שאלה..

naturegirl2

New member
שאלה..

שלום אני בחורה בת 20 הייתי פה מספר פעמים ויש לי שאלה. מה עושה אדם שלא מרגיש בבית ? ואיך מסבירים את ה"להרגיש בבית "? אם כל הזמן היתי לבד מגיל קטן (ההורים עבדו ואני יחידה) וזה נמשך עד ליום זה האם זה הגיוני שעכשיו בגלל ההרגל ללבד , כל דבר קטן נראה לי חדירה לפרטיות ? אולי אני אוהבת את הלבד? איך זה משפיע על האדם השהייה לבד ? האם ייתכן שייצא מדעתו מעט ? למעשה,מהי ההגדרה ליציאה מהדעת ...
 

naturegirl2

New member
שיר..

זה נחמד להיות לבד , לקחת את המחשבות לטיול צלילה לתוך עיניים דומעות-בלי הפרעות זה טוב להרגיש את עצמך להקשיב ללב שמנסה לדבר בלחש שרק אתה תשמע כמה זמזומים נעימים יותר מצלצול שעון בבוקר מעירים אותך למשהו חדש זכרונות נובטים עם תמונות קטנות כמו פרסומת לסרט שכנראה יהיה להיט הלבד בלילות יוצא החוצה הוא מצטרף אליי למסע קצר ואז גם הלבד לא לבד...
 

evilifi

New member
שאלה טובה

אני בהחלט הייתי מבדיל בין להרגיש בבית לבין להרגיש לבד. אכן בבית אתה יכול לרגיש עטוף וביחד, אבל אני חושב שהעניין החשוב הוא שבית זה מקום. ולכן מה שאת מתארת נשמע לי כמו התחושה שבעצם אין לך מקום...אם אתה לא שייך לשום דבר, אם אין לך גבולות ברורים אז כל אחד יכול לפלוש פנימה וזה בהחלט יכול להתפרש כמה שאת מתארת כפלישה לפרטיות. עם זאת האלמנט החשוב בשנייהם הוא הרגשה של ביטחון, ואני מאמין שזה מה שחסר. יכול מאוד להיות שאת אוהבת להיות לבד...אבל את זה את כבר יודעת. ומה שאת (וגם אני ועוד רבים) עוד לא יודעת זה איך להיות ביחד. אין כל פסול בלהיות לבד לפעמים אבל רק מי שיודע את שנייהם יכול לבחור מה באמת נכון לו. העניין הוא לא להיות לבד, זאת יכולת שאת כבר מיומנת בה. זה שמפריע לך שיש כשרונות אחרים שאת עדיין לא הכי טובה בהם זה לא אומר שאת יוצאת מדעתך. זה רק אומר שיש לך את היכולת להביט בנקודות החלשות שלך ולנסות לפתור אותן, וזוהי גדולה. להיפך אם לא היית מוטרדת כלל מהרגל הלבד שלך זה היה מדאיג הרבה יותר :)
 

hilabarak

New member
הרבה שאלות טובות

איך מסבירים להרגיש בבית ? לדעתי אין הסבר. זו תחושה שמגיעים אליה. אני נולדתי בבית יחסית חם עם 3 אחים גדולים. אבל תחושת בית אמיתית מצאתי רק בנישואיי. זה מצחיק שזה מתבטא מבחינתי בדברים הקטנים. בעובדה שבבית של הוריי, אין דבר כזה לשבת בכיף במיטה או לשכב על הספה עם רגליים, תמיד צריך להיות נקיים קודם. זה אומר שעד שלא התקלחת, אינך יכול לשבת ממש בנוח באף מקום. אז אהבו אותי וינקו והשקיעו, אבל אף פעם לא היה נוח פיסית (לפחות בהרגשתי). בקיצור הרחבתי כי בעיני תחושת הבית, זה לא משהו מדיד או מוסבר, סתם תחושות קטנות ולא קשורות לכלום. ההרגל של הלבד ? בבירור הוא הרגל. אני רגיל לביחד, לי קשה מאוד להיות לבד. אני הכי קטן, עד גיל 16 שהאחים שלי עזבו את הבית, אף פעם לא הייתי לבד. מצד שני אני מכיר הרבה קיבוצניקים שהביחד יצא להם מהאף, והם אוהבים את הלבד. אני חושב שזה שאלה של הרגל והנאה מהגרל, אני נהניתי מהמשפחתיות אז ההרגל חסר לי (במידה ואני לבד). יש אנשים כמו אותם קיבוצניקים שההרגל הגעיל אותם, והם בורחים ללבד. איך זה משפיע על אדם להיות לבד ? אני חושב שאנחנו חיה חברתית, אנחנו ניזונים מחברה. להתנתק מחברה בעיני זה כמו להתנתק מאוכל טוב או מים טובים, זה לא משפיע ברגע נתון, אבל רואים בבירור את ההבדל בין אדם שניזון מאוכל ושתייה טובים, לבין אדם שניזון מכאלו שאינם מזינים. אני חושב שלאורך זמן הלבד נותן את אותותיו, אולי בנוקשות אישית שמתפתחת (ככל שאתה נמצא עם אנשים, אתה נאלץ לשמור על גמישות), אולי בחוסר התבגרות (אנשים סביבך מאלצים אותך להתבגר ולהתמודד) ....... לא משהו שבסופו של דבר אפשר לכמת במספרים, אבל אין ספק בעיני שעולם הרגש מתפתח מתוך אינטרקאציות. זו המכונה האנושית, אי אפשר להתפתח בכאילו חייבים לעבור בפועל את מערכות היחסים. אולי את אוהבת את הלבד ? גם אני אוהב לאכול הרבה גלידה, אבל זה משמין. לא כל מה שאנחנו אוהבים, טוב לנו. לפעמים צריך להתמודד עם רצונות. האם ייתכן שלבד יוציא מהדעת מעט ? אם תגדירי בגסות אדם מחוץ לדעתו כאדם שדחפיו ויצריו שולטים בו, במקום שהוא ישלוט בהם. אז ברור שיש יותר סיכוי שהדחפים והרצונות ישלטו בך כשאתה לבד, מאשר כשאתה נאלץ להתפתח ולהתבגר עם עוד אנשים. סתם דוגמא : לי היה הרגל מעצבן (קצת מחוץ לדעת) לבדוק 5 פעמים אם נעלתי את הדלת. יורד למטה ובודק ועולה ובודק ו....ושוכח אם בדקתי ועולה. מרגע שיש אישה וילדים שמחכים באוטו אז קשה לעשות זאת, לא לכולם יש סבלנות לשטויות שלך. אבל אם אתה לבד 30 שנה, ה5 פעמים של גיל 25 יכולים להפוך ל50 פעם בגיל 50, סתם כי ההרגל מתפתח ומשתכלל. דוגמא לא בהכרח מעשית, אבל בהחלט אינטואיטיבית. ככל שהאדם יותר מחוץ לדעתו, הוא בעצם יותר נעול בדעתו. לאנשים שבאמת קשובים ושמעים ובוחנים, קשה להיות מחוץ לדעת, כי כל הזמן הם בוחנים ושאולים ובודקים יחד עם אנשים אחרים ויוצרים רפרנס. ככל שהאדם נעול יותר בעולמו ורגשותיו ותחושתיו,יש יותר סיכוי שהם ישלטו בו ולאחרים הוא יראה 'מחוץ לדעת'. כשאר בפועל בעיני הוא בעצם נעול בתוך הדעת, אבל זה דיון בפני עצמו.
 

נמרודדד

New member
תשובה אפשרית

עד כמה שידוע לי, מעבר לממד הפיזי המיידי, משמש מושג ה"בית" כמטאפורה פילוסופית ותיאולוגית המייצגת את התשוקה לגאולה רוחנית. התשוקה לחזור אל הרחם, להגיע לנירוונה, למצוא את "האני האמיתי", לחזור לגן העדן, או להקים חברה המושתתת על עקרונות מוסריים מוחלטים בה לכל אחד יש מקום טבעי - הם כולם ביטויים של מוטיב זה. הנסיגה לבית היא פשוטה יחסית. בחוץ יש אינספור כיתות, דתות, אידיאלוגיות וגורואים - שרק מחכים להציע לך נחמה רוחנית. לי נראה מאתגר הרבה יותר להכיר באפשרות שלא ניתן למצוא בית במובן העמוק של המילה. שלמרות שיש לנו איזה זכרון עמום של בית אליו אנו עורגים, אנחנו מצויים בגלות. החרדה, חוסר היציבות, הסבל, המוות והגעוגעים הצורבים למשהו אחר, טוב יותר, הם תנאי הקיום - והבריחה מהם, לבית מדומה כזה או אחר, היא במידה רבה בריחה מעצמנו.
 

naturegirl2

New member
כמה שאתה צודק..

ואם אחרי שלב הבריחה זה פשוט נהפך לצורך ללמוד,לחוות,להכיר עוד מקומות,אנשים,מסגרות...מסוג כזה או אחר בעצם הנדידה, או החיפוש של הרפתקאות מחוץ לבית .
 
למעלה