שאלה

[קסיוס קליי9]

הכל בעיני המתבונן...

 

[אשא3]

זה לא נכון

 

[פורס מזור]

מה שהאיש רוצה לדעת

זה אם יש אנשים שעדיין מאמינים באל בשכר ובעונש ובכל זאת יוצאים בשאלה. תקן אותי אם אני טועה.

אם צדקתי, (ובהנחה שזו באמת שאלה, ולא נסיון מחב"תי מתקדם לומר לנו לחזור בתשובה כי גם הוא יצא בשאלה פעם ועשה דברים הכי טובים בעולם אבל האמת שכולנו עמוק בפנים כן מאמינים),
אני מרשה לעצמי להניח שזה נכנס לכללי "אדם שואל בשביל עצמו" ומשכך אני משער שאתה רוצה לצאת בשאלה ולא כי הפסקת להאמין או הגעת למסקנה שמעולם לא האמנת אלא כי זה נראה לך כיף או כי נמאס לך מהסביבה הנוכחית שלך.
כדי לענות לך צריך לחלק את התשובה לשלושה חלקים:
1. כן יש אנשים שמאמינים בהכל ובוחרים לא לקיים את המצוות או חלק מהן. המון כאלה. קוראים לזה "מסורתיים" או במקרים אחרים הם מכנים את עצמם "חילוני אבל שומר" ברוב המקרים אנשים אלה לא יוותרו על כל המצוות והמנהגים אלא ימשיכו לקיים את חלקם.
2. לא. אין יוצאים ממגזרים חרדיים או דת"ל שנהיים פתאום "מסורתיים".
לפחות אני לא שמעתי על כאלה.
3. זה לא אומר שאין וזה גם לא אומר שבהנחה שאין אתה לא יכול להיות ראשון.
בד"כ אלה שעדיין מאמינים ובכל זאת יוצאים בשאלה, (ע"ע "שבאבניקים" לדוגמא) מוצאים לעצמם אחרי שהלחיטו שלא בא להם לקיים מצוות, איזו סיבה למה הם כבר לא מאמינים- כלומר שאלה באמונה. או למה הם עדיין מקיימים חלק מהמצוות אפילו שהם לא מאמינים. (אני לא מאמין באלוהים אבל אני עושה ברית לבן שלי כי זה בריא...)

לדעתי האישית והלא מוסמכת, ברוב המקרים האלה, מדובר באנשים שבעומק ליבם כן מאמינים אבל לא מעזים להודות בזה אפילו בינם לבין עצמם.

מה שחשוב הוא שגם אם הם מאמינים, הם עדיין יוצאים בשאלה לכל דבר ועניין. כי זה לא משנה אם אתה יוצא בגלל שאלה או שואל כדי לאפשר יציאה. מבחינת רוב ההתנהגויות שלך בחיים, וכתוצאה מזה מבחינת המקומות שהחיים יקחו אותך אליהם אתה באותו חרא.

לסיכומו של עניין. אם יש לך אומץ לעשות דברים כי אתה נהנה מהם מתוך ידיעה שאתה הולך לשלם על זה מחיר אינסופי וכואב. לך על זה.
הודלף לי ממקורות יודעי דבר שבסוף יסתבר שאתה לא תשלם כי לא יהיה למי.
אבל בכל זאת, כדאי שתברר לעצמך אם אתה מאמין, או במה ומה זה אומר לך, לפני שאתה עושה מהלך כזה. בשביל הסדר הטוב.

תקרא את שפינוזה. אתה לא חייב להיות כופר או אתאיסט כדי להיות לא מאמין.
תקרא את דקארט, אתה לא באמת יכול להאמין.
תקרא את דוקינס, אין לך במה להאמין.

מקווה שעזרתי.

 

[פורס מזור]

נ.ב. אחד

יצויין שהתייחסתי בתגובתי ליוצאים שעדיין מאמינים בלבד. על ריבוי סוגיהם.
לא התייחסתי בשום חלק בתגובתי ליוצאים שאינם מאמינים משום שהשואל לא נגע בסוגיה זו.
או בשפה פשוטה אני מקווה שלא תכעסו בלי לקרוא.

 

[miss messed up]

נראה לי שכן

רוב החרדים, בכלל לא מבינים מה שהם עושים
הם כמו רובוטים, ״ עושים את בגלל שככה עושים, נקודה.״
או ״ זה לא מקובל״ בטח שמעתם את המשפט הזה כמה פעמים
ואף תשאלו כמה לא מקובל אז הם עונים ״כי ככה זה וזהו״
הם לא חודים מה שהם אומרים ולי נראה שאם מישהו מאמין
ולא עושה את כל השטיות האלו שהם עושים,
זה עדיף מאשר בן אדם שמקפיד על כל המנהגים והחומרות והוא בכלל לא מבין את מה שהוא עושה
הוא עושה את רק בגלל שצריך שם טוב וכל הדברים המתומתמים שקורה שם!

אני חושבת שאם אני מאמינה שיש אלוהים אבל אני לא מאמינה שממש אכפט לו אם אני ילך לבושה בשחור לבן, או ירוק וכתום

 

[yellow feather]

התבלבלת קמעה בין הרבנים לבין האלוהים

דווקא התנ"ך (כולו) והתורה בפרט ברורים לחלוטין בנוגע לדרישות האלוהיות מבני האדם.
לפי התורה המבול לא בא כעונש על שלא חבשו בני האדם פרוות שועל על ראשם בחודש אב, או על שלא טרחו לגרוב גרביים 40 דנייר, המבול היה עונש על שמלאה הארץ חמס - כלומר בגין עבירות שבין אדם לחבירו. כנ"ל לגבי סדום ואפילו נינווה (שניצלה לאחר שתושביה חזרו בתשובה ולא, זה לא אומר שהם הפסיקו לאכול קטניות בפסח אלא שהם שינו את יחסם לאחיהם בני האדם ולחיות יצירי האל).
גם כל נביאי ישראל, ללא יוצא מהכלל, מתריעים כנגד פשעים חברתיים, לא כנגד אי נענוע לולב בסוכות או לעיסה של פת כרוכה בשינקן. נהפוך הוא, הנביאים אפילו טוענים בשם האל שהוא אינו חפץ בפולחן דתי (בבית המקדש) בזמן בו נרמסות זכויותיהם של החלשים.
כדי להסביר כמה רעה הייתה איזבל אשת אחאב, התנ"ך לא מסתפק בציון העובדה שהיא עודדה את פולחן הבעל אלא גם מספר לנו על כרם נבות - שזו פגיעה באדם, לא בפולחן דתי.
אפילו עשרת הדברות עוסקות יותר בקביעת ערכי מוסר חברתיים מאשר בהסדרת ה"יחסים" שבין האלוהים למאמיניו. 3 הדברות הראשונות (אנוכי, לא יהיה, לא תישא) הן מצוות אמוניות, אבל כל 7 האחרות הן מצוות מוסריות/חברתיות, ובראשן "זכור את יום השבת" שהיא בעצם תקנה סוציאלית מהמעלה הראשונה.
מכאן - כל מי שמקבל את התורה כדבר אלוהים חייב להסיק שעל עבירות שבין אדם למקום לאלוהים הגדול והנישא אין שום בעיה למחול, אבל מי שמבצע עבירות שבין האדם למקום - ירש מין הסתם גיהינום... (ובמילא קשה להניח שהיוצב"שים טורחים להאמין באל אחר, ליצור מסכות ותמונות, או להשבע בשם אלוהים...)
לפי ההגיון הזה - הגיהינום מאוכלס כולו ב"חרדים" יהודים ושאר אדוקים מדתות אחרות שמרוב להיטות להתרפס לפני האל - הם מבצעים עבירות חמורות ביותר - כגון אפליה בקבלה לסמינרים, או הכפשת נשים שחובשות מטפחת/פאה/פאה וכובע, או לשון הרע, או התענות לבעלי חיים בתרוץ של "מצוות שילוח הקן" או השלכת אבנים על כלבים וחתולים, או מעילה בכספי תרומות למסכנים וכה הלאה והלאה - הרבה מעבר להקצאת הפונטים שתפוז מאפשר.

 

[משה פרשנובסקי]

התנ"ך בכלל לא ברור הכל פרשנות וסקס

התנ"ך עצמו הוא הרי פרשנות, לדרך החיים שכותביו (שחיו במאות ה-6-8 לפנה"ס ככל הנראה) חשבו שהיא נכונה לאותה עת.

כדי לשכנע שפרשנותם נכונה הם המציאו מיתוסים שונים ופיתחו סיפורי מעשיות עם גרעין אמיתי או מדומה מן העבר הקדום.

לכן, כל ניסיון להפריד בין הרבנים לבין "אלוהי הטקסט" שכביכול הטקסט עצמו ברור לחלוטין בנוגע לדרישות האלוהיות ואילו הרבנים פרשו כל מיני פרשניות עקומות אינו נכון.

"הרבנים" של 6-8 לפנה"ס שהמציאו בזמנו את התנ"ך כתבו ממוחם הקודח ולכן כל פירוש שרבן של היום נותן לפרשנות של הרבן מאז שווה בעיני בדיוק אותו דבר.

כך למשל טענתך כי המבול היה עונש על שמלאה הארץ חמס:
לטענתך, הטקסט עוסק בעבירות שבין אדם לחברו ולא באי חבישת פרוות שועל בחודש אב.

אז אם נשים בצד את העובדה שחמס יכול להיות כל דבר, כולל חמוס ממשפחת החמוסים או חומוס אבו שוקרי ולכן כל פרשנות יכולה להיות נכונה,
הרי שגם אם ידוע לנו בוודאות שחמס הינה עבירה שבין אדם לחברו הרי שזוהי בסך הכל פרשנותו של איזה רב עתיק מהמאה ה-7 לפנה"ס להתרחשותו של איזה מיתוס עתיק. באותה מידה יכול רב מודרני לומר כי עבירת החמס המדוברת הינה אי לבישת דורבן ושתי הפרשנויות שוות בעיני (אם כבר הרב המודרני עדיף שכן הוא רואה עולם מפותח הרבה יותר. בעתיד אולי יגיע רבן שיסביר שחמס הוא ניצול משאבי כדור הארץ).

למעשה הנה פסוק שמצאתי בהקשת המילה חמס בתנך: כִּי-שָׂנֵא שַׁלַּח, אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִסָּה חָמָס עַל-לְבוּשׁוֹ, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת; וזוהי ההוכחה הטובה ביותר שחמס היא באמת פרוות שועל שכסתה את לבושם באותה תקופה.

באשר לטענתך כאילו התנ"ך ונביאיו מקפידים יותר על עבירות שבין אדם לחברו והדגש על מצוות בין אדם לאלוהים פחות- ראוי היה לטענה זו שלא תטען ותקצר היריעה מלהביא את הרעות, העונשים והחוליים שמבטיח אלוהי התנך למפסיקים לקיים מצוות הקשורות אך ורק בו.