שאלה

שאלה

אני רוצה לשאול אתכם מה הייתם עושים אם הייתם במקומי...
שנה שעברה כשהייתי בלימודים היו לי חברות. אנחנו קצת בנות, בערך 7 והתחברתי פחות או יותר לכולם.
בחופש כשהייתי בבית חולים, דיברתי איתם בטלפון, (סוג של, רק בהודעות) והייתי בטוחה שהם חברות אמיתיות(!) אבל הם רק המציאו תירוצים למה הם לא יכולים לבוא לבקר אותי. וזה עצבן אותי. אין לי בעיה שלא יבואו לבקר אבל שיראו שהם חברות, שיתקשרו ויעודדו! אבל הייתי כ"כ עסוקה שלא התיחסתי לזה ולא נפגעתי.
השנה, חזרתי ללימודים, ופתאום נורא קשה לי איתם. אני מוצאת את עצמי בודדה כל היום!
הבנות האלה הם ממש לא בסגנון שלי. אני מאוד ישרה, והם ממש בקטע של להעתיק במבחנים ולרמות וזה מאוד מפריע לי.
בקיצור, מה שמפריע י זה שאני לא יכולה להיות עם רובם. אני מוצאת את עצמי בודדה כל היום. אני שונאת הפסקות כי זה זמן להיות לבד, ומשעמם לי. ככה כל היום זה רודף אחרי.
חלק מהבעיה זה שהם מתייחסות אלי ממש שונה. כאילו אני איזה מפגרת. לא יודעת בדיוק להגדיר.
בזמן האחרון אני מנסה יותר להתחבר אליהם אבל משהו עוצר אותי
וזה קשה כי פעם הייתי ממש חברותית
מה אתם אומרות?
 

lovelycupcake

New member
זו התחלה חדשה

אני לא יודעת מה הסיפור שלהן, יכול להיות שהן סובלות מכל ההתקפים של גיל ההתבגרות. ברגע שאת יוצאת לרגע מהחבורה שלהן, הן מתפוגגות.
תנצלי את המצב להתחיל מחדש. תנסי להיפתח, ממש טיפה, לחייך לאנשים. הזמן יעשה את שלו
 
לא מצליחה

אני מנסה אבל לא הולך לי. אני גם כ"כ שקועה בתוך עצמי. הפסיכיאטרית אמרה שגם התרופות עושות אותי מופנמת...
תודה על התגובה שלך! עשה לי ממש טוב :)
 

lovelycupcake

New member
זה לא קל להיפתח

בייחוד במצבך.
נסי להציב לעצמך מטרות כל יום, איך את יכולה להתגבר על ההשפעה של התרופות וכן טיפה לפתוח את עצמך.
לדוגמא, להחליט שהיום את מחייכת לכל מי שעובר ליידך
שאת אומרת שלום לאנשים שסביבך או בוקר טוב.

הרבה מאוד אנשים שיצא לי להכיר הכרתי כי אני אומרת לאנשים שסביבי, גם אם אני לא מכירה אותם, בוקר טוב או ערב טוב.. מתוך נימוס. ישראלים רואים את זה בד"כ כמשהו מוזר-שזה סימן לזה שרוצים משהו מהם. כשהם מגלים שזה לא ככה, אלא זה נאמר בסך הכל כדי לאחל להם בוקר טוב, הם מסתקרנים ומתפתחת שיחה.
זו יכולה להיות התחלה, אבל את צריכה להציב לך את המטרות בתחילת כל יום ולראות שאת עומדת בהן.

בכל מקרה, אני פה בשבילך

גם בפרטי אם תרצי
 
תודה רבה!

אני אנסה.
את ממש צודקת !ד"א אני אמריקאית

ממש תודה על התגובה. כיף שמתיחסיים אלייך
 

levshavur

New member
לפרח נובל

שלום לך
אני מאוד מבינה את ההרגשה שלך, גם אני הייתי ילדה בודדה ובנות הסכימו להיות חברות שלי רק אחרי הצהריים (כי הם פחדו שיצחקו עליהן או יעשו חרם- כי אני כבדת ראייה ושונה מהן) בתיכון כבר היה יותר קל היינו כמה בנות שנהיינו חברות והיינו נפגשות יחד, אז אל תאבדי תיקווה...
לגביי הבנות שכתבת עליהן אוליי הן פחדו לבוא לבית החולים לבקר כי אוליי הן לא ידעו איך להתמודד עם זה...
לגביי זה שהן מעתיקות במבחנים תגידי להן שאת לא מוכנה לשתף עם זה פעולה...ואם הן עדיין מתעקשות להעתיק מימך תגידי למורה גם אם הן יחשבו שזה לא יפה, המבחנים שלך חשובים יותר!
אני לא העתקתי אף פעם. הייתה מישהי שהעתיקה ממני במבחן במטמטיקה בתיכון אבל היא לא ידעה שאני מטומטמת במטמטיקה והעתיקה עם כל הטעויות שלי והמורה פסלה את שני המבחנים שלה ושלי..אפילו שאמרתי למורה שלא אני העתקתי. (בקושי עברתי בזה את הבגרות זה ממש נס שקיבלתי 61 - הציון הכי נמוך בתעודת הבגרות שלי.
)
אני מאחלת לך שתמצאי חברות אמיתיות...
לבשה.
 
תודה רבה

באמת קשה בלי חברות אמיתיות.
היו לי כמה חברות אבל כשהייתי ממש בדיכאון לא עניתי להם והם התיאשו ממני

קשה מעבר להכל שאין חברה. אין לי ביום קשה עם מי לפרוק את הכל. הכל נשאר בתוכי ואז אני מוציאה את זה על האוכל
 


זה בודד להיות בין אנשים ולהרגיש לבד... וזה לא קשור לגיל, לסביבה, למשהו... האדם הוא יצור חברתי במהותו.
אני מבינה שאת קצת יותר מופנמת, קצת בהשפעת התרופות, קצת בגלל האופי, ועדיין אני קוראת את הכאב הזה שלך.
יש מישהי אחת שאת מרגישה איזשהו חיבור איתה? אפילו רק חיוכים מקצה החדר... זה יכול להיות קצה חוט טוב להתחיל בו. לאט לאט להדק את הקשר ולהרחיב דרכה את המעגל.

את לא לבד פה
 
תודה רבה

כיף לדעת שבמקום אחד אני לא לבד
זה נורא חשוב לי!
אני כבר שונאת להיות בלימודים בגלל הבדידות. ועכשיו הפסיכולוגית שלי טסה לאמריקה ל-3 שבועות. זה יהיה לי תקופה מאוד קשה. היא היתה היחידה שדיברתי איתה קצת יותר ונפגשתי איתה הרבה...
מקווה שאשרוד...
 
למעלה