שאלה

[שפוצי]

שאלה

אין לי חברים. זת'ומרת יש לי בתיאוריה אבל הם לא באמת מתאים לי, אני לא רואה את עצמי רוצה להיות בחברתם. אין לי נושא שיחה איתם וזה יוצר המון תסכולים. אני לא יודעת אם זה באשמתי או בגלל שהחברה שאני נמצאת איתה לא מתאימה לי. אני שואלת את עצמי שאלות ומנסה להבין אך בחוסר הצלחה. חשבתי אולי כאן, מישהו חווה משהו כזה ויכול לעזור לי להבין עם זה מצב נתון ואני צריכה לחיות איתו או שיש דרך לשנות את זה ולהיות יותר חברותית, האמת שזה אף פעם לא הפריע לי להיות לבד, אבל אחיות שלי כל הזמן צוחקות עליי שאין לי חברים וגם אמא שלי שואלת אם אני לא מביאה חברים הבייתה בגללה, אבל זה לא זה, פשוט אין לי, לפחות לא כאלה שאני רוצה בהם.

 

[efriend]

האם זה מפריע לך?

ממה שכתבת זה נשמע כאילו שלך זה באמת לא מפריע אלא רק לאמא ולאחיות שלך. אז מה, זה באמת לא מפריע לך? כי אם זה לא מפריע לך, אז השאלה היא רק איך להתמודד עם האמא והאחיות שלך, אבל יכול שבעצם כן היית רוצה חברים, ואז זו התמודדות שונה. אז מה את אומרת?

 

[זורחת1]

את יודעת מה אני גם מרגישה ככה

וכשאני מדברת עם אנשים אומרים לי חלק אפילו מישהי שמנסה למצוא לי עבודה . אז היא עובדת בהשמת עובדים . ואמרה לי שדפקה שאני מדברת ושאין לי בעיה לדבר עם אנשים ושאני נחמדה. וקרא לי עם הרבה ככה רק אני לא מבינה למה לא משיכה את הקשר . מיתבישת לבקש טלפון .או לוקחת ובסוף נישאר בצד מס' הטלפון ולא יוצרת קשרים למה זה מעציב אותי. אני צמאה לאנשים לחברה שאני לא יוצאת לשום מקום .לכן אני רוצה לעבוד עם אנשים . וכשאומאים לי את נחמדה ובסדר גמור זה עושה לי טוב .שאני לא חושבת שאני כזאת .כי בבית אין לי את זה בכלל ולא מהבעל .כי אני לא רגועה בבית בכלל .רשימת סופר לא מסוגלת לרשום בבית. רק עם אשב ליד המחשב כי אני היפרית ואין לי סבלנות . או רק עם אני בתחנה אוטובוס .או בתור למקום ברגע של פנאי אני רושמת ומה רושמת .מה לעשות היום .מה לבשל .מה להכין לערב. זה מה שאני רושמת או רשימת סופר. זה נורמלי בגלל הזיכרון שלי .

 

[שפוצי]

לא.

זה באמת לא מפריע לי אני לא מרגישה שום דבר חסר. אבל אני מרגישה רע כשבאים אליי בהאשמות בעיניין הזה כאילו עשיתי משהו לא בסדר, כאילו אי היותי חברותית מוריד לי ציון במקום כלשהו. וזה לא שאין לי עם מי לצאת, יש לי, אבל אני לא רואה בזה צורך, וכשניסיתי לעשות את זה חזרתי עייפה ומתוסכלת מכל הטררם שזה גורם. אני עייפה מאנשים אמיתיים אני חושבת, אין לי את הכוחות בשבילם.

 

[efriend]

אז את ממש לא חייבת

זה ממש חילול הקודש לנסות לצאת עם אנשים סתם ולסבול כי "צריך שיהיו חברים". אני מאמין גדול בחברות, ולכן אני מאוד מקווה בשבילך שכן מתישהו בחיים תרגישי שאת רוצה חברים ותמצאי חברים טובים, אבל אם לא - את ממש ממש לא חייבת כלום. זו רק דעתי כמובן.

 

[אבי האחד1]

איך אפשר להיות לבד כל הזמן

חובה שיהיו חברים חברות וכן הלאה אלו דרכם של החיים כך שלא ניתן להיות לבד אלא אם כן, משהו לא בסדר איתך אני מתנצל מראש אם זה פוגע בך

 

[אונירונאוטית]

הצעה

ממליצה לך, לפני שאתה מחפש מה לא בסדר אצל אחרים, תבדוק טוב טוב מה דפוק אצלך. כי רק אנשים שהם עצמם לא בסדר בראש, מחפשים את הדפקט אצל אחרים. מה המדד שלך לבדוק אם מישהו בסדר או לא בסדר? אם הוא לא חושב כמוך? אם הוא לא חי לפי צורת החיים שאתה החלטת שצריך? מי קבע שחובה שיהיו חברים או חברות? מי קבע מה חייבים בכלל ומה לא? על חופש בחירה שמעת? בקיצור, אם אין לך משהו חכם לומר, מוטב שלא תאמר דבר.

 

[עטררר]

חשבתי על זה ו...

לא מסכימה זה נכון שאלו החיים, החוקים שהחיים הכתיבו לנו אבל יש אנשים שהולכים כנגד זה יש אנשים שבאמת לא מפריע להם שהם לא נורמטיביים ואין בחייהם דברים שמלאים בנורמה.. יש אנשים שמאמינים שמשהו באמת באמת לא בסדר בעולם הזה ושאנחנו בתור בני אדם זה לא התפקיד שלנו למלאות כאן נורמות... ולכן חברים וחברות וכן הלאה זהו צורך חברתי...אבל יש כאלה שהחיים שלהם לא מלאים בצרכים כאלו ולכן לא מפריע להם להיות לבד. ... כי פשוט אין להם את הצורך הזה לא שאני מבינה משהו זאת דעתי פשוט..

 

[פרפרי אהבה]

מבינה בהחלט...

אני גם הרגשתי ככה ובגלל זה גם התרחקתי מהחברים ובסוף הקשר נותק. המלצה שלי: תלך לחוג או פעילות שאתה אוהב ושם תוכל למצוא אנשים שגם אוהבים ויהיה לכם נושא משותף שעליו תוכלו לדבר ויחבר בינכם. ותנסה גם להתפשר, להתחבר לאנשים דרך דברים שמעניינים אותם, אולי גם אתה תאהב בסוף את מה שהם אוהבים.