שאלה
אני רוצה לשאול אתכם מה הייתם עושים אם הייתם במקומי...
שנה שעברה כשהייתי בלימודים היו לי חברות. אנחנו קצת בנות, בערך 7 והתחברתי פחות או יותר לכולם.
בחופש כשהייתי בבית חולים, דיברתי איתם בטלפון, (סוג של, רק בהודעות) והייתי בטוחה שהם חברות אמיתיות(!) אבל הם רק המציאו תירוצים למה הם לא יכולים לבוא לבקר אותי. וזה עצבן אותי. אין לי בעיה שלא יבואו לבקר אבל שיראו שהם חברות, שיתקשרו ויעודדו! אבל הייתי כ"כ עסוקה שלא התיחסתי לזה ולא נפגעתי.
השנה, חזרתי ללימודים, ופתאום נורא קשה לי איתם. אני מוצאת את עצמי בודדה כל היום!
הבנות האלה הם ממש לא בסגנון שלי. אני מאוד ישרה, והם ממש בקטע של להעתיק במבחנים ולרמות וזה מאוד מפריע לי.
בקיצור, מה שמפריע י זה שאני לא יכולה להיות עם רובם. אני מוצאת את עצמי בודדה כל היום. אני שונאת הפסקות כי זה זמן להיות לבד, ומשעמם לי. ככה כל היום זה רודף אחרי.
חלק מהבעיה זה שהם מתייחסות אלי ממש שונה. כאילו אני איזה מפגרת. לא יודעת בדיוק להגדיר.
בזמן האחרון אני מנסה יותר להתחבר אליהם אבל משהו עוצר אותי
וזה קשה כי פעם הייתי ממש חברותית
מה אתם אומרות?
אני רוצה לשאול אתכם מה הייתם עושים אם הייתם במקומי...
שנה שעברה כשהייתי בלימודים היו לי חברות. אנחנו קצת בנות, בערך 7 והתחברתי פחות או יותר לכולם.
בחופש כשהייתי בבית חולים, דיברתי איתם בטלפון, (סוג של, רק בהודעות) והייתי בטוחה שהם חברות אמיתיות(!) אבל הם רק המציאו תירוצים למה הם לא יכולים לבוא לבקר אותי. וזה עצבן אותי. אין לי בעיה שלא יבואו לבקר אבל שיראו שהם חברות, שיתקשרו ויעודדו! אבל הייתי כ"כ עסוקה שלא התיחסתי לזה ולא נפגעתי.
השנה, חזרתי ללימודים, ופתאום נורא קשה לי איתם. אני מוצאת את עצמי בודדה כל היום!
הבנות האלה הם ממש לא בסגנון שלי. אני מאוד ישרה, והם ממש בקטע של להעתיק במבחנים ולרמות וזה מאוד מפריע לי.
בקיצור, מה שמפריע י זה שאני לא יכולה להיות עם רובם. אני מוצאת את עצמי בודדה כל היום. אני שונאת הפסקות כי זה זמן להיות לבד, ומשעמם לי. ככה כל היום זה רודף אחרי.
חלק מהבעיה זה שהם מתייחסות אלי ממש שונה. כאילו אני איזה מפגרת. לא יודעת בדיוק להגדיר.
בזמן האחרון אני מנסה יותר להתחבר אליהם אבל משהו עוצר אותי
וזה קשה כי פעם הייתי ממש חברותית
מה אתם אומרות?
