לו אני רמטכ"ל....
אבל אני אינני.... אני אזרח פשוט. ואין ביכולתי לשפטו עד שלא אהיה קודם בנעליו. אז לקחתי רגע והתבוננתי קודם כל בעצמי בתור אזרח פשוט, ועובד. אשר בשבוע הראשון של הלחימה לקחתי את 3 ילדי, ונדדתי איתם דרומה לאזור בטוח יותר, וחייתי איתם שם במשך שבוע שלם.. אני, האזרח הפשוט באותו השבוע ממש ביצעתי מכירה של חסכון צמוד מטבע לצורך ביצוע תשלום בהתאם להסכם שנחתם בימים שלפני הלחימה וביצעתי פעולה זו בשיחת טלפון, שארכה לא יותר מכמה דקות. ובצורה מסוימת, פעולה זו, (יחד עם פעולות אחרות ) נתנה לי את ההרגשה שלא כל החיים הקודמים (ללחימה) נעצרו וכמיהה לחיים שאחרי הלחימה. ובכך התחזקה בי גם את ההרגשה שהלחימה הזו היא ברת חלוף ובכך בדיעבד הצטרפתי והייתי אותו העורף אשר המשיך (עד כמה שאפשר, כל אחד כפי יכולתו וובהתאם למיקומו) את חייו ותוכניותיו של לפני ואחרי הלחימה. ועכשיו, אחרי שהצטיידתי בהתבוננות זו על עצמי ובעיני אלו שלי, כאשר אני מתבונן על פעולת הרמטכ"ל אזי נראה לי, שהאדם הזה, עם הברזלים על הכתפיים שגורל כמעט כול אחד מאיתנו נתון בטיב ואיכות קבלת החלטותיו באותם רגעים בחר לקחת הפסקה ולהיות ולו לכמה רגעים, אזרח מתגונן מהעורף אשר החליט להכניס את השקעותיו למרחב המוגן ממש כפי שעשו זאת בהמוניהם, ובאותם רגעים ממש, רבים ואחרים מאזרחי המדינה. וכמו שכל חייל וחייל במדינה, אשר בעותה העת נמצא היה בלחימה, והרגשת הודאות שהעורף שלו (משפחתו) שלמה ומוגנת, איפשרה לו לבצע את תפקידו על הצד הטוב יותר אז לדעתי, גם לחייל הראשון במדינה, מגיעה זכות מינימלית זו ואל לנו ואין לנו הזכות לשפוט אותו על כך, אנו לא נמצאים בנעליו ולא לנו האחריות שעל כתפיו. ולמען הסר כל ספק שלא נתבלבל, דברי אלו אינם מבטלים את הזכות שלנו כאזרחי המדינה לשפוט ולבקר את החלטותיו המקצועיות, עליהן כראש וראשון בצבא הוא חייב באחריות מלאה. יום טוב יניב