../images/Emo20.gif השיטה האולטימטיבית:
בשיטת וודי אלן: לדבר על זה. אז ככה - אני יודע שלא את זה שאלת, אבל בוא ניגע בשאלה האם זה טוב או לא טוב, כמה ולמה. שנים האמינו שזה לא לעניין וזה לוקח את האנרגייה מן הגבר. בנקודה זו מסכימים גם הסינים וגם היהודים. לנשים לא נודעה בעייה בעניין. אחר כך באו הפסיכולוגים ואמרו שכל דבר טבעי - הוא תקין ושזה חלק מן ההתפתחות התקינה. אז מי צודק? הסינים או הפסיכולוגים? התשובה היא שהפסיכולוגים הסינים, כמובן.

אבל האמת היא שאת האוננות יש לסווג לשלוש קטגוריות: אוננות פיסית, אוננות חושית, ואוננות הכרתית. ההבדל בינהן הוא ההתמקדות בגירוי וההשפעה ארוכת הטווח על האדם.
אוננות הכרתית האדם מגרה את עצמו בעיקר על ידי דימוי סיטואציות, תחושות ומראות מיניים, בנוסף לגירוי הפיסי ולפעמים אף בלעדיו. בסוג זה של אוננות האדם יוצר בתוך עצמו דימוי פנימי של האובייקט המיני ומשקיע בו את האנרגייה המינית עד לפורקן. הבעייה בסוג אוננות זה הוא בהזרמת אנרגייה מינית יקרה ורבת עוצמה אל עבר דימויים מיניים קוטביים בהכרה. חיזוק דימויים פנימיים אלו (של המין הקוטבי בד"כ) מחליש את האדם בכך שהוא יוצר מעקף בין הצ´אקרה המינית לבין ההכרה וכל העצמת אנרגייה בצ´אקרה זו מתורגמת כרצון מיני המתפרץ להכרה. דימויים אלו גם מחלישים את עמדתו של האדם כלפי המין הנגדי שכן הוא רגיל להעניק להם אנרגייה ומשום כך תלות רבה.
אוננות חושית גירוי פיסי של אברים ארוגניים, ללא הפעלת דמיון אלא בהתמקדות בתופעות חושים כגון תמונות ואף בהסתכלות על בני זוג וכו´. כאן מזרים המאונן את האנרגייה אל תחושות חיצוניות ולכן יוצר תלות בתופעות חושים אלו.
אוננות פיסית זו האוננות ה"טבעית" הקיימת גם אצל חיות באופן ספונטאני. זהו גירוי ישיר של אברים ארוגניים מתוך התמקדות בתחושות הנובעות מהן באופן ישיר. אוננות מסוג זה גם משמשת לאימוני טנטרה שונים והיא מועדפת משום שאינה יוצרת זרימת אנרגיה מינית יקרה אל דימויים בהכרה או ב"מציאות" אלא מפנה אותה להיכרות והעצמת התחושות והשליטה בגוף. משלושת סוגי האוננות, הפיסית היא המזיקה פחות ואפולי הכרחית לעיתים. התחושתית עדיפה פחות שכן האדם מתמקד ממנו והלאה ו"מאבד" את עצמו. ההכרתית היא כבר נושא לתוכנית גמילה... איך עושים את זה? נראה לי שמן התיאורים ניתן להבין לבד. תיהנו!