תגובה לזאב - לא מסכים (ארוך)
נכון שכל מורה משנה משהו, ירצה או לא - אבל אני לא מדבר על מאסטר, שהבין את שיטתו על-בוריה ובחר לעשות בה שינויים, אלא על תלמיד מתחיל (5-10 שנים) שהחליט שחסר לו משהו, או שמשהו מיותר, ויתר על הקשר עם המורה שלו, והלך לדרך עצמאית
לפני שהבין את שיטתו עד הסוף. לגבי ואנג שו-צ´יו, הרי שהוא הוסיף "שלב כניסה" לשיטה, מעין "קרש-קפיצה" - אבל לא שינה את מה שלמד ממוריו, ואף לא חשב שהוא גדול מספיק בשביל לכתוב "שיר דור" משלו; וכשרואים תמונות שלו, של תלמידו ואנג פו-לאי ושל ניר מלחי, רואים איכות-תנועה דומה, שמראה משהו על יכולת אמיתית שעברה מאדם לאדם, ולא רק "קליפה חיצונית". אני
לא מסכים עם הטענה שכל השיטות מגיעות בסופו של דבר לאותו המקום; יצא לי לראות, בנוכחותך, מורה לטאי-צ´י, שינג-אי ופה-קואה משיטה אחרת משלי, ולמרות שאין לי ספק ביכולתו הרבה, בפירוש הרגשתי ששפת-התנועה שלו שונה מזו של השיטה שלי, ה"פה-ג´ינג" שלו שונה ממה שאני מכיר (או שמה שהוא הדגים, בין השאר עלי, לא היה פה-ג´ינג - אבל כשהמורה שלי הדגים עלי את אותה התנועה בטאי-צ´י, הרושם הפיזי נשאר כמה ימים אחרי-כן, ואצל המורה הנ"ל - לא) - בקיצור, השיטה שלו לא מובילה לאותו המקום שהשיטה שאני לומד מובילה אליו, למרות שגם הוא עושה (לכאורה) את אותן השיטות. התאמנתי בעבר בטאי-צ´י עם מורה שעזב את ואנג פו-לאי; למרות שהוא שונה מאוד באופיו ובתנועתו מניר, המורה שלי, יש דבר מאוד דומה ב"פה-ג´ינג" שלהם, כוח אמיתי שאתה מרגיש שהם מוציאים רק מאית ממנו, וזה דבר שבפירוש היה חסר אצל המורה שהדגים עלי, בנוכחותך, את ה"פנץ´-ליין" של התנועה "לו שיאו-פו" בטאי-צ´י. יצא לי לראות את רוני קלוגר מלמד, מדגים ומיישם קראטה; אין לי שום ספק ברמתו הגבוהה; אבל ברור לי שהיכולת התנועתית שלו שונה מאוד
(לא טובה יותר או פחות, אלא
שונה) מזו של, לדוגמא, איתן בן-מאיר, שלימד אותי אייקידו, או מזו של המורה הסיני הנ"ל, או של ניר מלחי; וברור לי שהיכולת הזו היא תוצאה של צורת אימונים מסוימת. שנה את צורה האימונים, ותשנה את היכולת התנועתית של המתאמן. בסדנת "ארחות לוחמים" יצא לי לראות אמני לחימה ברמות גבוהות מאוד, משיטות שונות רבות, ואם היו לי ספקות קודם-לכן, היום כבר אין לי - כל השיטות
לא מובילות לאותו המקום. כשאתה מדבר על בתי-ספר שמשמרים תרגילים ומאבדים את המשמעות שלהם, או "נצמדים לקליפה" כלשונך, אני מסכים - אבל אני חושב שמורה שמלמד בית-ספר כזה, ממילא איבד את תוכן השיטה, אם בכלל ידע אותו. אם למורה יש יכולת שבאה לא מכישרון אלא מהבנה אמיתי של השיטה (טוב, וגם מכישרון), הוא ידע להעביר הלאה את מה שעומד מאחורי הקליפה. יש להבדיל בין אדם בעל יכולת גבוהה הבאה מכישרון, לבין אדם שבאמת הבין את השורש של השיטה שהוא לומד: הראשון יכול ללמד תנועות וטכניקות, אבל לא כישרון; הוא לא יוכל להעמיד תלמידים ברמתו או יותר, אלא אם ימצא מוכשרים כמותו. (ראה לדוגמא את מייקל ג´ורדן, כדורסלן מדהים; אתה חושב שהוא יכול להעמיד שחקני כדורסל ברמתו? מישהו זוכר את התלמידים של מוצארט? כישרון מולד אינו ניתן ללימוד; מי שתלוי בו להתקדמות יגיע לקיר וייעצר בו, ותלמידיו ייעצרו איתו או הרבה לפניו.) בעל ההבנה, לעומת זאת, יוכל באמת לפרק את שיטתו ולהרכיבה מחדש לכל תלמיד, אבל יוכל באותה מידה ללמד באותה כיתה את אותו תרגיל כך שיתאים לתלמידים שונים עם יכולות שונות; ובעוד שמורה מהסוג הראשון יוכל להעמיד מעריצים, אבל לא יוכל לקדם אותם מעבר לרמת הכישרון האישי, בעל ההבנה יוכל להעביר את ההבנה הלאה, בלי להיות תלוי בכישרון מולד. אתה מדבר הרבה בזכות "אי-סדר" בלימוד, אבל מתעלם מכך שיש לא-מעט בתי-ספר מאוד מסודרים שמעבירים יכולת אמיתית, לא רק קליפה; אני יכול להביא כדוגמא מתחום הקשתות היפנית את הספר "זן באמנות הקשת", בקטע בו הכותב, אויגן הריגל, ניסה להמציא דרך חדשה, שנראתה לו נוחה יותר, להחזיק בחץ. יש מן-הסתם דוגמאות רבות נוספות. סדר אינו תמיד דבר רע. אתה כותכ: "2. לרובינו קורה גם אחרי שלוש עשרה שנה שאנו מגלים אלמטים חשובים ביותר בשיטה ומיבנים את ההקשרים השונים של התרגילים. אם לדעתך זה קורה כתוצאה מכך שאנו עוסקים 13 שנה בחלקים שונים של שיטה אחת, תחשוב מה היה קורה אם היית עושה 13 שנים (או 30 שנה) שלוש שיטות או ארבע.... ההבנה שהיית משיג לא הייתה פחותה ובכך אני בטוח. התרגיל עצמו שאתה חושש לשנות לא היה הבורג שלא ניתן להחליפו מבלי למוטת את מגדל שלוש עשרה השנה שלך, אלא פשוט ציר שאתה בחרת להסתובב סביבו. אל תהיה בטוח שזה הציר היחיד האפשרי..." כאן אני חוזר למה שכתבתי קודם, לגבי צורת האימון שקובעת את יכולתו של התלמיד. השיטה שאני לומד בנויה על שחרור, בתור בסיס. שיטות אחרות בנויות על דברים אחרים; מה שקראטקא יקרא משוחרר, נראה לי מאוד תפוס. אם הייתי לומד שיטה "תפוסה" יחסית לטאי-צ´י, זה היה מפריע לי ללמוד את הבסיס של השיטה העיקרית שלי. ההבנה שהייתי מקבל לא היתה דומה כלל למה שהגעתי אליו הפעם, כי מדובר על הבנה "טאי-צ´י-איסטית" לחלוטין. בלי לתרגל את התרגיל המסוים הזה, לא הייתי מגיע אליה בשום צורה אחרת. (וכמובן שאתה רשאי לא לקבל זאת, וברוח הפוליטיקלי-קורקטיות של הפורום אין אפשרות ממשית להתווכח על זה, כי זו רק דעתי...) אבל בכל זאת הערה אחת: אם אין לך כוח להיכנס לדיון מעמיק - אל תתחיל אותו...
) פשוט אין לך חשק לענות להמון שאלות פה... אבל אחלה, אתה לא חייב כלום לאף אחד. מילא, אתה בטח כבר יודע את זה. 2) כל מה שאני מנסה לדעת זה: האם מה שלמדת מהמורה שלך שקשור לריפוי הוא: א. חלק מאמנות הקונג פו שהוא למד ממורו שלו וכן הלאה. ב. שילוב של טכניקות שנלקחו משיטות אחרות (אם כן, איזה: הילינד, שיאצו וכו´) ג. תחושה כלשהי שהועברה אליך לגבי בריאות, תחושה שאתה יכול להעביר הלאה לתלמידים שלך (אחרי תירגול וכו´ וכו´). אבל אם זאת, משהו שהוא שלך (שלך = נתון לפרשנות, לא מחפש לדקדק פה.) ד. כל התשובות כן/לא נכונות. ה.
זהו, עכשיו אתה רק צריך לבחור תשובה ולסמן בריבוע... חיוך, הדוב הלבן.
