הרבה שאלות טובות
איך מסבירים להרגיש בבית ? לדעתי אין הסבר. זו תחושה שמגיעים אליה. אני נולדתי בבית יחסית חם עם 3 אחים גדולים. אבל תחושת בית אמיתית מצאתי רק בנישואיי. זה מצחיק שזה מתבטא מבחינתי בדברים הקטנים. בעובדה שבבית של הוריי, אין דבר כזה לשבת בכיף במיטה או לשכב על הספה עם רגליים, תמיד צריך להיות נקיים קודם. זה אומר שעד שלא התקלחת, אינך יכול לשבת ממש בנוח באף מקום. אז אהבו אותי וינקו והשקיעו, אבל אף פעם לא היה נוח פיסית (לפחות בהרגשתי). בקיצור הרחבתי כי בעיני תחושת הבית, זה לא משהו מדיד או מוסבר, סתם תחושות קטנות ולא קשורות לכלום. ההרגל של הלבד ? בבירור הוא הרגל. אני רגיל לביחד, לי קשה מאוד להיות לבד. אני הכי קטן, עד גיל 16 שהאחים שלי עזבו את הבית, אף פעם לא הייתי לבד. מצד שני אני מכיר הרבה קיבוצניקים שהביחד יצא להם מהאף, והם אוהבים את הלבד. אני חושב שזה שאלה של הרגל והנאה מהגרל, אני נהניתי מהמשפחתיות אז ההרגל חסר לי (במידה ואני לבד). יש אנשים כמו אותם קיבוצניקים שההרגל הגעיל אותם, והם בורחים ללבד. איך זה משפיע על אדם להיות לבד ? אני חושב שאנחנו חיה חברתית, אנחנו ניזונים מחברה. להתנתק מחברה בעיני זה כמו להתנתק מאוכל טוב או מים טובים, זה לא משפיע ברגע נתון, אבל רואים בבירור את ההבדל בין אדם שניזון מאוכל ושתייה טובים, לבין אדם שניזון מכאלו שאינם מזינים. אני חושב שלאורך זמן הלבד נותן את אותותיו, אולי בנוקשות אישית שמתפתחת (ככל שאתה נמצא עם אנשים, אתה נאלץ לשמור על גמישות), אולי בחוסר התבגרות (אנשים סביבך מאלצים אותך להתבגר ולהתמודד) ....... לא משהו שבסופו של דבר אפשר לכמת במספרים, אבל אין ספק בעיני שעולם הרגש מתפתח מתוך אינטרקאציות. זו המכונה האנושית, אי אפשר להתפתח בכאילו חייבים לעבור בפועל את מערכות היחסים. אולי את אוהבת את הלבד ? גם אני אוהב לאכול הרבה גלידה, אבל זה משמין. לא כל מה שאנחנו אוהבים, טוב לנו. לפעמים צריך להתמודד עם רצונות. האם ייתכן שלבד יוציא מהדעת מעט ? אם תגדירי בגסות אדם מחוץ לדעתו כאדם שדחפיו ויצריו שולטים בו, במקום שהוא ישלוט בהם. אז ברור שיש יותר סיכוי שהדחפים והרצונות ישלטו בך כשאתה לבד, מאשר כשאתה נאלץ להתפתח ולהתבגר עם עוד אנשים. סתם דוגמא : לי היה הרגל מעצבן (קצת מחוץ לדעת) לבדוק 5 פעמים אם נעלתי את הדלת. יורד למטה ובודק ועולה ובודק ו....ושוכח אם בדקתי ועולה. מרגע שיש אישה וילדים שמחכים באוטו אז קשה לעשות זאת, לא לכולם יש סבלנות לשטויות שלך. אבל אם אתה לבד 30 שנה, ה5 פעמים של גיל 25 יכולים להפוך ל50 פעם בגיל 50, סתם כי ההרגל מתפתח ומשתכלל. דוגמא לא בהכרח מעשית, אבל בהחלט אינטואיטיבית. ככל שהאדם יותר מחוץ לדעתו, הוא בעצם יותר נעול בדעתו. לאנשים שבאמת קשובים ושמעים ובוחנים, קשה להיות מחוץ לדעת, כי כל הזמן הם בוחנים ושאולים ובודקים יחד עם אנשים אחרים ויוצרים רפרנס. ככל שהאדם נעול יותר בעולמו ורגשותיו ותחושתיו,יש יותר סיכוי שהם ישלטו בו ולאחרים הוא יראה 'מחוץ לדעת'. כשאר בפועל בעיני הוא בעצם נעול בתוך הדעת, אבל זה דיון בפני עצמו.
