שאלה!!!

[Nobo]

שאלה!!!

האם יכול להיות מצב שלבנאדם תהיה זיקה למקום אחר, לארץ אחרת?? אני מתכוונ מבחינה רוחנית... ואם כן אז מה יכולה להיות הסיבה לכך??

 

[בהקתה עומר]

כן

מבחינה רוחנית, לכולנו יש זיקה למקום אחר. מקום המצוי מעבר ליקום החומרי ושהוא למעשה רוב הבריאה. הסיבה לכך היא שהקיום במקום זה הוא מצבנו המקורי ולאחר שנחווה הגשמה עצמית נשוב לשם.

 

[R2]

האם אפשר להסביר מה זה מצבנו המקורי

והאם מצב זה יכול להתקיים עכשיו..? האם יש הבדל בין הגשמה עצמית כאן לבין הגשמה עצמית של דר. אברהם מסלו ..? אצל דר. מסלו מספיק לטפס בסולם שהוא בנה ומגיעים לשם..!

 

[בהקתה עומר]

מצבנו המקורי

מצבנו המקורי הוא בעולם הרוחני ביחסי אהבה נצחיים עם העליון. למצב זה ניתן להגיע ברגע שנסיט את תשומת הלב מעינוג העצמי ונפנה לחידוש יחסינו נצחיים אלו עם העליון.

 

[Tal_Ya_Tal]

בהחלט נובו../images/Emo42.gif../images/Emo24.gifשמש|הסיבה היא

בדרך כלל קשר מחיים אחרים. רבים מדווחים על כך שנסעו לטיול במקום מסוים שפתאום הרגישו כאילו הם מכירים אותו לפרטי פרטים מבלי שבקרו שם קודם. בדרך כלל אלו הם מקומות שקראנו להם ´בית´ בתקופות חיים אחרות. אני מרגישה כך לגבי לונדון ואני ידועת שחייתי בה לפחות פעמיים. מהם פעם אחת שלמרות שמתתי שם ברעב, מחוסר כל, דווקא הביבים של לונדון וכל המחילות של תחבורת ה ´אנדרגראונד´ מסבירים לי פנים.

מדהים לא?!?! אבל יותך מכל, כפי שאמר בהקתה עומר, אכן כולנו מתגעגעים למקור שלנו. לכור מחצבתנו למקור שממנו באנו לאל. L&L TALYA

 

[אינדונזי מצוי]

אבל..

אתם חושבים שמי שמרגיש שהוא שייך למקום אחר צריך ללכת לפי תחושותיו ופשוט לעבור לחיות במקום הזה??

 

[בהקתה עומר]

ככה המערכת בנויה

לאן שנשמה מעונינת להגיע, לשם היא תגיע. מקום גיאוגרפי, אוניברסאלי, צורת חיים אחרת, לשם היא תגיע. הכל מתחיל ברצון. לזה קוראים: חוק הקרמה.

 

[אינדונזי מצוי]

את/ה יכול בבקשה לפרט יותר??

על חוק הקרמה הזה??

 

[בהקתה עומר]

כמובן

בקיום החומרי אנו מצויים במעגל של לידה ומוות הקרוי "סמסארה". העולם החומרי קיים עבור נשמות שמעונינות לחוות עונג בנפרד מהמקור העליון של הבריאה. מצבנו המקורי הוא ביחסים נצחיים עם העליון. המקום שלנו ביחסים נצחיים אלו הוא שירות. העליון, המקור הראשוני של הבריאה, הוא הנהנה העליון ואילו כל הברואים שנבעו ממנו, כולל אנו, הנשמות, נועדו כדי לשרת את הנהנה העליון. יחסינו המקוריים עם העליון מבוססים על אהבה. תנאי הכרחי לכך הוא הבחירה החופשית. על כן לנשמות יש גם את האפשרות לא למלא את תכליתן בשירות לעליון ולשאוף למקומות אחרים, לעונג עצמי. הבחירה החופשית משמעה שכל שאיפה שכזאת מתגשמת. ועבור נשמות שמעונינות לא ביחסים המקוריים עם העליון אלא באשליה שהם העליון, הנהנה, יש את המקום שקרוי העולם החומרי. בעולם החומרי פועל חוק הקרמה: פעולה ותגובה. פירוש הדבר שלכל פעולה ותודעה של הנשמה יש תגובה הנגררת אחריה. הנשמה מקבלת גוף בעולם החומרי בהתאם לתודעתה, לרצונות שלה. ישנם 8,400,000 סוגים של צורות חיים בעולם החומרי והנשמה יכולה לקבל כל אחד ואחד מהם ולהגשים בהם תשוקות שונות שהיו לה. למעשה, הנשמה היא אינה הפעיל. כל מה שקיים הוא אנרגייה שמתרחבת מהעליון. שלוחה של העליון. הפעיל היחיד הוא העליון. הדבר היחיד שהנשמה מסוגלת לו הוא רצון. בהתאם לרצונה, העליון לוקח את הנשמה למקום המתאים. כך הנשמה מקבלת גוף זה או אחר, מיקום זה או אחר ותנאים אלו או אחרים, אם לא בחיים אלו אז בבאים. כך הנשמה ממשיכה ללבוש ולפשוט גופים בעולם החומרי עד שמואסת בקיום החומרי ומגיעה למסקנה שהיא אינה הנהנה ואינה יכולה לחוות שלמות במצב בו היא מרוכזת בעינוג העצמי. נשמות שחידשו את יחסיהן עם העליון שבות למצבן המקורי של יחסים עם העליון בהם העליון הוא הנהנה והנשמה היא המשרת.

 

[אינדונזי מצוי]

יו! סיבכת אותי לגמרי!!!

תראה תמיד כששאלתי את השאלה הזאת אז אמרו לי זה הגורל שלך לחיות כאן ואין לך מה לעשות... אז אני שואל למה זה צריך להיות ככה, אם אני לא חושב שאני צריך לחיות כאן אז אני לא אחיה כאן. הבעיה היא שאני מפחד שאחרי שאני אעשה זאת אני אתחיל לחוש רגשות אשמה... אנערף אין לי מושג אשמה ממה אבל זה הדבר היחיד שמרתיע אותי...

 

[בהקתה עומר]

המצב המקורי

קרמה זה אכן הגורל שלנו, אבל זה הגורל שאנחנו בחרנו לעצמנו. אם כן יש צורך לבדוק מהוא המקום אליו אנו באמת רוצים להגיע, בו באמת נחווה שלמות. על מנת להגיע למסקנות חשובות אלו יש צורך ללמוד אודות מדע הנשמה והיחסים המקוריים שלה.

 

[Tal_Ya_Tal]

קארמה זה לא גורל../images/Emo42.gifבהקתה../images/Emo42.gif

המושג קארמה, מבטא חוק קוסמי. חוק הסיבה והתוצאה. אולם בשל אי ההבנה הבסיסית את המושג, כשהרעיון, הפך להיות נחלת הכלל, השתנתה משמעותו המקורית. היות שתת המודע הקיבוצי, מהווה מסה קריטית. למעשה, ככל שהמושג "קארמה", השתרש יותר ויותר, כך גדל, המרחק בינו לבין משמעותו המקורית. הוא הוצא מהקשרו, ומהעיקרון שעליו הוא מתבסס. חוק הסיבה והתוצאה, מבוסס על תפיסה שגויה של הבריאה. למעשה, הסיבה, היא מונח מתאים לאחדות המוחלטת והתוצאה- היא ההולוגרמה של האחדות המוחלטת. (כלומר- אנחנו) אולם הבריאה השגויה שלנו, המבוססת על פחד. כשבוראים באופן שגוי, סובלים כאב. אין למדים דרך כאב- רק דרך אהבה. ככל שאנשים בעולם מקבלים חוק זה יותר ויותר, קיימת נטייה גדלה והולכת של החוק עצמו להשתנות, על פי רמת תפיסתו של כל אחד והפירוש שלו לחוק זה. אילו שאלנו אלף איש: " מה זאת קארמה?" מגוון התשובות שהיינו מקבלים, היה מדהים ברבגוניותו ועוד יותר מדהימות היו התסבוכות הקשורות לחוק פשוט זה. על מנת להבהיר מה זאת קארמה נתחקה על משמעותו משלושה מקורות בסיסיים ואז, נשלב את שלוש המשמעויות יחדיו לתרכובת המשמעותית ביותר המבטאת את תמצית פנימיותו. הזרע של חוק הקארמה. קיימים רק שני רגשות בסיסיים, שהכל נובע מהם. אהבה ופחד. אהבה= הכל. פחד= לא-כלום. הכל והלא- כלום, אינם יכולים להתקיים יחדיו, בעת ובעונה אחת. האמונה בכל, מכחישה את הלא כלום וההפך. בדיוק כפי שהאמונה בפחד, מכחישה את קיומה של האהבה. 1. העיקרון הראשון של הקארמה מבוסס על המחשבה. לפני אלפי שנים אמר גוטאמה בודהה ("הנאור"): "אתה מה שהנך חושב והופך להיות מה שחשבת". כוונתו הייתה, שלמחשבותינו יש כוח יצירתי. המחשבות שלנו, יוצרות אותנו ואת מה שאנו חווים. אנו משתנים מרגע לרגע... אם אנו הופכים להיות מה שחשבנו, אזי ככל שמחשבותינו משתנות מרגע אחד למשנהו, כך גם אנו משתנים. ברגע שאנו מפסיקים לחשוב כפי שחשבנו, אנו מפסיקים להיות תוצאה של מחשבותינו. אם מישהו חושב: "אני מסכן", באותו רגע, הוא הופך להיות מסכן. אם מישהו חושב: " אני עייף", "אני עני", "אני מרושע", "אני מכוער", זה מה שהוא הופך להיות. וזה קורה, מפני שקימת הנכונות להאמין שכל מה שאנו חושבים, זו האמת. אך באותה מידה גם, "מה שהנך מתנגד לו, הוא מה שתיהפך להיות", ככל שאנו מתנגדים לדבר מה, אנו מגבירים את השפעתו עלינו. התנגדות נובעת מפחד. כאשר אנו מפחדים מדבר מה, אנו מעצימים את כוחו. פחד הוא אי נכונות לקבל את השונה. אולם מה שאיננו אוהבים אצל אחרים, הוא משהו שאנו מתכחשים לו אצל עצמנו. לכן, מה שאנו מתנגדים לו, הוא מה שנהפך להיות. מטרת החיים בגוף הפיזי, היא: שינוי הפחד לביטוי של אהבה ללא תנאי. כיצד זה מתבצע? על ידי הגברת מקצב הרטיטות של גופינו ובניית גוף של אור באמצעות פעילות של אהבה, חמלה והרמוניה. על ידי קבלת הפחד בחיבה, בשלום ובאי-אלימות, הרגעת הפחד ושחרורו. אפשר לאמר, שמטרת החיים היא: הגשמת הדהרמה (היעוד) ויציאה ממעגל הקארמה (חוק הסיבה והתוצאה). 2. העקרון השני של הקארמה, מתבסס על חוק פיזיקלי. חוק ניוטון, אומר: "לכל פעולה חייבת להיות תגובה נגדית שווה ." והכוונה היא, שכל פעולה, הנעשית על ידינו, יוצרת תגובה נגדית. לכל פעולה, המתחוללת, ישנה תוצאה נגדית. לכן עקרון ה"נדנדה" בחוק הסיבה והתוצאה, אומר: "אם שיחקנו את המלך, בבוא היום נשחק את הקבצן". אם חווינו בתקופת חיים אחת, חוויה מסוימת, בחיים הבאים, נחזור על מנת לחוות את היפוכה, למען האיזון של החוויה. כדי לחוות את "שני הצדדים של המטבע." כל פעולה היא בחירה. כך שאם ברצוננו להצליח, עלינו לעזור לאחרים להצליח. אם ברצוננו בהערכה עצמית, עלינו להעריך את האחרים. ואם אנו חפצים בשפע, עלינו לשפע את האחרים. מפני שבנתינה לאחר, אני נותן לעצמי. 3. גם העקרון השלישי של הקארמה מבוסס על חוק פיזיקלי: חוק ההתמדה אומר: "כל גוף נוטה להתמיד בתנועתו " זהו עקרון "הגל" בחוק הסיבה והתוצאה. כלומר: "אם היינו מחפשי אמת, בבוא הזמן נהיה נביאים. ואם לא נכשלנו כנביאים, נגיע להיות נאורים". אך גם באותה מידה, ככל שפעולה מסוימת שאנו עושים, גורמת לנו לרגשות אשם, אנו נמגנט אותה אלינו שוב ושוב, מכוח האינרציה. עד אשר נפסיק את השרשרת של: עשייה, רגש אשם, הלקאה על חטא והענשה עצמית. לכן, כל עוד לא נלמד את השיעור, אותה תוצאה, לא תשתנה ואנו נתפוס זאת כ"עונש על חטאינו." . והאינדיאנים אומרים: "אל תשפוט אף אחד, כי ברגע שאתה שופט מישהו-לקחת עליך את השיעור שלו." L&L TALYA

 

[בהקתה עומר]

התפיסה המקורית של קרמה

התפיסה המקורית של קרמה וסמסארה מוצגת בוודות. מתקופות מאוחרות יותר התערבבו בתפיסה המקורית גישות שונות ששוללות קיום של תכלית עליונה, כמו הבודהיזם, המוניזם, המיאוואדה והאדויתאה-ודאנתה. התפיסה המקורית כפי שהיא מוצגת בוודות היא כך: בעולם החומרי אנו נתונים למערכת של סיבה ותוצאה. המחשבה האחרונה ברגע המוות, הנובעת מהתודעה הכוללת שהתפתחה, יוצרת את הגוף הבא. זהו חוק הקרמה. הסיבה לכליאה של הנשמה במעגל הסמסארה היא רצונה להתענג בנפרד מהעליון, ללא יחסים עם העליון. העולם החומרי נועד לקיים אשליה כאילו העצמי הוא העליון. הוא נועד לנשמות שמעונינות באשליה זו. כל עוד אלו לא זונחים את הריכוז בעצמי ומכירים במעמדם כמשרתים של העליון, התוצאה היא שהם נשארים כלואים בסמסארה. כמו שמצויין בבהגוד גיתא כשקרישנה אומר לארג´ונה:: "אלו שאינם נותנים אמון בנתיב השירות המסור אינם יכולים להגיע אלי, הו מכניע האוייב, אלא שבים להיוולד ולמות בעולם חומרי זה." [פרק 9, פס´ 3] קרמה אינה היכולת שלנו "לברוא". אנו לא "בוראים". העליון הוא היחיד שבורא. המחשבה כי אנו מקור לדבר יהיה אשר יהיה הוא אשליה. האשליה שאנו העליון. העליון הוא עושה הפעולות כולן, כפי שהוא עצמו מצהיר: "אני הוא המקור לכל העולמות הרוחניים והחומריים. כל אשר קיים נובע ממני. החכמים אשר יודעים זאת עוסקים לחלוטין בשירותי המסור וסוגדים לי בכל ליבם." [בהגוד-גיתא פרק 10, פס´ 8]. הדבר ההתחלתי שהיה קיים אי פעם הוא אישיות אלוה העליון בדמותו המוגדרת כסת-צ´יד-אננדה ויגרהה, נצחיות חדווה וידע מושלמים. מכאן יוצר את העליון את אונו האימפרסונאלי, הברהמן, ואת כל הבריאה. הברהמן הוא סך כל האנרגיה של הבריאה ומקורו הוא אישיות אלוה העליון. מכאן העליון מתרחב לעוד דמות פרסונאלית שלו, נריאנה, אשר ממנו, בפינה אחת קטנה של הבריאה מתרחבת האנרגיה החומרית- פרקריטי. מבט אחד של נריאנה אל הפרקריטי יוצר את היקומים החומריים. בתוך היקומים עצמם העליון מופיע כגרבודקשאי-וישנו. לעומת זאת, בצורתו הפרסונאלית העליון לא מופיע באנרגיה החומרית, אך שוכן בה בהתרבותו האימפרסונאלית כברהמן. לצידן של הנשמות העליון מופיע כבן לוויה בשלוחה שלו הקרויה פרמאתמה, נשמת-העל. הנשמה, המצויה באשליית העולם החומרי, חושבת שהיא עושה הפעולות כשלמעשה העליון עושה את כולן. הוא שולט בבריאה כולה בהתרחבותו כברהמן, שולט באנרגיה החומרית על ידי יוגה-מאיה, המשרתת שלו לצורך הבריאה החומרית ובהתגלותו כפרמאתמה הוא אפילו זה ששולט בגוף בה נמצאת הנשמה. הנשמה לא עושה דבר, לא בוראת דבר ולו יוצרת דבר. אך מתוך ששכחה את מעמדה בבריאה היא מדמיינת כי היא עושה הפעולות. מכאן נובעות כל הבעיות של הנשמה. בבהגוד-גיתא העליון מצהיר על הפיתרון: "המלומדים, אשר יודעים אותי כתכליתן הסופית של כל ההקרבות והסיגופים, השליט העליון של כל הכוכבים והאלים למחצה ומקיימן של כל ישויות החיים, משיגים נחת מכל יסורי הקיום החומרי." [פרק 5, פס´ 29] הנשמה אם כן לא יוצרת דבר. על פי התפיסה הוודית, הדבר היחיד שהנשמה יכולה לעשות הוא לשאוף. ובהתאם לשאיפה, העליון, בהתרחבותו כפרמאתמה, מביא את הנשמה למקום אליה היא שואפת. כמו שנאמר: "אני מצוי בליבותיהם של כולם כנשמת העל. עת שהאחד חושק בסגידה לאל-למחצה זה או אחז, זהו אני המחזק אמונתו זו כך שיוכל להקדיש עצמו לישות נסגדת זו או אחרת." [בהגוד-גיתא פרק 7, פס´ 21] כך שהנשמה אינה עושה הפעולות. זה העליון שמבצע אותן בהתאם לרצונה של הנשמה. זה ההגיון מאחורי חוק הקרמה. עיקרון הפעולה והתגובה על פי חוק הקרמה הוא כולו במישור החומרי. זה כולל פעילות במידת הטובות, שהיא עדיין חומרית. דהארמה פירושו חוקיות הדברים כפי שהם צריכים להיות בחברה תקינה בעולם החומרי. הכוהנים צריכים לחיות חיי צנע, המלכים צריכים לשמור על הסדר, הסוחרים צריכים לעסוק בפיתוח תשתיות ועובדי הכפיים צריכים לעסוק במלאכה פיזית. כאשר האחד פועל בהתאם למערכת תקינה, לא מבצע פשע כנגד ישות חיה אחרת ומבצע את חובותיו, זו דהארמה. זו פעילות במידת הטובות. אלא שפעולה במישור הטובות היא עדיין חומרית. היא עדיין מייצרת קרמה. היא אומנם מייצרת קרמה שתביא אותנו למצב גבוה ומענג יותר ביקום, ללידה ככוכבים גבוהים יותר בהם הסבל פחות, אך זו עדיין לידה בעולם החומרי. עבור מי שמלומד במדע ההגשמה העצמית צריך להיות ברור כי אין כזה דבר "קרמה חיובית"-"קרמה שלילית". כל קרמה היא שלילית עבור מי ששואף להגשמה עצמית. מי שמתרגל חיים רוחניים אינו פועל במישור של הדהרמה. הוא פועל במישור הרוחני בו הוא אינו מיצר קרמה. התוצאה בכך היא ניתוק ההתקשרות לעולם החומרי וקיום נצחי בעולם הרוחני, במצבנו המקורי. המתרגל מכיר בכך כי הוא אינו הנהנה ואינו עושה הפעולות, ולכן מקדיש את כולן כמנחה לעליון. כך הוא מיטהר מהתגובות כולן.

 

[Tal_Ya_Tal]

השיקול העקרי שלך../images/Emo42.gifצריך להיות|שמש

אם אתה מאושר. כי תפקידך היחיד כאן הוא אושר מוחלט

L&L TALYA

 

[Tal_Ya_Tal]

היי אינדונזי מצוי../images/Emo42.gif../images/Emo23.gif../images/Emo42.gif בוא

נחלק את התשובה לשני חלקים. האחד, תחושות, הן בדרך כלל משהו לא מוגדר. כי לרוב הן מושפעות ממצב רגשי- מנטלי מסוים ועשוית להשתנות בהתאם. כך שהיום אתה עשוי לחוש כך ומחר אחרת. אז איך תוכל לבנות עצמך על דבר כה בלתי יציב?!? אולם מצד שני, כל דבר בעולם הקוטבי שלנו משתנה ללא הרף. אז מה חשוב מהם התחושות?!?תחושות הן פנים שונות של תחושת הנפרדות. דבר שני, ´אדם בתוך עצמו הוא גר.´ כלומר, לכל אחד מאתנו ישנו מרכז פנימי שהוא המשכן הפנימי שלנו. ככל שאנו לומדים להתמרכז אל תוך מרכז זה, אין זה משנה היכן אנו מצויים, תמיד נחוש ´בבית´. אך כל עוד איננו ממורכזים אל תוך מרכז פנימי זה\ תמיד נכמהה למקום אחר שהוא כביכול ´הבית´.כי הלא הזמן והמרחב מתקיימים בו זמנית כאן ועכשיו. אז נכון שאפשר ללכת על פי תחושה אך אפשר גם לבנות את תחושת הביתיות פנימה. L&L TALYA

 

[נגמלת1]

בהחלט מסכימה עם טל

אני מרגישה כך לגבי סקוטלנד. לא יודעת להסביר את התחושה שאני מקבלת משמיעת חמת חלילים- מלראות את הנופים..שם אני בבית. כמה בכיתי בפעם הראשונה שהגעתי לשם..זו הייתה הפתעה מוחלטת, וכל הזמן אמרתי לבעלי: עכשיו אני בבית, הגעתי הביתה.

 

[אינדונזי מצוי]

זה בדיוק מה שקורה לי...

 

[אסתיה חוטר גזע]

עניינים קרמתים הנמצאים על סף מודעות

 

[R2]

בשביל מה טוב לנו המדע הזה

על קרמה , מה אפשר לעשות אתו או לא לעשות ? האם עכשיו לזה צריכים לדאוג..?

 

[בהקתה עומר]

להבין את הדברים

מה שאפשר לעשות זה להבין את טיב הדברים בעולם וביקום, להבין את טיבה של הנשמה ואת תכליתה. אנו צריכים לדאוג לזה ברגע שמאסנו בסבל הקיום החומרי וברצוננו לשוב חזרה אל מצב גבוהה של קיום.