שאלה קצת פילוסופית

אני אענה לך על עצמי

לפני שהתחלתי ללמוד אמנות לחימה, הייתי עושה הרבה ספורט ועובד על כושר כללי. כשהתחלתי ללמוד אמנות לחימה, זה תפס יומיים בשבוע, ובשאר הימים הייתי עושה עוד 1-2 ריצה ועוד 1-2 פק"לי כח לכושר כללי. עם השנים, תחום אמנויות הלחימה תפס חלק נכבד יותר ממערכת השעות שלי. הוספתי עוד אימונים שבועיים בתחום, וזה בא על חשבון כושר כללי (כמובן שהאימונים בא"ל שמרו אותי בכושר ספציפי וגם כללי ואף שיפרו אותו, אבל מבחינת כותרת לעבודה זה יותר א"ל ופחות כושר כללי). מה אני רוצה לומר? שאם היה לי זמן, שכיום הייתי מוסיף עוד אימונים בא"ל גם אם זה בא על חשבון עבודה על "סתם" כושר כללי (פעם זה לא היה ככה, ואני חושב שלטובה. לדעתי עדיף למתחילים להתחיל "נורמלי" ולא לשרוף את עצמם בהמון אימונים זהים, לא חשוב באיזה תחום: ריצה, חדר כושר או א"ל). מה שכן, השאיפה הזו מסתתרת הנחה שאימוני הא"ל משפרים גם את הכושר הכללי, כלומר שהאימונים הם אינטנסיביים ודורשים מאמץ. אם זה היה אחרת, אז גם המסקנה שלי היתה אחרת.
 

ננדין

New member
הודעה ל65 לירן מ99 רון ../images/Emo8.gif

(ואם תעשה לי אאוטינג אז אני א### אותך!) כולכם יודעים שראיתי כבר כל כך הרבה סרטי א"ל שאני כבר לא יכול לשים את האצבע על הציטוט המדוייק הזה של ברוס לי. ככה שאני יוצא מנקודת הנחה שהציטוט הובא לא במדוייק או לחלופין שברוס לי טעה (כן, גם זה יכול לקרות...) לפחות מנקודת המבט שלי... איך שאני רואה את זה בשביל שאני אסכים עם הציטוט צריך להחליף את המונח "כושר גופני" למונח "הכנה גופנית" ואפשר להתחיל בביצוע "ההכנה הגופנית" במקביל ללימוד תורת לחימה... עכשיו ההבדל בין "כושר גופני" לבין "הכנה גופנית" הוא בהתמקדות בכישורים הפיזיים הנדרשים על מנת שלוחם יוכל להביא לידי ביטוי את יכוליו בקרב לעומת כושר גופני שהוא מונח המתאר מצב פיזי מאוד כללי... לדוגמא: לוחם X הוא רץ מרתון שמסוגל לרוץ במשך מספר שעות, ללא ספק בחור בעל כושר גופני נהדר!!! לעומתו לוחם Y הוא בעל גמישות רגליים טוב מאוד ואינו מסוגל לרוץ יותר מחצי שעה... למי מבינהם יהיה את הכישורים הפיזיים הטובים יותר על מנת לנצח בקרב טקוואנדו? פה נכנס לעניין הרעיון של הכנה גופנית שמתאימה את הכישורים הפיזיים של הלוחם ליכולת הטכנית הנדרשת לו... אני מסכים עם דברי רוב חבריי לפורום שאני אומר שיכולות פיזיות גבוהות יותר ללא ספק יתרמו ליכוליו של לוחם להביא את כישוריו לידי מיצוי אך הם לא הדבר היחיד שמשפר את יכוליו של הלוחם (וכן, אפשר להיות לוחם טוב ללא כישורים פיזיים של רץ מרתון) ואם כבר שיפור יכולות פיזיות אז התמקדות ביכולות ספציפיות ולא בכושר גופני כללי... ובלי קשר, הכנה גופנית נכונה יותר מונעת פציעות בזמן אימונים. (אני יודע כי היום אין לי כזאת ואני נפצע הרבה יותר...)
 
קראתי את השרשור ואני לא בטוח שאני

מסכים עם רובו . ראשית אנו מתייחסים לאמני לחימה כאילו היו "כל יכולים" ועם השנים למדתי שלא כך הדבר , לצערי . לי למשל לא ברור באופן חד משמעי כי כל מי שעוסק באומנויות לחימה שנים רבות הוא גם בעל יכולות לחימה מדהימים . מבחינתי אין כל הקבלה בין תקופת האימונים ליכולות הלחימתיות של אותו אמן . שנית , ליכולת הלחימה ישנם כל כך הרבה משתנים שבחלקם הגדול לא קשורים רק ליכולות הפיסיות . אני מגדיר אותם כיכולות "נפשיות" הן מבחינתי לא פחות חשובות ואולי אף יותר מהיכולות ה"תנועתיות" . איני מבין מדוע אנו מדברים על נושא הכושר הגופני כאילו היה "נגע" , ע"פ אמות המידה שלנו כושר גופני על מרכיביו בהחלט יכול לשפר את יכולות הביצוע של כל אמן לחימה יהיה אשר יהיה עיסוקו . דבר נוסף לעניין הכושר , כושר ע"פ הגדרתו אמור לשפר את יכלותינו כלוחמים אבל גם לאפשר לנו לבצע תרגולות גם באימונים "המתישים" יהיו ככל שיהיו. לבצע מאות או אלפי חזרות על תנועות בהכרח ישפר את הכושר הספציפי בענף בו אנו עוסקים . אז מבחינתי כל אדם העוסק בתחום אומנויות הלחימה בצורה סדירה יעילה וארוכת טווח בהכרח משפר את "היכולת הגופנית שלו" , שוב ע"פ דרישות השיטה בה הוא עוסק . ואני שוב מסייג את דבריי , כושר גופני + יכולות טכניות מדהימות + יכולות קרביות באימון אינם ערובה להצלחה במציאות . למציאות חוקים משלה ..... יש לעבוד לקראת המציאות הזאת גם כן
 

Tonjin

New member
וככה סתם בשביל הדיון

"כושר גופני + יכולות טכניות מדהימות + יכולות קרביות באימון אינם ערובה להצלחה במציאות".... מה כן מהווה ערובה להצלחה במציאות?
 
בוקר טוב טונגין

כתבתי תשובה ארוכה שנמחקה אבל אנסה שוב , אחרת . ראשית : " מה כן מהווהערובה להצלחה במציאות ? " אז ככה אין שום ערובה לשום ברבטח לא במציאות מלבד דבר אחד אתה יודע . למציאות ישנם כל כך הרבה משתנים ואנחנו המאמנים/מתאמנים ראוי שננסה להביא את עצמינו / תלמידינו לידי יכולות מקסימאליות במגוון התחומים ע"מ להיות שלמים עד כמה שניתן עם ההכנה. אבל ידידי גם אז כפי שכתבתי אין ערובה בחיים לדבר . ראיתי לא מעט "אמני לחימה" שנחשבו ללוחמי על "בדוגו" אבל כאלה שלא היתהביכולתם לפתור " בעיה פשוטה " במציאות . כפי שכתבתי למציאות ישנם כל כך הרבה משתנים ורק חלקם קשורים לפאן הגופני . פעם ניסיתי להגדיר מהי הכנה ראויה "ללוחם" אנסה לכתוב שוב את "האני מאמין שלי" בקצרה : ע"מ להכשיר "לוחם" עלינו להכשירו במספר תחומים (איני ממקם את התחומים/נושאים ע"פ רמת החשיבות אבל בהחלט רואה בכל אחד ואחד מאלה חשיבות לא פחותה מהאחרים ) : כושר גופני - הכנה גופנית , בכלל תחומי הכושר הגופני כזאת שתאפשר לי לפעול בצורה יעילה ואופטימאלית בהתאם לנסיבות . לננושא הכושר הגופני חשיבות רבה לרמת התפקוד שלי במצבי אמת. הדבר בהחלט יסייע לי לצאת "מההלם" הראשוני או לפחות יהווה את אחד המרכיבים לכך . כח ספיגה - או יכולת ספיגה . אני סבור כי אם מעולם לא הגעת לידי מגע פיסי (ברמה מעל לממוצע) כזאת שתאפשר לך להבין את המשמעות של "לחטוף" בשעת לחץ או מצב אמת תגרום להפסד הדבר מתקשר לאחד הנושאים החשובים בעיני"תחום התוקפנות". (לכן התחום התחרותי חשוב בעיניי מפני שזאת אפשרות טובה להביא אותי קרוב במידת האפשר "לקרב אמת" . נכון לקרב במציאות כללים משלו , אבל זה עדיין טוב יותר מאשר לא לעשות דבר ולהישאר בתחום ה"אם אעשה , אז... ") . " היכולת להמשיך אחרי שחטפתי את המכה הראשונה (אם תהיה) יהווה מבחינתי את תוצאת הקרב " מהירות תגובה - בתחום זה של מהירות התגובה אני משייך גם את הפאן הפיסי כמובן , אבל לא רק . עירנות , מודעות , הכנה מוקדמת , וכמובן היכולת להגיב במהירות למשתנים במצבי אמת/אימון חשיבות מכרעת לתגובה הראשונית ולאלה שאחריה . תוקפנות - לתחום התוקפנות אני משיך גם את הפאן הפיסי וגם את הפאן ההתנהגותי. "לקרב אמת" ישנם מספר שלבים : זיהוי > ניתוח והערכת מצב > תהליך קבלת ההחלטות > כניסה לפעולה > ניתוח המצב תוך כדי הלחימה והערכות תמידיות > המשך פעולה וכו'... בשלב הלחימה אני מוצא שני שלבים : השלב ההתנהגותי/פסיכולוגי = זהו שלב הגישושים "האיומים" התשדורת בין האחד לשני . מבט , תנועות גוף , שפת גוף , טון הדיבור וכו'... הם מרכיבים שיש לתת עליהם את הדעת גם באימון . השלב הפיסי = אותו שלב בו הגענו ל " נקודת האל חזור" מכאן אין כל ברירה בפניי ואני חייב לצאת "ללחימה" . אם לא הוכשרתי למגע תהיה לי בעיה מאוד רצינית להשתמש בזאת במצבי אמת . (מחזיר אותי לאימוני קרבות/תחרותיות בעצימויות כאלה ואחרות) . טכניקה - המרכיב הטכני הוא אחד מבין מספר מרכיבים . החשיבות שלא אינה פחותה בעיני אבל בהחלט אינה עולה על אלה האחרים . טכניקה מבחינתי תהיה כל תרגולת אשר נלמד ונתרגל במהלך האימונים . אבל וזה אבל חשוב , היא אינה עולה על אותם "תרגולות טכניים" אותם רכש "הלוחם" הממוצע מהרחוב . אותו אחד שכל יום "מנסה את היכולות שלו במצבי אמת" . מבחינתי "יש לו הוכחה מוצקה להצלחת היכולות שלו " ועם זה אנו צריכים להתמודד . תוקף ממוצע בפאב שאין לו כל קושי לשבור בקבוק ויהיה נחוש לתקוף גם במחיר של מותו של זה מול . לכל אלה כמובן נוסיף את האלמנטים כמו : נחישות , התמדה , ניסיון וכו'.. כל אלה בודאי יאפשרו להכשיר "לוחם" מעולה . אבל ידידי גם אלה אינם ערובה להצלחה שהרי אנחנו סה"כ בשר ודם וככאלה מי יודע על איזה זמן שאול אנו חיים , אז נקווה שאנחנו עושים את דברים הנכונים לזמן אמת בברכת חג שמח ושנה טובה חיים
 

Tonjin

New member
בוקר טוב ותודה חיים!

וואו, זו הגרסא הקצרה...? באמת תודה על ההשקעה והתגובה הרצינית - אני עוד אקרא שוב ויותר לעומק כשיהיה לי זמן, אבל בינתיים נראה לי ממה שקראתי שהדבר היחיד שהוספת בתגובה הזו לרשימה הקודמת של ""כושר גופני + יכולות טכניות מדהימות + יכולות קרביות באימון" הוא רק הנושא של התחרות (שאינני חס וחלילה מזלזל בו). ואני בטוח שיש לך איזשהו "אני-מאמין" או שיטות-אימון נוספות שעוזרות לך להכין את תלמידיך ל"מצב אמת" חוץ מלשלוח אותם להשתתף בתחרויות? או שאולי אני טועה ואין לך שיטות-אימון מיוחדות לכך וזוהי רק גישה או "הלך-רוח" ששזור בטכניקות ושהוא חלק בלתי נפרד מהאוירה בדוג'ו?
 
שלום טונגין ושוב בוק טוב או שמה

לילה טוב אצלך . אני סבור כי מעבר "לתחרויות" דיברתי לא מעט על ההכנה המנטאלית / נפשית . הכנה שלא מקבלת התייחסות רבה בלא מעט "שיטות לחימה" כאלה ואחרים . ללמוד על "אגרוף מוות" ולהתייחס לדבר כמובן מאליו , כאילו בשעת הצורך "אגרוף המוות" הזה יהיה זמין נראה בעיני כאחיזת עיניים . כפי שכתבתי ההתייחסות לכלל התחומים ( 5 חשובים ) היא לא פחותה ולכל אחד ואחד מהתחומים חשיבות רבה בעיניי . אין לי כל ספק וכבר ראיתי בעברי לא מעט "הוכחות לכך" שלא כל דאן מתקדם הוא בעל יכולות להתמודד במצבי סכנה ולחץ במיוחד מפני שמעולם לא עסק בכך קודם לכן . להצטדק מאחורי האמירה שעם השנים הדברים האלה מתפתחים נראה בעיני לא רציני וחטא למטרות המוגדרות של אומנויות הלחימה , כמובן בעיניי עם דגש על = " בעיניי " . עולם אומנויות הלחימה כל כך רחב וכל כך רבגוני שאין לי כל ספק שיש מקום לכולם . אבל וזה אבל גדול ובדיונים שמתנהלים כאן לא מעט רבים אף תומכים בכך " אם רוצים ללמוד הגנה עצמית יש רוטווליר טוב , או גלוק 9 מ"מ " אלה תגובות אל תמיד רציניות אבל מקובלות במחוזותינו . שוב , לפאן ההתנהגותי חלק נכבד מאוד בהכשרתו של "לוחם" ואין היא פחותה מכל ערך אחר בשלבי הכשרתו להכשרתו להתמודדות במצבי אמת (זאת בהחלט בתנאי מגבלות והאפשרויות ואני האחרון שהבטיח ניסים ונפלאות במקום שרק אלוהים יכול להבטיח ) בברכת חג שמח ושנה טובה חיים
 
דיסוננס קוגנטיבי, חיים

בוקר טוב ושנה טובה לך, חברי - מלומדי. ניתן להבין את כל הדברים החשובים שכתבת ר ק אם מוכנים "לצאת מהקופסא" ולבחון תדיר את העשייה שלנו: האם היא תואמת את המציאות? האם מה שאנו עושים כ י ו ם - הוא טוב דיו? תוכל כמובן לבוא מנקודת ראות שונה ולאמר שאינך מכוון להגנה עצמית כערך ראשון ובכך - בפירוש לצאת פטור. אשר לרוטויילר ולגלוק: האמת? תשובות לא רעות להתמודד עם המציאות האלימה של ימנו ופתרון למי שרוצה להתמקד בגלגול צ'י (לא בצחוק).
 
שלום יובל

בהחלט בחינה של העשייה שלנו . אני סבור כי בשני העשורים האחרונים הדבר מאו בה לידי ביטוי לנוכח העובדה שאנו מוצאים לא מעט מאמנים ושיטות אשר "מצליבים" שיטות אימון ועבודה . זכור לי אחד מאומני הקיוקושינקאי הטובים (בצעירותי שמו פרח מזכרוני ) צרפתי , שהיה מבין הטובים בענף הקיוקושינקאי שנחשב אז "לקשוח" מבין הענפים השונים . לאחר שזכה בלא מעט תארים עולמיים בתחום הקיוקושינקאי בזמנו ( מספר רב של פעמים כאלוף עולם ) בחן את יכולותיו מול מתאגרף מקצועני והפסיד . מה שגרם לו לקבל החלטה שבנוסף לאימוני הקיוקושינקאי יוסיף אימוני אגרוף . כך גם כל לוחמי הזירות כיום אשר מתמחים במספר ענפים במקביל לתחום המקור ממנו הגיעו. לעניין הגלוק , אני מרוצה מזה שלי אבל לצערי וא אינו מהווה פתרון יעיל לכל מי שמעוניין ללמוד מעט להתגונן מול מצבים שונים במציאות . אגב , גם נשק חם לא בשימוש במרביתם של מצבי הסכנה , במיוחד מפני שמצבי הסכנה כל כך רבים ומגוונים . רוטווילר לא היה לי אבל סוג אחר ולא מצאתי דרך להתמודד עם השגעון שלו אז מסרתי לאימוץ לעניין הצי כולי תקווה שיבוא היום וגם אני הצליח "לשתק" תלמיד בכיר ממרחק של 20 מטר כפי שעשה אחד מראשי שיטה יפאנית בה עסקתי בצעירותי וגרם לא לחוסר יכולת להתנועע עם מבט ( אגב , עד שהצליח בינתיים החלפתי שיטה מאז זה היה גדול עליי כנראה שלא הבשלתי ) . ברכת חג שמח ושנה טובה חיים
 
חיים, אתה מדבר הרבה על זירה

ואני חושב שלא רק שנסיון זירה הוא דבר חשוב, אני סבור שחובת ההתנסות בסוג מסויים של מגע מלא (סטרייקינג / גרפלינג ומומלץ גם וגם) היא ח ו ב ה על כל אמן לחימה... ואם לא ממש להתאמן בכך אז לכל הפחות להבין על מה מדובר. אם-זאת: הזירה אינה מקנה את כ ל כלי האימון הדרושים אם מדובר בהגנה עצמית. לתפיסתי: אינטראקציה במציאות אפשרית בשני האופנים הבאים: 1. "דולינג" (דו-קרב): משהוא כמו "בוא יא בן ..." ומשם זה מתפתח... גם אם מצב כזה מתפתח מהר, הרי שהוא טוב מהבא אחריו, היות ויש לנו את אותו חלקיק זמן להערך... 2. "סאקר פאנצ'ינג" (מכות בהפתעה): מצב הרבה יותר קשה לניהול מבחינת הגנה עצמית ולצערי שכיח לפחות כמו קודמו. אין לנו זמן להיערך, סביר שהמכה הראשונה כבר חדרה והכאום הינו מוחלט / כמעט מוחלט. הזירה אינה מכשירה אותנו למצב של סאקר פאנצ'ינג זולת החינוך (החשוב) של לא לאבד את העשתונות נוכח קבלת מכה רק שלזה לא חייבים זירה. ניתן להשיג את התוצאה פשוט ע"י מגע חזק באימונים. למצב של סאקר פאנצ'ינג יש להיערך במישור הפיזי * ע"י תרגול זוגות מתאים: מבחינת התכנים, קוצר הטווחים והמצב המנטאלי הדרוש. לסיכום: אינני שייך לאסכולות השוללות את הזירה ככלי עבודה יעיל וחשוב להגנה עצמית אך סבורני כי אין די בכך. * במישור הפיזי = שני שליש מתפיסת ההגנה העצמית המקובלת עלי כלל לא עוסקת בלחימה פיזית אלא האיבחון נכון של מצבי סכנה ובניטרולם.
 
תשמע ידידי אתה משתמש

בתיאורים שבהם אנימסים איתך לחלוטיןרק אין לי האומץ כמוך לאמר אותם אתה מבין יקח לי זמן אבל בסוף עוד הצליח
לעניין הזירה , אחת התרומות הגדולות יותר שראיתי בעקבות קרבות הזירה הפתוחים (קרבות חופשיים) היא העובדה שהדבר הכריח את כלל "הלוחמים" להיפתחלעולם מגוון ורחב של תרגולות ממגון רחב של שיטות . אני בהחלט מסכים כי "למשחקי הסימולציה" הכוללים גם את : "בו יה בן... " יש חשיבות לא מועטה ואלה אכן מתורגלים כחלק אינטגרלי ומובנה בהתגוננות רחוב בכל הרמות בכל הצורות והאופנים . לעניין המגע החזק באימונים מול הזירה התחרותית , עלינו לזכור את המצב בו אני "סומך" על בין זוגי לאימון שישמור עליי לעומת לוחם הזירה הימשיך לעבוד עד למצב בו יאמר השופט די ( כמדומני אחד הלוחמים היותר מוכשרים שהכרתי אמר בנושא הנ"ל "להרדים את היריב בקרב .... " ואני ראיתי אותו עושה זאת מספר פעמים באליפות עולם מבלי להניד עפעף תוך הבנה של המצב ושליטה מלאה ביריב ובסיטואציה עצמה ) . לקרב זירה ישנם הרבה יותר מכיבים הקרובים "למציאות" כגון : עניין המתח הנפשי , המודעות לעובדה שאני הולך לחטוף וחזק אם לא אשמור , הידיעה שאני הולך להחטיף חזק והכי חשוב שמולי עומד לוחם מעולה המגיע ע"מ להלחם באמת ולא לשחק . בכל מקרה , איני רואה כל שוני בגישתינו מלבד האומץ ידידי שלך לאמר דברים "חופשי"
בברכת חג שמח ושנה טובה
 
לא אמיץ - ../images/Emo163.gif

וברצינות חיים: הזירה היא כלי א ח ד מני מספר, בארגז הכלים ולא סה"כ הפיתרון - זו הפואנטה. אני תמיד מקפיד לכתוב מה היא הדעה ה א י ש י ת שלי. אין לי מונופול על החכמה ובהחלט מקובל עלי כי יש החושבים אחרת.
 
עם זה אני בהחלט מסכים איתך

הזירה היא בהחלט אחד מיני כלים רבים העומדים לרשותינו. לעניין המונופול , לו היה לי מונופול על האמת והצדק גם אז אני סבור כי הייתי בוחן את "האמת" שלי מי יודע כבר היו הרבה חכמים שגילו בסוף שהם טעו . אתה קורה לזה ארגז כלים אני "מדף אפשרויות" אבל אני מאמין שאנחנו מתכוונים לאותם הדברים . חג שמח ושנה טובה
 
../images/Emo13.gif עכשיו כשאני קורא את התגובה

:
התגובה שלי נשמעת
. לא התכוונתי שאני מסכים עם הקביעה שלך בדבר
!!!!!! אלה עם התוכן , לא צריך שירוצו אחריי עכשיו נינגות עם סכינים . מקווה שהבהרתי מהר מספיק כדי שלא יהיו אי הבנות ? חג שמח ושנה טובה כבר אמרתי ?
 
ההבדל בין אומץ לטיפשות הוא בסמנטיקה

ואל תקרא לנו נינג'ות - שלא יעלבו לי פה הנינג'ות... נתראה בשיעור שלך - במפגש הפורום.
 
היא לא הייתה צריכה...

נכון שהיא מלכה אבל ההתפרצות היא לדלת הייתה פתוחה... אני רוצה לפגוש את חיים ואת שאר החבר'ה ווגיא נעבך יהיה בכלל בחו"ל. אנו נתחיל את שיעור הכיתה ב- 13:00
 

ננדין

New member
../images/Emo24.gif תודה רבה../images/Emo70.gif

רן- האם יש סיכוי שהמפגש יגמר עד 12- 12:30?
 
למעלה