שאלה..

[yakovs]

אין על מה...אני מזדהה לגמרי עם

צורת החשיבה שלך. התלבטויות הן חלק בלתי נפרד מההתמודדיות שלנו. מרגישה מתוסבכת? מי שלא מתוסבך - שיקום! וכן, טוב שיש מקום לדבר בו לדבר על הגמגום. אין הרבה מקומות כאלו, לצערנו.

 

[geashono]

תגובה גם לפוסט הקודם שפרסמת

תראי שנים הרגשתי די בודד ו"מתוסבך" כמו שקראת לזה,וגם חלק מאנשי המקצוע עודדו את החשיבה שלי,בזה שהם ציינו שאני לא מגמגם רגיל,ושאני חושב על זה יותר מדי(ונקודה שלא ציינת:שהפחד שלי מהגמגום הוא לא נורמאלי). אבל אני קורא מה שאת כותבת והרבה אחרים ואני מזדהה עם זה אחד לאחד. מה שמזכיר לי את הדברים של ד"ר גרג סניידר שזה "תגובה נורמאלית למצב לא נורמאלי". רציתי גם לתת לך כיוון אחר:ד"ר וונדאל גונסון האמין שמקור הגמגום הוא פסיכולוגי והוא אמר את המשפט הבא"גמגום זה מה שאתה עושה כדי לא לגמגם". היום כבר די ברור שיש גם נטייה אורגאנית לגמגם לפחות בחלק גדול מהמגמגמים אם לא בכולם. אבל המשפט של ד"ר גונסון עדיין בעינו,כמעט כל מה ששומעים בגמגום זה הרגלים נלמדים אוטומאטיים כדי להקל על הגמגום,שהתוצאה שלהם היא בד"כ הרבה יותר קשה מהגמגום. ההוכחה לזה היא שיש הרבה אנשים שהגיעו מגמגום קשה מאוד למצב שהם מרגישים את הגמגום אבל הוא הרבה פחות בולט,הבעייה האורגאנית לא נפתרה ,אבל ההרגלים השתנו. ויויאן סיסקין (תלמידתו של גוזף שייהן) נשאלה על הרצון של מגמגמים "להתרפא " מהגמגום. והיא ענתה שהסיבה לרצון הזה כי למגמגמים יש 2 אלטרנטיבות גמגום עם לחץ באיברי הדיבור ודיבור שוטף. ברגע שמשיגים עוד אלטרנטיבה :גמגום ללא מאמץ בלי לחץ,הנחשקות שבשטף יורדת פלאים. איך שאני רואה את זה :הדרך הכי טובה להשיג שטף דיבור,היא להגיע למצב שלא ננסה כל הזמן לא לגמגם. ברגע שבמקום לדבר אנחנו עסוקים בגמגום,הגמגום מתחזק. להגיע למצב של לדבר בלי קשר לגמגום,זו משימה קשה מאוד,אבל אני חושב שהיא היחידה שמובילה לדיבור טבעי כמעט שוטף .

 

[GP79]

הייתי רוצה מאוד

לא לחשוב בכלל על הדיבור שלי,כשאני מדברת.אבל,כרגע זה נראה לי כמו משימה בילתי אפשרית.המחשבות שלי על הדיבור עולות מיד,אוטומטית.כאן מתחילה הבעיה,אני מאמינה. נתת לי פה חומר רציני לחשיבה צריך "לנטרל" במוח את החשיבה האוטומטית על הגימגום,על הקשיים והתקיעויות.לחשוב כמו שבן אדם ללא בעית דיבור חושב. אני אגיד לך משהו,זו משימה מאוד קשה כמו שכתבת,כי גם במשך השנים,אני אישית,ויתרתי על הרבה מאוד מצבי דיבור,והחלפתי אותם בדרכים יצירתיות אחרות.בהתחלה,חשבתי שרק אני עושה את זה,כי קשה לי לדבר.אחרי זה גיליתי,שהמון אנשים עם דיבור קולח ושוטף,שלא סותמים את הפה ביום יום...חחח...,גם משתמשים בדרכים אחרות במקום לדבר.אני מתכוונת,למיילים,אס אם אסים,אינטרנט וכו'...אז כמובן שזה נוח ומקל המון על החיים,אבל בתוך תוכי תמיד תהייה המשאלה של :להרים את הטלפון בשמחה,לחייג,להציג את עצמי ולהגיד מה שאני רוצה להגיד. אולי אני בכלל לא רוצה לדבר בכל מיני מצבים,כי יש לי דרכים חדשות לבטא את עצמי...לא יודעת

 

[geashono]

שכחתי לציין

שאת כנה מאוד,וזה מאוד חשוב כשמנסים לחיות יותר טוב,רוב האנשים מנסים לרמות את החברה ובסוף יוצא שהם מרמים בעיקר את עצמם. לעצם העניין:ישנם מטפלים שהבינו את החשיבות בלא לחשוב על הגמגום,והם חיפשו קיצורי דרך להגיע לשם,ברוב המקרים זה לא מחזיק מעמד. כי התחושות שגורמות לכל המעגל של הגמגום לא השתנו,ואם מנסים באופן מלאכותי להתעלם מהם,בד"כ הם חוזרים. ולכן יש כמה שיטות איך לצאת מהמעגל הנוכחי בתקווה להגיע לשם,למצב שבו מדברים נורמאלי. גוזף שייהן טען שהמפתח לצאת מהמעגל הזה,הוא לגמגם יותר ויותר,עד שהפחד לגמגם יירד מאוד. לדעתו הבריחה ממצבים והפחד היא שורש הרע,וברגע שמתגברים על זה ,חוזרים לדיבור נורמאלי יותר. הוא גם הציע דרך לגמגם יותר בקלות רק כאמצעי לצמצם את ההמנעויות הבריחה והפחד מגמגום(אצלו זה מאוד עבד,אבל זו שיטה קשה מאוד שדורשת הרבה אומץ,ואני לא יודע אם היא תעזור לכולם). יש גם פילוסופיות אחירות. אבל אני חושב שהיום מבינים את זה יותר ויותר,גם אנשים שבעבר דגלו רק בשיטות טכניות (כולל אני הקטן),שבשביל להגיע לדיבור נורמאלי,לעבוד על שטף זה רק חלק קטן מהתהליך. התמונה הגדולה היא לדבר בלי לחשוב על הגמגום,השאלה היא רק איך מגיעים לזה.

 

[GP79]

איזו שיטה?

תודה רבה על המחמאה איזו שיטה ג'וזף שייהן הציע?כתבת שהיא קשה לביצוע,אבל אני אשמח לדעת מה היא. תודה!

 

[geashono]

השיטה שלו מורכבת מכמה שלבים

אני יביא לך כמה פוסטים שפרסמתי בבלוג שלי בנושא,ואני ישמח לענות לך על שאלות. ראשית לינק לתרגום אגרת למגמגמים ב3 חלקים :רקע:http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=1741813 והחל מכאן התרגום:http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=1742503 ועוד שתי פוסטים על השיטה שלו:http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2081693 http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2126687

 

[GP79]

תודה רבה!

תודה רבה על העזרה!

 

[GP79]

קראתי את המאמר

קראתי את המאמר באנגלית.הוא בן אדם ממש חכם,ותיאר אחד לאחד את התחושות. השיטה שלו באמת נכונה וקשה ליישום.אבל,אני חושבת,שאולי היישום לא אמור להיות קשה כל כך,אם עושים קודם עבודה פנימית. אני אקח את עצמי כדוגמא: ברגע שאני אחליט שאני רוצה להיות שלמה עם הדיבור שלי ואני לאט לאט אפנים את העובדה,שזה בסדר להיות מי שאני עם הבעיה בדיבור,וזה בסדר לחיות איך שאני חיה (למשל,בלי לדבר בטלפון או להקריא טקסט בקול רם) בלי בושה-כי זו אני עכשיו ואני לא יכולה להיות משהו אחר עכשיו,בלי אשמה-כי אני לא אשמה במצב שלי.אני לא אשמה שקשה לי לדבר... אני חושבת שברגע שאני אפנים את זה בתוכי,יהיה לי יותר קל לצאת החוצה ולדבר בחוץ במצבים שאני פוחדת ,כיום,לדבר בהם. ברגע שנמצאים במצבים מפחידים,מבלי לעשות עבודה פנימית לפני,כמו,חיזוק הביטחון העצמי עם כל הדפקטים שיש,אז הבן אדם לא מוכן להתמודד עם הפחד,וכמובן שהוא לא יצליח. כמו שהוא כתב במאמר,זה לא מתחיל מהדיבור,זה מתחיל מהבושה והאשמה הפנימית שיש לכל אדם מגמגם. הקושי הוא באמת לקבל את עצמינו.לי אישית,מאוד קשה לקבל את עצמי,אבל,אני משתדלת אני מאמינה שקבלה עצמית לא מגיעה ביום אחד,זה תהליך ארוך.וזה בסדר,לדעתי,להימנע ממצבים שאני אפגע בהם,אחרת אני לא אצא מזה.אני כל הזמן אפגע,ואז שוב ארגיש בושה,שוב אאשים את עצמי וחוזר חלילה.

 

[geashono]

מה שג'וזף שייהן עשה לי

זה סדר והבנה שמה שאני מרגיש הוא נורמאלי. הסיבה שאני מרגיש שזו שיטה קשה,היא בגלל שהשלב הראשון הוא לגמגם חופשי. הוא לא מדבר על הררכיה(להתחיל במצבים פחות מפחידים),אבל נניח שמתחילים באמת במצבים הקלים ועוברים לקשים,עדיין צריך להתמודד עם הגמגום בלי כמעט שום כלי(הוא מדבר על פתיחות בנוגע לגמגום). ועם הגמגום שהיה לי לפני 3 שנים זה היה כמעט בלתי אפשרי. אני עוד זוכר איך ניסיתי להגיד מילה שהיפחידה אותי ולא יצא לי שום צליל כמה שניות,ואחרי זה הייתי מאושר, כי סוף סוף ניסיתי לדבר למרות הפחד. אבל כשעשיתי את זה חייתי באשליה שזה תלוי בי איך אני יגמגם,וזה נתן לי את הכח לעבור את התקופה שהרגשתי שפתחתי את שערי הגהינום. ד"ר שייהן מדבר על לצאת מהמעגל על ידי גמגום,וזה דבר קשה מאוד למי שלא רגיל לגמגם,או מפחד מאוד מהגמגום. הוא אמנם לימד שיטה לגמגם יותר בקלות,אבל כאמור היא מתחילה לעבוד רק מתי שהפחד מתחיל לרדת. אחד מהדברים שהוא מציין זה שהרגשות משתנים בעקבות המעשים,דהיינו לא מספיק לעבור שינוי מחשבתי שזה קל יחסית,צריך בפועל לעשות מעשים וזה הרבה יותר קשה. ואגב ד"ר שייהן העיד על עצמו שהתהליך לקח לו כמעט 10 שנים...

 

[GP79]

תנסי להילחם

תנסי בדרכים האפשריות להילחלם שיתנו לך תפקידים שתוכלי לבצע ושאת באמת תהיי טובה בהם.אני מאמינה שאם את מאמינה בעצמך,את תצליחי! בהצלחה!!!