שאלה..

[שיקמה11]

שאלה..

אני מגמגמת. ובצו הראשון הורידו לי רק על זה לפרופיל 42-64 הם צריכים "לחשוב". יש לפני פרופיל 97 גם 82, 77, 72 ורק אז 64 שהוא פרופיל עורפי לחלוטין. מה אני יכולה לעשות בשביל שיעלו לי אותו? יש פה כאלה שעברו את זה גם? בצבא מתייחסים לגמגום כאל מחלה. ברור שאני לא אהיה בקשר או בדברים כאלה אבל אני לא רוצה למנוע מעצמי כלום או שיסגרו לי דלתות בגלל זה, המוטיבציה שלי בשמיים! אני לא מזלזלת בתפקידים העורפיים אך זה לא מה שאני רוצה. (חשוב לציין ששאר הנתונים שלי ממש גבוהים כך שמה שהורס לי זה רק זה.)

 

[shuky63]

רק קלינאי תקשורת יכול לקבוע פרופיל על גמגום

את יודע אם נתנו לך סעיף ליקוי על גמגום או סעיף נפשי? האם בדק אותך קלינאי תקשורת לפני קביעת הפרופיל? יש בצבא את מכון הרעש שעוסק בטיפולים בגמגום צ.ה.ל "מכון הרעש" קלינאית תקשורת סרן אור זינגר לנדסברג טל: 035306326 , 035303638 יתקבלו לטיפול חיילים בסדיר או אנשי קבע אפשר להתקשר ולשאול אותם מניסיון אישי היסטורי אני התגייסתי בדיוק לפני 30 שנה ולי נתנו פרופיל 64 עם סעיף נפשי(אי עמידה בלחצים)ישירות בגלל הגמגום.לא קבע לי את זה קלינאי תקשורת אלא פסיכולוג. אני נאבקתי בכך לאחר גיוסי וביטלו לי את הסעיף. דרך אגב בתהליך שעברתי לביטול הסעיף נשלחתי לקלינאי תקשורת שאמר לי שלפי רמת הגמגום שלי בכלל לא צריך להוריד לי פרופיל ,אבל כיוון שנקבע לי סעיף נפשי אין לו מה לעשות בעיניין.

 

[שיקמה11]

אוקי -

לא, אין שום סעיף נפשי הגימגום מופיע כבעיה נוירולוגית תודה רבה על העזרה!

 

[yakovs]

תערערי על זה מייד.

אינני מכיר את הנושא מקרוב, אך ההגיון אומר שהצבא טועה כאן בגדול ומפספס פוטנציאל של חיילת בעלת מוטיוואציה גבוהה. יש המון תפקידים חשובים שאת יכולה לעשות בצבא, ואשר הורדת הפרופיל הלא מוצדקת תמנע ממך לעשותם. אל תוותרי!

 

[שי שורק]

אני שירתתי בחיל הקשר לפני כ 30 שנה

נכון זה היה שונה ,אך הגמגום לא השתנה,את צריכה לעמוד על שלך ולא לוותר ,לפחות לא לעצמך וללכת עם זה עד הסוף,אני בטוח שאת בחורה מוכשרת וחכמה,זה לא פשוט לעמוד מול צהל ,אני מאמין שעם עזרה ותמיכה את תצליחי לשנות ההחלטה הטיפשית הזאת. מחזיק לך אצבעות ב ה צ ל ח ה

 

[serjo73]

אין מה לעשות

לצבא פשוט לא משתלם להחזיק חייל\ת אשר יש להשקיע משאבים בטיפולו(מכון הרעש כבר השקעה מסויימת), ובגדול כן תחשבי שכל מה שיצא מהפה של אותו חייל הוא ידרש לחזור עליו לפחות פעם אחת, נכון זוהי אפלייה אבל לצהל יש מטרה אחת ותמיכה בבעיות מסויימות אינה חלק ממטרה זו. זהו יחס של עלות מול תועלת , מעליב אבל נכון . בהצלחה!

 

[lilo4]

אם זה היה נכון

לא היו מגייסים אף אחד עם פחות מפרופיל 97, וכל חייל שהיה מפתח מחלה כרונית במהלך השירות היה משוחרר מהצבא, או כל חייל שהיה צריך להתחיל טיפול פסיכולוגי במהלך השירות גם היה משוחרר- וזה לא קורה. נכון שיש מצבים שהצבא פשוט לא רוצה לקחת על עצמו אחריות, ונכון שיש לצבא אינטרס לצמצמם עלויות כמה שפחות, אבל מכאן ועד הטענה שלך יש מרחק עצום. לפי הטענה שלך לא היו מקבלים לצבא אנשים שיש להם פלטפוס, בגלל שהצבא צריך להנפיק לכולם מדרסים. או אנשים שיש להם מחלות עור וצריכים לקבל טיפול קבוע של תרופות או משחות. לא היו מגייסים אף אחת שלוקחת גלולות כי צריך לדאוג גם לה. לא היו מגייסים חיילים שבאים ממשפחות עניות כי הצבא מחויב לתמוך בהם כלכלית- עוד הוצאות. אדם שסובל מגמגום באופן קבוע לא יוכל לשרת בתפקיד שדורש דיבור בקשר, אבל יש הרבה תפקידים שבהם אין שום בעיה אם החייל יגמגם או יחזור על הדברים שלו שוב. לפי הגישה הזו לא היו מגייסים גם עולים חדשים, כי גם הם לא תמיד מסתדרים עם השפה וצריכים להסביר את עצמם כמה פעמים. בקיצור, חבל שאתה סתם כותב דברים בלי כיסוי.

 

[serjo73]

יש הסכמה

בחלק הראשון של ההודעה שלך את רק מצדיקה את טענתי, לא אמרתי שלא מגייסים אבל כשכן מגייסים לא לתפקידים שדורשים בריאות מושלמת ,אין לצבא שום סיבה צורך ומחויבות להתעסק עם אנשים בעלי מוגבלויות . לידיעתך שפה לומדים בקורסים במחווה אלון טרום השיבוץ ליחידות לוחמות וכמו כן העולים החדשים מהווים אוכלוסיה גדולה מאוד שיש לצהל אינטרס להשקיע בה בניגוד ל... אין לי שום דבר נגד הבחורה אבל היא צריכה להבין שצהל בתצורה שהוא עובד לא חברה סעודית ולא חייב שום דבר לאף אחד.

 

[lilo4]

אתה כנראה לא מבין איך המערכת עובדת

כי צה"ל מגייס אנשים עם מחלות כרוניות או הרבה מגבלות אחרות, הרבה יותר קשות. יש לי ידיד שכבר אחרי הלידה גילו אצלו בעיות עיניים חריפות, הוא כמעט עיוור בעין אחת ובעין השנייה הוא רואה גרוע. הוא חייב לעבור בדיקות תקופתיות במרפאה מיוחדת, הוא מקבל תרופות, הוא חייב להימנע מסוגים שונים של מאמץ. הצבא גייס אותו בשמחה, ולא רק זה, הצבא גם הוציא אותו לקורס קצינים והחתים אותו פעמיים על קבע וככל הנראה שהוא ימשיך במסלול ארוך טווח שכולל גם תואר. ברור שהצבא מתאים בין הפרופיל הרפואי לבין התפקיד, כמו שהוא מתאים בין יכולות שונות לבין התפקיד. אבל בין זה לבין מה שאתה אומר יש פער עצום, חבל שאתה בכלל לא מבין את זה. אתה מייצג כאן תפיסה לפיה אנשים עם מוגבלויות הם פחותי ערך ופחותי זכויות, וזה כ"כ לא נכון.

 

[yaronil2003]

לא ברור מה אתה אומר

שהצבא לא מגייס בעלי מוגבלויות ? שהצבא לא מגייס בעלי מוגבלויות שצריכים טיפול ? שהצבא לא מגייס מגמגמים ? שהצבא לא מגייס מגמגמים לתפקידים שדורשים "בריאות מושלמת" ? אגב מה זה "בריאות מושלמת" ? הכשירות לשרות בצבא בכלל ובתפקידים מסוימים בפרט נקבעת עפ"י פרופיל , קב"א ומיונים. הצבא יגייס גם נכה על כסא גלגלים אם יש לו כישורים מתאימים. חבל לקבוע קביעות פסקניות בנושאים שאתה לא בקיא בהם.

 

[serjo73]

הבנת הנקרא

lion &yaron אני לא מבין איך הבנתם מדברי שהצבא לא מגייס , מגייס נכון אבל הוא לא חייב לקבוע להם כל פרופיל שיבוא להם בוודאי לא פרופיל קרבי

 

[shuky63]

יש לך טעות יסודית.קביעת הפרופיל כאן לא נעשתה

לפי נהלי הצבא.לפי הנהלים,קלינאי תקשורת צריך לקבוע את הפרופיל ולא אף איש מקצוע אחר. לצערי יש "מומחים" בלשכת הגיוס שלא מתמצאים בכל הנהלים וגורמים הרבה צרות וכאב לב למתגייסים חדשים בעלי מוטיבציה. אני נפלתי לידיו של פסיכולוג(הרופא ששלח אותי אליו כבר טעה)ששאל אותי רק שאלה אחת:אתה רוצה בכלל להתגייס? כשהשבתי לו:בודאי! הוא התיעץ עם הפקידה שלו."אז מה אנחנו עושים עם גמגום כבד(הוא לא היה יכול לדעת את חומרת הגמגום שלי על סמך מילה אחת וגם לא מוסמך להעריך אותו). הסתכל בתיק שלי.ראה שאני לומד אלקטרוניקה ואמר:טוב,בכל מקרה יקחו אותך לאלקטרוניקה אז ניתן לך פרופיל 64. בפועל ,נתן לי סעיף ליקוי פסיכיאטרי ,שאי אפשר להגיע איתו לתחום האלקטרוניקה בצבא כי אי אפשר לקבל סיווג בטחוני.

 

[mr voss]

חייל מגמגם

לפני גיוסי קבעו לי פרופיל 97 והייתי מיועד לשריון. החלטתי לא להניח את חיי וחיי חבריי ביד הלשון והורדתי פרופיל ל-64. כיום אני משרת בתפקיד עורפי לחלוטין ואני מרגיש שאני תורם המון למדינה. יש מקומות שצריך להכיר בחסרונות שלך ולדעת איפה לשים דגש על היתרונות. אני ממליץ לך למצוא תפקיד משמעותי ללא התחשבות ב"מעמד" או "יוקרה" של התפקיד. לכל שאלה או מידע נוסף, תוכלי להיות איתי בקשר בהודעות פרטיות. בהצלחה, איתן

 

[GP79]

מסכימה איתך

אני לא התגייסתי לצבא,כי ידעתי שיהיה לי קשה מאוד עם הדיבור שלי ועם זה שאני אדם מאוד רגיש.במקום זה,עשיתי שנתיים שירות לאומי,בתפקידים שלא דרשו דיבור בטלפון (שזה מצב שהכי קשה לי בו).מאוד נהניתי מהשירות,וגם הרגשתי שתרמתי המון,אפילו שלא הייתי בתפקידים יוקרתיים,כמו מזכירות רפואית,בתי משפט וכל זה (מי שמכיר מה השירות הלאומי מציע).ותאמינו או לא,העריכו אותי מאוד על כל העבודה שעשיתי.כך גם עשיתי בעבודות באזרחות וכך אני ממשיכה גם היום. זה פשוט להשלים עם המיגבלות שלך,ולתת את הצד היותר חזק שלך בעבודה או בכל דבר אחר. כמובן,שזה לא דבר קל בכלל,כי לפעמים מצפים ממך ליותר,ואתה לא יכול. ואני חייבת להוסיף משהו על הצבא ועל האופי הישראלי: עם ישראל אמנם הוא עם חם,עם לב רחב,אבל סבלנות וכבוד זה ממנו והלאה.ובצבא,לדעתי,זה מתבטא הכי טוב והכי חזק,בגלל שזה צבא,וזה באמת אירגון שיש לו מטרה מסויימת,ולא תמיד יש משאבים לכל דבר,כי הביטחון קודם להכל,אבל,יש חוסר סבלנות גם באזרחות ולפי מה שכתבו כאן,גם בצבא,לאנשים עם ליקוי בדיבור.משום מה,היחס לנכים גופנית,חרשים,אילמים,יתומים,אלמנות...כל מה שתרצו,הוא יחס מרחם ואנשים לא מעיזים לפגוע בהם.הגימגום ניתפס אצל הציבור כדפקט שאפשר לתקן אותו,כנכות שהיא לא סקסית,ולכן היא לא עושה יסורי מצפון חברתיים,ואנשים לא מתיחסים לזה כמו לנכות גופנית וכל הדוגמאות שהזכרתי קודם.

 

[geashono]

כן את צודקת

אבל היחס הזה הוא אוניברסאלי. ג'ו ביידן סגן נשיא ארה"ב אמר לדיוויד סיידלר (תסריטאי נאום המלך) שהוא מרגיש צער שהוא כל כך הסתיר את הגמגום שלו במשך שנים,כי הוא פחד שזה יצייר אותו כחלש. בנוסף הוא ציין שעם כל ההתקדמות שהעולם חווה ביחס לאנשים עם מוגבלויות,גמגום זה עדיין המגבלה היחידה שאנשים מרשים לעצמם לצחוק עליה. לדעתי חלק מזה נובע שאנשים לא רואים בזה מגבלה אלא סתם דבר משעשע,שמעתי כמה פעמים מאנשים שהם לא מבינים למה על בעייה כל כך קטנה אנחנו עושים ממנה סיפור. וחלק מזה נובע מזה שכמעט כל המגמגמים מנסים להסתיר את הבעייה,אז אנשים לא ממש מודעים לבעייה. בנוסף לזה ברגע שאנחנו משדרים התנצלות ,בושה ,הבן אדם מקבל את זה כמשהו שלילי שמעיד על כישלון שלנו,ואז כמובן ניתן לצחוק על זה. אני תמיד אומר שהדרך לשינוי יחס החברה מתחיל בשינוי היחס שלנו,אם לא נתבייש להסביר מה זה גמגום,היחס של האנשים הסובבים אלינו לגמגום ישתנה.

 

[GP79]

אתה צודק

יש באמת הרבה תגובות,לכאן ולכאן.חלק צוחקים לי בפרצוף,חלק מסובבים את הראש עוד לפני שסיימתי לדבר,חלק קופאים ומסתכלים עלי במבט הכי הזוי שראיתי,אבל,כבר פגשתי המון אנשים שהיו איתי סבלניים מאוד ורגישים מאוד אני מאמינה שאנחנו עושים מזה עניין,כי כמה בן אדם מסוגל להסביר על הבעיה שלו? אני אישית לא מסבירה לכל אחד על הבעיה.אני מודה שזה נובע מהפחד שלי מהתגובות שלהם.פשוט אין לי כוח להתמודד עם זה,מרוב שאני כל הזמן מתמודדת עם זה.בשביל זה אין לי הרבה חברים,אבל אני דיי שלמה עם הדבר.יש לי כמה חברים קרובים,שלהם סיפרתי על הבעיה,וזה מספיק לי.כי במילא רוב האנשים בחברה לא מקבלים את זה,ולא רוצים לקבל את זה,כי אין להם סבלנות לשמוע אותי,זה לא נוח להם,זה מציק להם,הם נבוכים מזה,הם תופסים אותי כחלשה,לא מתיחסים ברצינות אלי...אז בשביל מה לטרוח ולהסביר להם? מה שכן,אני תמיד עירנית,וכשאני פוגשת אנשים חדשים,אני פשוט מסננת אותם.מי שאני מרגישה,ודגש על מרגישה,שמקבל אותי,אני מפתחת איתו קשר חברותי או מה שזה לא יהיה,מי שלא,אני פשוט מוחקת.מתייחסת בנימוס וזהו.בשביל זה יצא לי שם של סנובית...חחחחח

 

[geashono]

תראי לשנות את החברה זה קשה ולוקח זמן

מה שיותר קל זה לשנות את עצמינו,דהיינו לשמור על קשר עין בזמן הגמגום. (לנסות להמשיך קדימה בזמן הגמגום,ולא לחזור אחורה,שזה תהליך לא קל) ולהיות פתוחים עד כמה שניתן בנוגע לגמגום. לחלק מהאנשים שום דבר לא ישנה,אבל לחלק גדול מהאנשים חסרה מודעות,וכאשר אנחנו פתוחים בקשר לגמגום,ושומרים על קשר עין,המאזין יהיה לו יותר קל לקבל אותנו. גוזף שייהן כתב שמאזין רגיל שלא נחשף לגמגום,לא יודע איך להגיב לזה,וכשהוא מזהה משהו מביך ומביש הוא מרגיש את הגמגום,כמעט כמו המגמגם,ולכן יש משקל חשוב למה המגמגם עושה ומשדר.

 

[GP79]

לא חשבתי על זה ככה

אני לא חושבת שאפשר לשנות את החברה ואני מסכימה איתך שהשינוי צריך לבוא מצד המגמגם. לי יש בעיה רצינית,ואולי יש את זה לכולם,אני לא יודעת...אני פשוט לא אוהבת את העובדה שהדיבור שלי לא שוטף.מאוד קשה לי לקבל את זה.כלומר,אני מקבלת את זה שיש לי בעיה,ומודעת לזה,וחיה עם זה,אבל הייתי רוצה שהדיבור שלי יחזור למה שהוא היה. לכל אחד זה קרה בגלל טראומה כזו או אחרת,ואני יודעת שאני מחמירה עם עצמי,אבל,אני תמיד מאמינה שיום אחד זה כן יעבור,כי אני עובדת על עצמי מבחינה ריגשית ומבחינת מה שקרה אז. זה עצוב להגיד את זה,אני מרגישה לפעמים שלאותם אנשים אחרים יש זכות מלאה לא להקשיב לי,כי לי לפעמים גם נמאס מהגימגומים שלי.אני רוצה לבטא את עצמי ולא מסוגלת.וזה מעצבן. פעם,ידיד שלי אמר לי,שהדיבור שלי,זה מה שיפה בי.אני לא סובלת את זה,אני לא מוצאת בזה שום דבר יפה.כמובן,אני מרגישה ככה רק בגלל שנפגעתי כל כך הרבה פעמים בגלל זה,וזה לא נראה לי שווה את זה. עד שאני לא אהיה שלמה עם זה,לא רק שזה לא יעבור לי,אלא אני אמשיך להיפגע מאנשים.אני מודעת לזה.

 

[yakovs]

אינני מכיר מגמגם שאוהב את צורת הדיבור שלו.

ואני חושב שזה טבעי לגמרי לשאוף ולחתור לשיפור השטף. ויחד עם זה, אני מכיר הרבה - אולי, יותר מדי - אנשים רהוטי דיבור שלא סובלים את עצמם. אנשים שלא חיים עם הראי של עצמם בשלום. זאת נראית לי בעייה הרבה יותר קשה מאדם מגמגם שחי בשלום עם דמותו ותדמיתו.

 

[GP79]

אתה צודק.אולי אני

פשוט לוקחת את העניין הזה קשה מידי ולכן זה נראה לי אסון טבע.לא יודעת...אני קצת מתוסבכת עם עצמי,אז תסלח לי אני פשוט צריכה לאסוף את עצמי ולהחליט מה אני מרגישה לגבי עצמי ולגבי הדיבור שלי,כי אני כל הזמן נעה בין שני הקצוות האלה. אני חייבת לציין,שמזל שיש את הפורום הזה,זה עוזר שיש עם מי לשתף וגם נותן המון רעונות חדשים לחשיבה. תודה!