שאלה שאלתית

[רוח מדבר]

? להתרחק???

דרך ההדבקה מאיידס היא מאוד מאוד מאוד ספציפית!!! הרחקה ציבורית זה לא פיתרון!!! נהפוך הוא. בתי החולים מלאים בחולי איידס אשר אנשים מפחדים להתקרב אליהם ומרוב שהם מרוחקים הרוח שלהם נופלת.. וכך הם נכנעים למחלה.. נהפוך הוא. יש להתקרב אל אדם חולה, להושיט לו יד. ללמוד. ולא לפחד!!! פחד נובע מחוסר ידע.. וחבל רוח

 

[רוח מדבר]

האם באמת אנו מבינים זאת?

אנו אולי "מבינים" אך מדחיקים/שוכחים/לא זוכרים את זה... גם לא חיים לפי זה.. אנשים צוברים, אנשים רבים, אנשים שונאים, אנשים לא מוותרים, אנשים לא אוהבים... הסיבה שבגללה העלתי את השאלה הזו, היא שאני לומד בימים אלו איך לשנות את התפיסה שלי כלפי אנשים.. בהסתכלות שלי, אם אני פוגש אדם שהולך למות, הייתי סולח לו קצת יותר הייתי צוחק עימו קצת יותר בטוח הייתי מוותר לו קצת יותר הייתי אוהב אותו קצת יותר.. אז למה שאני לא אסתכל על כולם באותו האופן? האם זה לא יעשה לי ולאלה הסובבים אותי, את החיים קצת יותר?? אותו הדבר כלפי עצמי. רוח

 

[shabaz]

אין בעיה חבוב...

בימינו, להעלות את האגו קצת יותר מהרגיל זה לא דבר רע... מה שגורם לי לתהות...ואני רוצה לשתף אותך במחשבה שלי. אם אנחנו נהפכים ל"רוחניים" <<הרי זה הדבר שאליו אתה חותר לא?>> אז האם זאת אשליה של האגו אשר מנסה לגרום לנו להעלות אותו יותר במסווה של צמצומו? תחשוב על כך...כמו שכתבתי, אם אתה רוצה לבלות עם אנישים יותר, אז אתה רוצה לקחת מהם יותר... <<לפי ההודעה הראשונה שכתבתי>>

 

[רוח מדבר]

אנלא יודע

אם דווקה הכיוון שלי הוא בקטע רוחני כזה או אחר.. השאלה עלתה אחרי שכתבתי את המאמר על הסליחה. ןהרעיון שמניע אותי מאחורי זה זה דווקה הבריאות שלי. נראה לי שאני בא ממקום אנוכי לחלוטין. אם אני אהיה מסוגל לוותר יותר לאנשים אני אתרגז הרבה הרבה פחות! הבריאות שלי תיפגע פחות. וזה בעצם הכיוון שאני חותר אליו.. לא נראה לי כ"כ שאני מתעסק בקטע של אגו. למרות, שזה די מחמיא כאשר אנשים מגיבים למה שאני כותב.. לכאן או לכאן מיק.

 

[shabaz]

זה גורם לי לעוד מחשבה...

האם העיצבונה שלנו, היא נובעת מעצמנו, שאנחנו נותנים לנו להתעצבן, או מהחברה שמעצבנת אותנו? הרי אין אדם שבהתחלה לא מתעצבן, וכביכול לומד איך לא להתעצבן, זה שינוי עבור החברה...אפילו שזה נובע מאינטרסים עצמיים שלו לשרוד... זאת צביעות? רוח...גם אני הייתי במצב שלך, אבל זה פחות או יותר בלתי ניתן להשגה.... יכול להיות שההתמדה שלי לוקה בחסר אל דאגה, אני עובד על זה...>> אבל בכל אופן, על העקרונות שלי אני לא הצלחתי לשמור ברגע שהחברה אפפה אותי באופוריה של תשומת לב בלתי פוסקת... אתה מרגיש טוב ששמים אלייך לב, וכדי להמשיך את זה, בשיטתיות ובאיטיות הם משתנים, ומאלצים אותך להתשנות גם אתה. אני במרוץ בלתי פוסק עכשיו, שקיבלתי מודעות מחודשת, להשגת העקרונות הישנים שלי מחדש... ההתנהגות של עצמי נהפכה, למה שחתרתי נגדו כל החיים וגורם לי לחלחלה, לחלק מן התנמהגות החברה.

 

[seeyou]

"האם העיצבונה שלנו.."../images/Emo108.gif

...היא נובעת מעצמנו?? דעתי ?ץץץכן שוב חוזר על הטענה שה"אדם" מתוכנן על פי ה-D.N.A היחודי שלו... כפי שהאדם "רגיש" למחלות כך הוא רגיש ל"ריגושים" שונים! לפעמים קורה שבזמן הצגה או סרט יש בודדים אשר פורצים בצחוק רעשני בו בזמן אחרים בכלל "רדומים"....

 

[shabaz]

דווקא לא...

העיצבונה שלנו, לפי דעתי איננה נובת מעצמנו, ברמה העקרונית... לפי דעתי זאת השפעת החברה... החברה גורמת לנו להתעצבן...ממקרים שכביכול היא לימדה אותנו להתעצבן ממנה... למשל אני...אני התעצבנתי כל כך הרבה על דברים...זה פשוט לא יאומן...אבל אז הבנתי כמה דברים, ואני עכשיו מתעצבן לעיתים ממש רחוקות <<בד"כ מילדים קטנים...כי הם ממש מעיקים>> הנה...זה כבר סותר את העובדה שזה נגרם מדי אן איי... זה שהם מתייחסים שונה לסרטים זה גם קשור לחברה... למשל תקחי לדוגמא אדם שלימדו אותו כל חייו להתנהג בנימוס, ו7אדם שכל חייו חיי בניחותא... מי מהם יצחק בסרט הזה?

 

[רוח מדבר]

3 עקרונות בשבילך במתנה

1. תאהב ותשים אהבה מעל הכל. 2. תהנה מכל רגע ורגע בחיים.. גם אם הוא נראה לרגע שהוא לא נועד להנאה. 3. שים לך כל עקרון שאתה רוצה ושלא נוגד את שני העקרונות הראשונים, ובכל פעם שאתה צריך תחליף אותו בעיקרון אחר..

רוח

 

[Lolth]

אני לא מאמינה...

...שאנשים שאני מכירה אותם יכולים למות. כן, אנימודעת לעובדה שכולם בסוף מתים, אך אנילא מאמינה בזה. לכן כשסבא שלי מת הרגשתי שזה מאוד מוזר, לא מציאותי, שזה לא יכול להיות. כך גם הרגשתי כאשר בחורה שראיתי אותה כמה פעמים נהרגה בפיגוע. אני לא יכולה לדמיין לעצמי מה יהיה אם מחר מישהו מאנשים קרובים אליי ימות, אני לא יודעת איך אגיב ואתנהג. כאשר אני רואה חדשות ומספרים על מספר הנרצחים בפיגוע, אני חושבת לעצמי - "טוב, בסדר, זה קורה, כולם מתים", אך בתוך תוכי אני מאמינה שלי זה לא יקרה

 

[neko]

לך זה באמת לא יקרה.

ואם זה יקרה, את לא תהיי שם כדי לדעת על זה בכלל. אני לא האמנתי כמה חזק זה השפיע עלי כשמישהו שאני מכיר נפטר. מישהו שבקושי הכרתי, ודיברתי איתו רק פעמיים. זה עשה לי יומיים של מחשבות. כאשר ידיד שלי (לא ממש חבר טוב) התאבד לפני חודש, זה לקח קצת יותר מיומיים. זה היה פשוט הלם טוטאלי, וזה לא עוזב אותך. זה מקונן לך במאחורה של המח הרבה הרבה זמן יותר ממה שחשבת שזה יחזיק.

 

[Lolth]

לא יקרה לי....

...התכוונתי שגם לאנשים שיקרים לי.... לפני שנה וחצי נהרגה בפיגוע נערה שידעתי את שמה וראיתי אותה כמה פעמים בחיים שלי. עד היום אני ניזכרת בה בלילות. ולמרות זאת עדיין בתוך תוכי אני לא מאמינה שאנשים שקרובים לי יכולים למות יום אחד. אני לא מוכנה לזה נפשית

 

[רוח מדבר]

האם עכשיו שאת יודעת את זה

האם את עדיין בוחרת להיות "לא מוכנה לזה נפשית"? האם זו לא הדחקה באופן מסויים? האם את יכולה לא לדעת משהו שאת כבר יודעת אותו? באיזה אופן זה משרת אותך? רוח.

 

[אוווווווווווווווווף]

זה משרת אותה בכך שהיא לא מתמודדת עם

זה כרגע (כשיגיע הגשר נברח ממנו) והרי המשפט הזה של לי זה לא יקרה ממש נפוצה (כבישים פיגועים להמשיך?) אני לא יודעת למה אני הולכת להגיד את זה אבל יש הרבה אנשים שלא מוכנים להתמודד עם דברים שכשמשהו קשה מגיע הם נאטמים ואפילו שהם מודעים לזה הם פשוט לא יכולים (ניראה לי ש...) אני לא יודעת למה אבל אני יודעת שזה קיים ברור שיש גם את הצד השני שמתמודד עם הכל לבד (כמובן שזו היא סקלה)

 

[conatus]

התשובה שלי :

הייתי מתנהג כאילו ראיתי שקיעה או ראיתי צמח כלשהו או כל דבר אחר מהטבע. וההסבר לכך הוא שמות הוא דבר טבעי...