שאלה

[drorit2]

שאלה../images/Emo20.gif

איזה ספרים תקחו איתכם לחדר האטום אם תחליטו כמובן להכנס אליו?כדאי לעשות מאגר הצעות מספרים שאפשר עדין למצוא בחנויות.מה דעתכם?

 

[Rivendell]

אני הצטיידתי עד כה

ב"מטוטלת של פוקו", וביום רביעי אני אעשה טיול מחייב יותר בספרייה ואראה מה אני מוצאת. יש המלצות? אמא שלי כבר מוכנה לחלוטין עם "שירת הסירנה", אפילו שהכרחתי אותה לקרוא את הביקורת שלי עליו. זה לא שכנע אותה כנראה. יש רק לקוות שלא נשב באותו חדר אטום כנראה

כי לא יהיה מקום בשבילנו מרוב ספרים.

 

[bambi31]

rivendell כבעתל מנוי בספריה גם כן

אני תוהה, איך את בוחרת את הספרים אותם את משאילה (מלבד אלה שהמליצו לך עליהם), יש בספריה כ"כ הרבה כותרים שאני לא מכירה, ולא פעם אני שולחת יד ומורידה ספר לא מוכר מהמדף אך לבסוף מחזירה אותו למקומו והולכת רק על המוכר. נראה לי שמכיוון שחסרה לי היכולת או הידע של איך לבחור ספר, אני מפספסת ספרים רבים בספריה.

 

[Rivendell]

זאת שאלה קשה.

האמת שאני חושבת שרוב הספרים שאני קוראת מגיעים דווקא מהפורום. אני כותבת כאן כבר שנתיים-שלוש (הרבה לפני שנהייתי מנהלת) ויש לי זכרון טוב לפרטים קטנים. כך שבעת שיטוט בספרייה אני הרבה פעמים נתקלת בכותר שמוכר לי. לפעמים מכאן, לפעמים מאיזו כתבה בעיתון, מהמלצה של חברים וכו'. ויש את הקלאסיקות - דברים שאני מרגישה שצריך להכיר בשביל ההשכלה. גראהם גרין, דיקנס, דברים כאלה. מעבר לזה אני מעריצה גדולה של "הספרייה החדשה" ושל מנחם פרי במיוחד, ובד"כ כל מה שהוא ערך אני מוכנה לקרוא. וגם אני משוטטת סתם

לפעמים אני לוקחת דברים אך ורק כי אף פעם לא שמעתי עליהם. מוצאים ככה הרבה פנינים. היום אגב "פגשתי" ככה ספר שלקחתי והתחרטתי אח"כ המון... "הפסלת". משהו זוועתי, באמת. ספר ששכחתי שקראתי, והצטערתי שוב להזכר. זה קצת כמו לצאת לבליינד דייט. אף פעם לא יודעים אם זה ייגמר באהבה גדולה או בזכרון מריר

בעיקר אני שותפה לתחושת ההחמצה. בד"כ אני יוצאת עם הרגשה מייאשת שגם אם הייתי מפסיקה לעשות את כל שאר הדברים שאני עושה, כולל לאכול ולישון, עדיין לא הייתי מספיקה בחיים לקרוא כל מה שאני רוצה. מדכא אך אמיתי. ולסיום, היום פגשתי אישה בת 80 בערך עם ספרים של טרי פראצ'ט שהיא לקחה. לי זה העלה חיוך

 

[ציפי ג]

סידור וספר תהילים

וכמה ספרי ילדים, כדי שהם לא ישגעו אותי לגמרי. אם כי אני המסופקת לגבי הכניסה אליו כלל וכלל.

 

[lady_anne]

ספרים בחדר האטום?

אחד הזכרונות הברורים ביותר שנותרו לי מהמלחמה הקודמת הוא חוסר היכולת להתרכז והמוות הקליני של התאים האפורים בזמן השהייה בחדר האטום. אפילו משחק קלפים טפשי הוכיח את עצמו כמשימה מאתגרת מדי לתושבי אזור א' נטולי המשקפיים, אז כנראה שנתרכז בהאזנה לרדיו בלבד, ואת השאלה "אילו ספרים אקח איתי ל..." אשאיר ל"אי בודד".

 

[Boojie]

דווקא מהמלחמה הקודמת זכור לי

שהתעקשתי לנסות להמשיך ללמוד את החומר למבחן שלמדתי אליו לפני האזעקה. טוב, נו, הייתי סטודנטית היסטרית לפסיכולוגיה, ולכאלה, המבחנים ה-ר-ב-ה יותר מפחידים מאשר אזעקה. הבעייה היתה, כמובן, שלא יכולתי להרכיב משקפיים (אני בדרך כלל עם עדשות, אבל לא בשעות הלילה) ומכיוון שאני לא ממש רואה בלי משקפיים, היתה לי בעייה לקרב את הספר מספיק לעיניים כדי לקרוא, כי המסכה הפריעה.

ולמה באמת אין אמוטיקון של מסכת אב"כ?

 

[דוסטו]

כשיש טילים אני על הגג

יש לי buffer-zone של אוכלוסית בני-דודים מסביבי שמבטיחה שקט (לא שנראה לי שמישהו במקום אחר יסבול). אני בסיפא של "שיניים לבנות" של דייזי סמית ( מי שהגדיר אותו גאוני הפריז. הרבה מדי אורך על חשבון עומק. אבל -בהתחשב בכך שהיא היתה בשנות ה - 20 המוקדמות כשכתבה את הספר אז מגיע לה כל הכבוד הראוי. רק נקווה שהשתן שרושדי הזריק לה לוורידים לא יעלה לה לראש. זה יהיה חבל. מה שכן מעורר קנאה שילדה קטנה שבמקרה כותבת בשפה הנפוצה בעולם כבר הפכה למליינית שלא צריכה לדאוג לפרנסה עד סוף ימיה. רק לחשוב ש EX - מורתי היתה מפרסמת את "חמסין" באנגלית) אבל על שידת המיטה שלי ממתינים בצפיה דרוכה שאסיים: "ארורים" של אנטונש אנטוניו לובו (שאותו התחלתי במקביל ל"שיניים". עושה רושם מצוין אם כי קצת נסחף בעודף מטאפורות על כל מיני-סיטואציה) "כפרה" של איאן מקיואן. "וולפי ואופי השטרודלים" של צבי יגנדורף ששמעתי ממיטיב קרוא שאני מעריך את דעתו שהוא מצוין. ומשהו שהוא לא פרוזה - "מקור הפרוש" (שם דו משמעי) של יונתן וינר שמתאר את מחקרם בן 20 השנה של פיטר ורוזמארי גראנט על הפרושים באיי גלאפגוס. כן, מעין המשך דרכו של פאפא צ'ארלס דרווין.

 

[Boojie]

ואני לקראת סוף

"חמסין וציפורים משוגעות". כשאני אסיים סוף סוף לקרוא את זה (עומס יתר לאחרונה - אני קוראת את זה במנות קטנות כשיש לי זמן), תבוא חוות דעת.

 

[Rivendell]

אני מצפה לזה. ובינתיים הייתי בספריה

והנה מה שלקחתי לי: "מרד הנפילים" של איין ראנד "הרוח של אניל" מייקל אונדנטייה "עין החתול" של מרגרט אטווד ואני מתלבטת עם מה להתחיל

אני אגב כן אכניס איתי ספרים אם יקרה משהו. אני יכולה לקרוא בכל מצב. אמא שלי טוענת שזה בדיוק מה שעשיתי במלחמת המפרץ. היא רעדה מאימה, ואני קראתי בשלווה לא סבירה

 

[דוסטו]

"עין החתול" טוב מאד

בכלל מרגרט אטווד טובה. קראת את "מעשה שפחה"? כל אחד כדאי שיקרא. כל אחת -רצוי שתקרא. לאן יכול להוביל אותנו המח האנושי הסוציופאטי. אבל מה לאטווד בחברתה של הפילוסופית לאינפנטילים איין ראנד? רוצה לקרוא על אינדבידואליזם? עברת את גיל 16? לכי לניטשה שזכה לבקור חטוף כאן בשרשור סמוך.

 

[Rivendell]

אין קשר בין השתיים.

מ"עין החתול" אני מאוד נהנית עד כה. ואת איין ראנד אני אקרא כדי שאוכל להחליט בעצמי מה דעתי עליה

אני כעקרון מעדיפה לגבש דעה משלי לגבי ספרים. שמה הוזכר בהרבה מקרים, והחלטתי שהגיע הזמן שאקרא משהו משלה. אין כמו השכלה ספרותית רחבה

גם לניטשה אני אגיע. אל תדאג.

 

[behemot]

כיוון שעברת את גיל הטיפשעשרה חבל

לדעתי לסחוב את המשקל של ספרי איין ראנד עבי הכרס ... חבל גם להשקיע בו זמן קריאה שאפשר לנצל :ם)

 

[drorit2]

ומה אצלי

ובכן כרגע אני רוצה משהו לא כבד ולכן לקחתי את חיבת ציון של יורם מלצר קצת נוסטלגיה מתאים לי.לידו את המהגרים של זבאלד ממתין למצב הרוח המתאים.נוסף לכך בפעם ה-- הקלות הבלתי נסבלת של הקיום והיתר לפי ההתפתחויות.

 

[LIRY1]

אני הכנתי כמה ספרים

JUST FOR CASE למרות שאני מאמינה שבעזרת השם לא תהיה מלחמה.... יש לי את "כפרה", "דרך עלמה" ו"מלאכיה נרדמו כולם" - ואני עדיין באמצע - סוף "מאה שנים של בדידות", ככה יש ספרים לכל מי שירצה ממשפחתי, וכך אם ימאס לי באמצע מספר מסוים זו תהיה בעיה לצאת, ככה שהכל כבר מוכן בחדר... אבל אני באמת מאמינה שלא יהיה כלום, כל ההכנות זה לשקט הנפשי של אמא שלי...

 

[rannot]

: ) אני אזרח, זעה מתוקה ונשים?

זה נחמד לרשום פה הודעות כשיש ריבוע אדום שהופך אותי לאזרח ששומר על בטחון המדינה... אני דיי נהנה. חדר אטום אין לי בכלל. אני כרגע גר בדרום הרחוק והיום כשבדקתי את המסכה (שהיתה תקינה) זה גם נראה לי קצת מוגזם. אתמול גם סיימתי את "זיעה מתוקה" של ז'וסטין פרנק. ספר מאד מוזר, פורנוגרפי לגמריי, קצת עצוב שאין לו תרגום מלא ויש מלא חורים בסיפור (איך מפרסמים ככה ספר???) מתווסף לו גם ניתוח של חיי הסופרת וניתוח של היצירה. בהחלט לא פרוזה מומלצת. אבל היתה קריאה מאד מענינת. יש פה נשים שקראו את זה? הייתי שמח לקבל חוות דעת נשית. סיימתי גם את "משפטיי גדל ובעיית היסודות של המתמטיקה" שהתחיל טוב אבל בסוף כבר הי מייגע (בלי הקורס שלי בלוגיקה אני חושב שמחמיצים חלקים מהספר). עכשיו אני מתלבט - יש את "לב לבן כל כך" של חוויאר מריאס (אני חושב שהוא הבא) וגם את "דודה חוליה והכתבן" של וורגס יוסה... שניהם מועמדים חזקים. מאחור יש עוד רשימה ארוכה שממתינה, לכבוד יום הולדתי האחרון עשיתי רכישת ענק. יקח לי שנה לסיים.

 

[lady_anne]

נראה שהמלחמה מתעכבת, אז נכנעתי

והלכתי אף אני לספריה העירונית. להלן היבול: א. "הר הטועים" של יהודית הנדל. ב. "גרדום" של צ'ינגיז אייטמטוב (בעקבות "והיום איננו כלה" הנפלא שלו, ומסתבר שהוא ממוצא קירגיזי). ג. "האפר של אנג'לה" של פראנק מק'קורט. עכשיו סדאם מתבקש להמנע משיגור טילים כי אני לא יכולה לקרוא עם המסכה על הפנים (גם אני שייכת לעדת קצרי הרואי שצריכים לקרב את הספר למרחק 2 ס"מ מהפנים כדי לקרוא, ואגב כך סותמים את הפילטר). מלחמה נעימה וסופ"ש שקט,

 

[Rivendell]

בבקשה תגידי לי שאת אנג'לה לקחת

באנגלית....... זה לא ספר שאני ממליצה לקרוא את התרגום שלו. זה מאבד כל כך הרבה מהאווירה בלי הז'רגון והמבטא.

 

[lady_anne]

אז זהו שלא

וכנראה שזו הסיבה שאני מקרטעת איתו, כי העברית נשמעת ממש מודבקת, ואני כל הזמן עסוקה בלחשוב איך נראה הטקסט במקור. אפשר לשאול ממך את העותק שלך?

 

[Rivendell]

ברור שכן~!

דברי איתי במסרים

יש לי גם את ההמשך באנגלית.