רגיל
כלומר, שום דבר רומנטי או בכיוון. יש בינינו הרבה צחוקים והבנה גם בלי לדבר הרבה, אבל אין מעבר לזה. לא הובלתי שום מהלך.
הוא מזמין..רומז..ואני נונתנת לרמזים לדלג.
הוא לא מבין לא.
הוא לא רואה שאי אפשר להגיע למשהו רציני בגלל היותו אדם דתי [לא מאלו שיש להם זקן וכדומה, יותר כמו בני עקיבא],
יש בו המון מעלות טובות
אין בו את מה שאני יכולה להסכים לו
והוא מזכיר לי את האקס שלי ברמות הסטריות.
יש לו שיטה: הוא מזמין ואומר: תהיי בדיוק ב 12 למטה, כי אני מחכה לך ליד הדלת.
[דלת כניסה שאסור לפתוח רגיל..זו דלת שבת? כאילו מה זה?]
וזה שהוא מחכה פיזי
לוחץ לי עלי..מעיק לי ואני חייבת ללכת.
אז אמרתי: טוב, ארוחת צוהריים, משחק רמי אחד, ואני בדרך לים. אצלו בארוחה אני מסיימת היום את הסאגה הזו.
לא ייתכן שבן אדם לא מבין שאין מצב שיכול להיות כאן משהו כאשר הוא הולך לבית כנסת פעמיים ביום.
תסביר לי התקיליף מה אני צריכה לשדר ואיך?