שאלה

דודי 34

New member
שאלה

יש עוד מישו שמרגיש שלא הצליח להתנתק מהעבר ובגלל זה לא מצליח להמשיך הלאה?
 
האמת היא שהייתה לי תקופה שהרגשתי כך

אבל הזמן עשה את שלו ועכשיו ללא ספק אני מוכנה ומעוניינת להמשיך הלאה. לדעתי אם מדובר בזמן ממושך כנראה צריך לגשת ולדבר עם איש מקצוע ולנסות להבין מדוע כ"כ קשה להמשיך הלאה. ישנם המון דברים בתת מודע שאנו לרוב לא יודעים על קיומם אך הם גורמים לכל מיני עיכובים בקשרים זוגיים עתידיים ואף בכללית להתנהגויות שונות.
 

דודי 34

New member
אני כל הזמן חושב שהצלחתי להתנתק

אבל מתברר לי כל פעם מחדש שעדיין תקוע בעבר ואפילו על העבר הרחוק כגון הבית והילדות שבו גדלתי.
 
אם כך נראה לי שהפיתרון לכך יכול

להגיע אך ורק מאיש מקצוע שיוכל לעזור לך ולנבור בתוך התחושות שלך ולהבין בדיוק מה מפריע לך ומה עדיין מציק לך ולפתור את הבעיה על כך. יש כל יום בערוץ 3 בהוט בסביבות 16:30 תוכנית ריאליטי מחו"ל בסיגנון הזה. לא יוצא לי כ"כ לראות את התוכנית אבל מדובר על כל מיני אנשים עם כל מיני מועקות שנשארו להם בתת מודע ושם אנשי המקצוע מסבירים להם איך להתמודד ולמה לא לתת לרגש הזה להשתלט על חיינו ואיך מטפלים בבעיות מכל מיני סוגים. כשיוצא לי לראות את התוכנית אני שואבת הרבה ממנה - בקיצור ממליצה.
 

אפרת110

New member
להתחיל מבראשית...

היי דודי, לדעתי מה שאתה עובר זה מאוד טבעי. לי לקח קרוב ל4 שנים להיות "תקועה" שהבנתי שזה קצת מוגזם פניתי לכמה שיחות אצל איש מקצוע, זה נתן לי המון כח, העצים אותי והיום בהחלט אני יוצאת לפגישות, מרגישה טוב ובטוח. בהצלחה רבה!!!
 

ותשחק

New member
שלום

אני חושבת שלהתנתק מהעבר הרחוק שלי, כבר הצלחתי, הרבה בזכות הפרידה והגירושין. הייתי חייבת לבנות לעצמי בית משלי, ופתאום הבית הזה קם ופרח. מצד שני, נראה לי כי את תהליך הפרידה לא עברתי עדיין לחלוטין, ולו רק בשל העובדה שלקחתי על עצמי כל כך הרבה אשמה או בהמשך כל כך הרבה אחריות, גם על הצד השני (בלי לפרט, אך כמו לדוג' חובות שצבר וכו'..) והייתי צריכה לשחרר הרבה מזה. היום, אחרי שהתחלתי קצת להסיר אחריות, אני נותנת לעצמי לראשונה לחוש את הכאב, לקנא, לכעוס, ולהיפגע לפעמים. איני אומרת שזה טוב, אך אני מרגישה שזהו שלב הכרחי בשבילי, כדי לעבור הלאה. ראה את הקטע על "התבודדות" שכתבתי כאן, לפני כמה ימים, וזה יסביר לך קצת. ואשמח לשמוע את תגובתך. יש גם צד שלישי - דווקא מי שהיה בעלי, שלא חושב או חשב אי פעם שיש לו חלק בתהליך הפרידה, אלא תמיד הפנה אצבע מאשימה, המשיך הלאה, כשאני נשארתי עם כאבי. לעיתים אני חושבת ואיני יודעת אם מחשבה זו היא "אמיתית" או "דמיונית", שיש בזה צד אבסורדי מסויים, שדווקא מי שחושב שהוא בסדר, גם אם הוא ממש לו בסדר, ואפילו ממשיך לעשות רע לצד השני, החיים שלו נראים בסדר, ומי שעובד ומתקן את עצמו, ולא את סביבתו, מושך לעצמו עוד ועוד תיקונים.. והכי קשה, שהחברה רואה את מי שממשיך הלאה כמשגשג, ואת האחר שלא נמצא כבר בסטטוס של פרק ב' וכו', כמדשדש במקום, אבל זה לגמרי לגמרי לא ככה. ויש גם את הלימוד שכל אחד מאיתנו צריך ללמוד בחיים. אצלי זה הרבה הרבה אהבה לעצמי. הרבה הצלחה, ונדמה לי שאתה כתבת לי לפני כמה ימים, שמי שכואב ואוהב, הוא מרגיש וחי. בתחושת שותפות, ותשחק
 

שקד74

New member
כן , כנראה שזה חלק מהתהליך

פרידה וגירושין הם כמו מוות קטן, זה דורש לעבור את שלבי האבל: עצב כעס השלמה. הפסיכולוגים מגדירים זאת א. שלב ההלם ב. שלב הפנמת האובדן ג. התארגנות מחדש. כל אחד מגיב לכל אחד מהשלבים אחרת, כל תגובה היא נורמלית עוצמת התגובה ומשך התגובה הם אינדיבידואלים לכל אחד. אם נתקעים זמן ממושך מאד בשלב ההלם או הפנמת האובדן - מומלץ לבקש עזרה. גם אני נתקעתי בעבר, מה שעוזר לי להפנים סופית את הסיפור זה דוקא נישואי האקס. רק אחרי 4 שנים אני פנויה סוף סוף להכרויות ורצון לחיים חדשים מתוך אמונה שמגיע לי. בהצלחה, אל תחשוש ממה שאתה מרגיש ! רגשות הם סימן לאנושיות.
 

touti

New member
כן!

מזדהה מאוד עם מה שכתבת. חשבתי לגשת לטיפול כדי להתנקות ממשקעי העבר ולפתוח פרק חדש הכי נקי שאפשר. אני אעשה זאת, אבל נראה לי שביום שהאקס יתחתן זה יפתור לי חלק ניכר מהבעיה.
 

ותשחק

New member
שאלה ../images/Emo35.gif ותודה על העלאת הנושא..

חשבתי שאני היחידה שעוד איכשהוא תקועה, ואני שומעת שכנראה תהליך פרידה הוא לא קל לרבים מאיתנו.. ולא שאני מתנחמת בכך חלילה, רק מבינה שאני לא היחידה.. ורציתי לשאול, מה אתם חושבים על אלו שלא עוברים תהליכים משמעותיים, או טלטלות כאלו או אחרות ובכל זאת הם ממשיכים הלאה, מתחתנים מהר וכו'? אשמח מאוד לשמוע את דעתכם..
 
למעלה