתרונות והדימוי העצמי שלו מצויין.
יש לנו בן דוד רחוק שאמא שלו הבינה שהוא אספרגר בגיל 28, הוא הסכים לאבחנה, אבל זה מאוחר מידי לסייע לו- הוא בחור מקסים וטוב לב וחכם שלא מצליח עם בחורות, לא מצליח עם קשרים חברתיים, מתקשה להסתדר במקומות עבודה וזה מאוד מאוד מפריע לו!
אז כן- ההגדרה נותנת זכויות, כסף וגם כלים לפרט להבין איפה הוא ביחס לחברה.
ולדעתי אם אתה אדם עצמאי ונבון אז זה לא הדבר הראשון שיתייחסו אליו בשוק העבודה, ולהפך יש יתרונות להגדרה... יש מקומות שמחפשים אספרגר באופן ספציפי