בלי לדבר על חסרונות המערכת
אתה בטח תסכים איתי שבחור בן 21-22, שבדר"כ עשה איזה טיול נחמד בחו"ל, למד כמה שנים, ותאמין לי, כל יום שאתה לומד, אתה רק חושב איך היישום של זה יתבטא בעתיד (קבלה לעבודה, לעבור לדירה משלך, משכורת, תחרות בשוק וכו'), בנוסף אתה מכיר חברים נוספים, מתחיל אולי לעבוד באיזה חברה, מתחיל לצבור ניסיון במקצוע, אולי אפילו יש לך כבר איזה חברה (יעני GIRL) יותר רצינית מסתם מישהי מהתיכון.... ועוד. כל זה משפיע הרבה יותר ממידע על חיסרון זה או אחר של המערכת הצבאית. ברגע שאתה מתחיל את החיים "האמיתיים" שלך, פתאום נראה לך מאוד קשה לעזוב אותם אפילו לכמה ימים בודדים (אני לא צריך לספר לך איך סטודנטים "מברכים" את צה"ל על כל יום מילואים, ולא נדבר על אנשים עם משפחה...) בקיצור, גם אם אתה סופר מורעל עכשיו ומשרת במטכל וגם אם לא,תאמין לי, שנה אחרי השחרור, צורת המבט שלך כלפי החיים תגרום לך להבין, שמה שחשוב זה החיים שלך, העתיד שלך, החיים של האנשים שאתה אוהב וכל שאר הדברים יתגמדו לעומת אלה. אבל מה שיפה בישראלים, זה שכל השנה הם מקללים את הפקידה של יחידת המילואים, מוציאים פטורים שלא ידעת שקיימים- אבל פתאום שיש משהו רציני, ע"ע "חומת מגן" כולם פתאום חוזרים למצב של הנער המורעל בן ה-18 ונותנים את הנשמה. נ.ב שירתתי ביחידה מסויימת בחי"א וכיום אני לומד מדעי המחשב, איך הלימודים? אני מגדיר את השנה הראשונה לפחות, כ"שואה" "סיוט" "גיהנום" אבל מכאן אפשר רק ליהיות מופתעים לטובה...