שאלה

Enigma16

New member
שאלה

שלום לכם, יש לי חבר מזה חצי שנה. פעם ראשונה שאני מרגישה שאני יכולה להתחבר למישהו ואף לשתף אותו בדברים הכי אישיים שלי. למרות שאנחנו כבר זמן מה ביחד, הבהרתי לו שקשה לי עם קיום יחסי מין (אין לי בכלל ניסיון בכך) ויש סיכוי כי יקח הרבה מאוד זמן אני שאהיה מוכנה. אם לומר את האמת. אני מרגישה מאוד בנוח במצב הקיים והמחשבה על קיום יחסי מין מעוררת בי חרדה. חבר שלי תומך בעניין וטוען כי היא מוכן להיות איתי גם אם רק נחזיק ידיים ביחד, אך אני יודעת שבאיזשהו שלב הוא ישנה את דעתו. שכן כאשר אנחנו ביחד הוא תמיד מנסה לקחת את הדברים צעד אחד קדימה. אני לא מעוניינת בקיום יחסי מין ואף מאמינה כי זה לא נחוץ לי. אני לא מגלה סקרנות ולא מתביישת בכך. מה שמדאיג אותי זה שאני אעשה דברים בניגוד לרצוני, רק כדי להיות עם חבר שלי ו/או אצטרך לתת לו פתרון חלופי כמו יחסים פתוחים או משהו בסגנון.
 

inbardaf

New member
אז מה בעצם השאלה?

מה לעשות עם החבר? לא אמרת לו: אני לא רוצה בשום אופן לקיים יחסים. כן אמרת שקשה לך. אדם נורמלי והגון, יתן לך את הזמן וינסה לאט לאט להכנס איתך לזה. ואלו כנראה הנסיונות שאת חווה. אין בהם שום דבר רע, בהנחה שהוא לא דוחף בכוח, אלא רק מגשש. אם את רוצה שהוא יחדל גם מהם - פשוט תגידי. תגידי לו שאת לא רוצה שהוא ייזום שום מגע מיני מכל צורה שהיא. ותגידי שאין לך עניין ביחסים בכלל! אחרת, איזו סיבה יש לו לחכות? אמרת שייקח הרבה זמן - זה נותן פתח לעתיד. אבל קודם, את צריכה לברר עם עצמך, אם טוב לך ככה, רק מפני שזה לא מצריך אותך להתמודד עם החרדות שכתבת שיש לך, או שאת באמת לא מעוניינת ביחסים. אם מה שמונע ממך לקיים מגע מיני - זה חרדות, רצוי לטפל בזה, עם או בלי קשר לקיום יחסים.
 

Enigma16

New member
אמרתי...

כי יש סיכוי גדול שזה לעולם לא יקרה... שוב הוא בסדר גמור ולא לוחץ, אבל באיזשהו שלב הוא ידרוש יותר. הוא אדם שיש לו צורך בסיפוק מיני. אני חוששת שאעשה דברים כדי לא לפגוע בו. החשש מאי קיום יחסי מין אצלי הוא תוצאה של השיחות של עם חברות. עבורן בגילי, מעל 20, זה מגוחך שלבחורה אין ניסיון מבחירה. אין רואות את זה כמשהו שלא בסדר אצלי. אני אוהבת את חבר שלי וכרגע הוא אוהב אותי. או יותר נכון כרגע הוא מאוהב, אבל מה יהיה כשזה יחלוף. באיזשהו מקום נראה שלא אוכל למצוא מישהו שיסכים להיות חלק במערכת יחסים ללא שימוש במין.
 

inbardaf

New member
....

אני מקווה מאוד שלא תעשי כלום, רק כדי לא לפגוע בו!! את משאירה פתח בכל אמירה שלך. פתח משאיר תקווה, משאיר ציפיה לשינוי... אני מבינה שאת אוהבת אותו והוא אותך, או יותר נכון שאתם עכשיו מאוהבים אחד בשני ויש בך חשש מהעתיד. אם את סגורה וגמורה עם עצמך שאין לך עניין, לא עכשיו ולא בעתיד - הוא צריך לדעת מזה בצורה מפורשת! אלו דברים שאסור לגמגם בהם, כי הצד השני עלול לעשות כתוצאה מזה דברים שאת לא רוצה ולא מתוך כוונה רעה. אני יכולה לספר לך, שיצאתי פעם עם מישהו. עוד לא ידעתי אז שאני א-מינית ושיש דבר כזה. זה היה הקשר הראשון שלי אחרי הגירושים. כלומר: אחרי מערכת יחסים שהיה לי מאוד לא טוב בה ובמיוחד במובן המיני. הכרתי אותו דרך האינטרנט וכמו שאומרים 'האהבה פרחה'. החלטנו להפגש ושנינו כבר היינו נרגשים לקראת המפגש, מאחר ודיברנו לא מעט ולאורך תקופה ברשת. המפגש מהר מאוד הגיע למגע, נשיקות וכו'. די מהר הרגשתי שאני מקבלת סחרחורת. הוא הפסיק מיד. הבנתי באותו רגע, שאני לא מסוגלת יותר לעשות את זה. שאין לי בזה עניין ונמאס לי להיות שם בשביל הצד השני.. חזרתי הביתה וכתבתי לו שהבנתי באותו רגע שאני לא רוצה לשכב יותר לעולם. התגובה הראשונה שלו היתה: אין בעיה. אני מאמין שיש הרבה דרכים להביע אהבה ולא חייבים סקס... אחרי כמה ימים, הוא התאפס על עצמו ואמר שהוא אדם מאוד מיני והוא לא רואה את עצמו במערכת יחסים כזו. נפרדנו. למה אני אומרת את זה? כי כל עוד הוא אוהב אותך, קל לו לומר דברים. אבל אם הוא יבין שזה חתום וגמור מבחינתך, יהיה לו יותר קל להרגיש עם זה מתאים לו או לא. אם את אומרת משפטים כמו: "כי יש סיכוי גדול שזה לעולם לא יקרה... " אז יש גם סיכוי שזה כן יקרה.. הוא אולי קטן, אבל לאנשים מאוהבים לא צריך יותר מזה.. אם החשש שלך הוא רק מפני שהחברות שלך חושבות שזה מגוחך - זה מיותר לחשוש. ואם מישהו מגוחך - זה הן, על כי הן לא מסוגלות להבים שבחורה יכולה להיות חסרת נסיון מבחירה. לאנשים תמיד יהיה מה להגיד. וכל פעם שתעשי/תאמרי משהו שלא מתאים לקו המרכזי, יהיה מי שישלול אותך. עדיף ללמוד להתעלם מדברים כאלה. ולגבי המשפט האחרון: אני חושבת שמה שהכי מטריד א-מיניים זה נושא הבן זוג. אבל הפורום הזה הוא הוכחה לכך שאפשר למצוא אנשים כאלה ומי יודע אולי את תזכי לזה..
 

avi1283

New member
מסכים

וברוכה הבאה enigma. יפה ענבר, את ממש טובה בלתת עצות, את צריכה לעבוד בקו חם לא-מיניים מתלבטים או משהו בסגנון...
 

inbardaf

New member
../images/Emo6.gif

אז אני מבינה שכבר יש מספר לקו החם, עכשיו רק חסר מי שיענה ועוד יותר - מי שיתקשר...
 

Berethor

New member
לא צריך את עינבר שם

גם ורדה תתאים לשם בול, העיצות שלה טובות גם למיניים וגם לא-מיניים..
 
been there, done that ../images/Emo201.gif

אחת ממערכות היחסים הראשונות שהיו לי (בעצם, גם מהאחרונות, לא היו הרבה... אבל היא הייתה כבר לפני עשור) הייתי עם מישהו שהיכרתי דרך האינטרנט והייתי מאוהבת בו נורא, אבל מבחינה פיזית הוא היה רחוק מאוד מלהיות הטעם שלי, שלא לומר דחה אותי. לא דחה אותי להתחבק איתו, לא דחה אותי כשהוא נגע בי באזורים אינטימיים, אבל לא רציתי לראות אות בעירום, למשל. למען האמת מעולם לא יצאתי עם מישהו שהיה באמת הטעם שלי, זה פשוט לא מסוג האנשים שאני פוגשת הרבה... גם החבר הנוכחי שלא לא הטעם שלי מבחינה פיזית, ועדיין כיף לי איתו ואני מרגישה איתו מאוד נוח ברמה הפיזית (זה נשמע סותר, אבל זה לא). בחזרה לנקודה: אותו מישהו, אז, ידע שאני לא רוצה מין (הוא היה אחד האנשים הראשונים אי פעם שסיפרתי לו על זה) ולא ניסה אפילו ללחוץ עליי לרגע. כיוון שהייתי מאוהבת נורא ופחדתי שהוא יעזוב אותי, נתתי לו מראש הרשאה לחפש מין במחוזות אחרים, אם הוא רוצה... בבחינת אם אני מצד אחד לא רוצה למנוע ממנו את זה, ומצד שני לא יכולה לספק את זה, ועדיין רוצה שיהיה איתי, אז שימצא את מבוקשו במקום אחר ובלבד שלא ארגיש לחוצה. בכל מקרה אם זה מין נטו זה לא הפריע לי מאחר שבמערכת היחסים בינינו לא היה מין... אין לי מושג אם הוא ניצל את ההרשאה או לא. אני לא שאלתי והוא לא אמר, אם כי אני מעריכה שלא. בכל מקרה מערכת היחסים בינינו לא האריכה ימים (וזה היה צפוי מראש; מלכתחילה לא היה לה עתיד, לא בגלל המין אלא מהרבה סיבות אחרות. למעשה הפתיע אותי שהחזקנו כמה חודשים יחד). עם החבר הנוכחי (שהוא הראשון שאיתו קיימתי יחסי מין) חשבתי שייקח לי הרבה זמן עד שאהיה מסוגלת להגיע לשלב של מין, אבל להפתעתי כבר אחרי חודש הרגשתי די מוכנה, כלומר הרגשתי שאני מסוגלת. בדיעבד דווקא לא הייתי מספיק בשלה לזה ואני די שמחה שעברו בערך 4 חודשים, רק מכיוון שבזמן הזה הספקנו להכיר טוב יותר אחד את השני ברמה הפיזית, והיה איזשהו תהליך של נגיעות הדדיות ולמידה הדדית וכו' שארך זמן ואני לא יודעת אם היה קורה באותו אופן לו היינו מגיעים למין מהר יותר. בין שתי מערכות היחסים האלה מפריד עשור שבו הייתי לבד וברחתי מראש מכל ניסיון לקשר רומנטי עם המין השני רק כדי שלא אצטרך להתמודד עם הרעיון של מין. פשוט לא הרגשתי שאני מסוגלת, אז מטבע הדברים לא הייתי מעוניינת במשהו שמילא אותי חרדה, אימה ומה לא. אבל איזשהו תהליך שעברתי עם עצמי גרם לי להתחיל להתמודד במקום לברוח, והיום אני מרגישה קצת מטופשת שבזבזתי כ"כ הרבה שנים בבריחה מתישה ובדיכאון שצף בכל פעם שחשבתי על זה. כי בסופו של דבר ההבדל הוא לא רק שהחבר השתנה והנוכחי לא דוחה אותי (זה די חשוב, אין ספק...) אלא שאני אפשרתי לעצמי להשתנות. בשורה התחתונה, אני מסכימה מאוד עם הדברים שעינבר כתבה לך. אני חושבת ששאלת המפתח שאת צריכה לברר עם עצמך היא למה את לא רוצה, והאם מדובר ממש באי-רצון (התנגדות לעצם הרעיון) או בהיעדר הרצון האקטיבי, כלומר, אין איזשהו צורך פנימי שדוחף אותך לרצות, אבל יכול להיות שלא אכפת לך לנסות, למשל. אם מדובר בחרדות - כדאי לטפל בהן; אם את בשום אופן לא רוצה - דברי עם הבחור, כדי להיות כנה והוגנת כלפיו; אם את חושבת שאולי את מוכנה לנסות - אז שווה לך לבדוק ולראות אם זה באמת מתאים לך או לא (כמובן באופן שיהיה לך נוח, בלי לחץ). השורה התחתונה שלי היא זו: אם את בורחת מהתמודדות, עצרי. את בת מזל אם מצאת בן זוג שאת אוהבת, בוטחת בו וקיימת ביניכם אינטימיות רגשית. זה נפלא, וממש לא דבר של מה בכך. זה יכול להיות בסיס מוצלח לנסות להתמודד עם מין, אולי בעזרת ייעוץ מקצועי. אם את מרגישה שאת לא מסוגלת או לא רוצה להתמודד (וזו זכותך המלאה) - היי כנה עם הבחור. מגיע לו לדעת מה את באמת מרגישה. יחסים פתוחים (במקרה כזה) זה בעיניי פתרון נואש שלא יכול להחזיק את מערכת היחסים לאורך זמן.
 

Enigma16

New member
...

היי. קודם כל... לא יודעת אם ציינתי את זה קודם, אבל החבר הנוכחי הוא החבר הראשון בעצם שנתתי לו להתקרב אליי מבחינת מגע, שיתפתי אותי בפרטים אינטימיים וכו'. איתו, לעומת האחרים, הרגשתי שרוב הדברים הולכים בצורה טבעית. אולם, כשזה הגיע למגע פיזי, הרגשתי שהחרדה גוברת וכשהוא נגע בי העדפתי לא לראות ואפילו לנסות "לצאת מהגוף". לגבי יחסי מין. דיברתי עם חבר שלי, כבר מההתחלה, שמאוד קשה לי עם העניין. כל פעם ניסיתי להאריך את השיחה, אבל הוא "השתיק" אותי ואמר שהוא אוהב אותי ולא איכפת לו אם זה יקרה עוד שנה, שנתיים, או בכלל לא. בפעם הראשונה שחבר שלי ראה אותי עירומה באופן חלקי התחלתי לבכות. הרגשתי לא בנוח והרגשתי מוזר. מאז אנחנו מתקדמים יותר לאט ולזכותו יאמר שהוא כל הזמן שואל אותי אם נוח לי. כרגע, חבר שלי לא לוחץ על קיום יחסי מין, אבל המחשבה הזו מלחיצה אותי. אנחנו כבר חצי שנה ביחד ואני אפילו לא מסוגלת לישון איתו ביחד. אני כן נמשכת אליו וכן מרגישה איתו בנוח. אבל לא יודעת, קיום יחסי מין לא ממש מדבר אליי. ככל שהזמן עובר, אני מרגישה שאין לי צורך בזה. אני לא מכירה את זה וזה לא חסר לי. אני לא צריכה את הריגוש הזה שכולם מדברים עליו. אני לא יודעת אם החוסר עניין הזה במין הוא דבר חולף, אבל מה שאני כן יודעת שככל שאנחנו יותר זמן ביחד זה מהדהד לי בראש ומלחיץ אותי בצורה כזו שאני חושבת להיפרד ממנו. לגבי לדבר איתו...אני בטיפול פסיכולוגי מזה כמה זמן, לא קשור לעניין הזה, והתייעצתי עם הפסיכולוגית לגבי לדבר עם החבר ולהגיד לו שיכול להיות שלא אוכל לשכב עימו. הפסיכולוגית אמרה לי שלא כדאי לי להגיד לו את זה, אלא לחכות. אבל כשאני חושבת על זה כרגע, נראה לי שהיא פשוט לא רצתה שאני אחסום לעצמי את האפשרויות ואולי היא חושבת שאני פשוט חוששת ממגע מיני. בעיה נוספת שקיימת היא שבגלל אילוצי עבודה, אני וחבר שלי נפגשים רק בסופי שבוע ואפילו פעם בשבועיים ולכן כל השיחות האלו נעשות על רגל אחת. יכול להיות שגם בגלל שאנחנו נפגשים כל כך מאט גם מעלה אצלי את החרדה. לא יודעת. הדבר היחיד שאני יודעת שאם שיחות שלי עם חברות, הבנתי שאני דיי שונה מהן. גם כששוחחתי עם חברה דתייה, הבנתי כי היא כן מעוניינת בקיום יחסי מין ואילו זה לא מדבר אליי. עוד דבר, (סליחה על החפירות) כששוחחתי עם אמא שלי, היא אמרה שהחשש מקיום יחסי מין עבר אליי מהם. והיא טוענת שכשהרגיש מוכנה, אני אדע את זה. הבעיה היא שאני לא מרגישה מוכנה ועצם ההתעסקות עם כל הנושא גורמת לי להבין שאולי זה פשוט לא נחוץ לי. וזהו... אני דיי מבולבלת כרגע. שיהיה המשך יום נעים
 

inbardaf

New member
זה נשמע שיש לך חרדות

שבהחלט ראויות לבדיקה וטיפול. כל זה, כמו שאמרתי בעבר, ללא קשר לשאלה אם את בכלל רוצה לקיים יחסים או לא. אני יכולה לספר לך, מנסיוני האישי, שבעבר היה לי חרדות דומות. לא נתתי לאף אחד לגעת בי ולא לראות. והתיאור שלך של לנסות 'לצאת מהגוף', הוא לא דבר בריא ומעיד על בעיה. אצלי זה נבע מחוויות ילדות כאלה ואחרות. בסופו של דבר, עברתי תהליך מאוד לא קל, שבו התגברתי על אותם חרדות. היום אין לי בעיה לגעת ולישון עם מי שהוא בן-זוגי וגם אין לי חרדות מקיום יחסים. אני פשוט לא נהנת מזה (גם לא סובלת) ומרגישה באופן כללי תחושה של דבר מיותר. אבל כל עוד יש לך חרדות, אין שום משמעות לאמירה שלך שאת לא חושבת ורוצה לקיים יחסים, כי זו אמירה שיכולה לנבוע מאותם חרדות וסביר להניח שזה אכן המצב. אולי באמת הכי נכון לתת לזמן לעשות את שלו. מאחר והחבר שלך מודע לחששות שלך ונותן לך את הזמן, אני הייתי מנסה להגיע איתו בקצב שלך! כן למקום אינטימי. לא בהכרח קיום יחיסים, אבל כן להיות מסוגלת לישון איתו וכאלה. זה שאת בטיפול זה טוב, כי תוכלי כל פעם להעלות בפניה את התחושות שלך לאורך התהליך וכך לבחון את ההמשך. הכי חשוב שלא תדחפי את עצמך לשום מקום ומצד שני, שלא תמנעי לגמרי רק כדי לא להתמודד. פשוט תעשי את זה לאט. נשמע שיש לך פרטנר מספיק רגיש כדי לעבור איתו את התהליך הנ"ל. ושלחתי לך גם מסר אישי. בהצלחה!
 
אני לא יודעת מה הסיבה ומה התוצאה

האם אי הרצון במין גורם לך להרגיש אי נוחות, חרדה וכו', או שאי הנוחות והחרדה גורמים לך לא לרצות במין. אני לא אשת מקצוע אבל נראה לי שיש כאן משהו מעבר לא-מיניות. התחושה שלי היא שאם זה היה רק "מין לא נראה לי מלהיב" זה לא היה ביג דיל; אבל את מתארת ביג דיל עצום, חרדה ענקית, שהיא לא רק מין אלא גם מגע, להיות לידו בעירום ועוד. גם לי לקח זמן להרגיש בנוח עירומה ליד החבר שלי, אבל זה לא גרם לי לבכות; זה היה בעיקר עניין של ביישנות ראשונית והתרגלות לאינטימיות חדשה. כל עוד את בחרדות, אני לא חושבת שתגלי בכלל עניין במין. קשה עד בלתי אפשרי לרצות במשהו שכ"כ מלחיץ, מפחיד ומאיים... אם את כבר בטיפול פסיכולוגי, נצלי אותו כמו שצריך, גם אם זו לא הסיבה שבגללה התחלת. דברי עם הפסיכולוגית שלך על הדברים האלה, את הלקוחה, את קובעת לאן הטיפול ילך, ולדעתי זה מקום שכדאי לך לנסות לטפל בו. לנסות לברר ממה את בדיוק חוששת, מה מפחיד אותך, מה את חושבת שיקרה, אולי לנסות לגלות ממה זה נובע, ואם כל זה לא מצליח, אז אולי לשים את זה בצד ולחפש דרך שתאפשר לך להתגבר לאט לאט על כל המכשולים ולהתמודד עם הפחדים שלך (מניסיון, וזה נכון להרבה פחדים בחיים, במציאות השד הרבה פחות נורא ממה שהוא במוח שלנו).
 

Berethor

New member
אל תעשי שום דבר שאת לא שלמה איתו

לא בשבילו ולא בשביל אף אחד אחר. את רק פוגעת בעצמך, קודם כל תחשבי אם הוא באמת מתאים לך, אחרי זה תבהירי לו את מצבך בלי גמגומים ובלי הסתרה. אחרי זה תחליטי מה לעשות. לא צריכה לצאת מהגוף אלה רק לסרב, את לא אמורה לסבול, זה דברים שאמורים להיות הדדיים ולא עינויים.
 
למעלה