זה ידוע שאנחנו הנשים..
הצד האמוציונאלי יותר, אבל זה לא אומר, שגברים עשויים מפלדה.. הם אולי רואים את הדברים וחושבים אחרת מאיתנו אבל גם להם יש רגשות, גם הם נפגעים, גם הם כואבים פרידות, גם הם מתקשים להמשיך הלאה.. וכו' אולי לפעמים נדמה שעליהם זה פחות נראה, אבל זה רק נדמה.. אגב, את לא "חושבת יותר מדיי", את פשוט מנסה
בכל הכוח להמשיך הלאה ולא ממש נותנת לעצמך, את הזמן לעכל את הדברים, לא נותנת ללב שלך להחלים מכל מה שקרה.. מה חשבת ? שככה ייעלמו להן 4 שנים ? שברגע שתכירי מישהו חדש הכאב ייעלם כלא היה ? מותר לשאול לאן את רצה ? לאן את ממהרת ?
בהצלחה