שאלה קצת מוזרה-
- פותח הנושא יניב ריז
- פורסם בתאריך
אם לוקחים שני נוקלאונים בגרעין
(נניח פרוטון ונויטרון כדי שלא נסתבך עם הדחייה) ורוצים להפריד אותם. צריך להשקיע אנרגיה, וגם סכום המסות אחרי ההפרדה יותר גדול מאשר מסת המערכת לפני ההפרדה. אז זה לא אותו דבר? השקענו אנרגיה בתהליך מסויים, וכתוצאה מסת המערכת גדלה. אז אם השקענו אנרגיה בדחיסת הקפיץ, אז המסה שלו לא אמורה לגדול לפי אותו עיקרון?
(נניח פרוטון ונויטרון כדי שלא נסתבך עם הדחייה) ורוצים להפריד אותם. צריך להשקיע אנרגיה, וגם סכום המסות אחרי ההפרדה יותר גדול מאשר מסת המערכת לפני ההפרדה. אז זה לא אותו דבר? השקענו אנרגיה בתהליך מסויים, וכתוצאה מסת המערכת גדלה. אז אם השקענו אנרגיה בדחיסת הקפיץ, אז המסה שלו לא אמורה לגדול לפי אותו עיקרון?
נסיון לענות
בסופו של דבר אפשר לתרגם את אנרגיית הקפיץ לאנרגייה פוטנציאלית של דחייה בין מולקולות הקפיץ. לכן אפשר באופן אנלוגי לחלוטין לשאול האם מסת אטום מימן משתנה כאשר מרחק האלקטרון מהפרוטון משתנה. לדעתי לא. הקשרE=mc² מדבר על מסת מנוחה, ולא על אנרגיה קינטית או פוטנציאלית. שים לב גם שאנרגיית המנוחה תמיד חיובית, ואילו אנרגיה פוט' יכולה להיות שלילית, תלוי בבחירת האפס של האנרגיה.
בסופו של דבר אפשר לתרגם את אנרגיית הקפיץ לאנרגייה פוטנציאלית של דחייה בין מולקולות הקפיץ. לכן אפשר באופן אנלוגי לחלוטין לשאול האם מסת אטום מימן משתנה כאשר מרחק האלקטרון מהפרוטון משתנה. לדעתי לא. הקשרE=mc² מדבר על מסת מנוחה, ולא על אנרגיה קינטית או פוטנציאלית. שים לב גם שאנרגיית המנוחה תמיד חיובית, ואילו אנרגיה פוט' יכולה להיות שלילית, תלוי בבחירת האפס של האנרגיה.
יניב ריז
New member
משום מה תמיד היה נדמה לי
ש-E=MC^2 קבוע בכל מצב נתון שהוא... ולגבי האלקטרון,הרי כשהוא במצב מעורער יש לו אנרגיה פוטנציאלית,אותה הוא משחרר כפוטון בזמן החזרה לאורביטל המינימלי עבור הקונפיגורציה שלו. כך שאנרגיית הפוטון היתה אצורה היכן שהוא באותו אטום? ולדבריך אני מבין שלא ניתן לחשב אנרגיה זו כמסה? וכאשר גוף נע הוא בעל אנרגיה קינטית שהי,והרי לפי תורת היחסות ככל שתהיה לו יותר אנרגיה קינטית,כך הוא "יוכבד" יותר ביחס למערכת נחה,האם גם כאן העליה במסה אינה פונקציה של האנרגיה הקינטית אלא רק של מערכות יחוס?
ש-E=MC^2 קבוע בכל מצב נתון שהוא... ולגבי האלקטרון,הרי כשהוא במצב מעורער יש לו אנרגיה פוטנציאלית,אותה הוא משחרר כפוטון בזמן החזרה לאורביטל המינימלי עבור הקונפיגורציה שלו. כך שאנרגיית הפוטון היתה אצורה היכן שהוא באותו אטום? ולדבריך אני מבין שלא ניתן לחשב אנרגיה זו כמסה? וכאשר גוף נע הוא בעל אנרגיה קינטית שהי,והרי לפי תורת היחסות ככל שתהיה לו יותר אנרגיה קינטית,כך הוא "יוכבד" יותר ביחס למערכת נחה,האם גם כאן העליה במסה אינה פונקציה של האנרגיה הקינטית אלא רק של מערכות יחוס?
הביטוי לאנרגיה של גוף
בתורת היחסות לא כולל אנרגיה פוטנציאלית, והוא: E=gamma*m*c² כאשר גאמה הוא אותו פקטור שהוזכר בהודעות קודמות: ________ gamma^-1 = \/1+(v/c)² כאשר מפתחים את גאמה לטור חזקות, שני האברים הראשונים הם: E = mc²+ m*v²/2+...other terms עד כאן המתמטיקה. וכעת הפירוש: האיבר הראשון אינו תלוי במהירות של הגוף,ולכן מזוהה כאנרגיית המנוחה, כלומר האנרגיה במערכת הייחוס בה הגוף במנוחה. (במערכת ייחוס זו מהירות הגוף היא אפס וכל שאר אברי הטור מתאפסים). האיבר השני מזוהה כאנרגיה הקינטית הניוטונית, ועבור מהירויות נמוכות אפשר להזניח את שאר אברי הטור (שתלויים בחזקות גבוהות יותר של v/c). כלומר עבור מהירויות נמוכות, האנרגיה של גוף היא בקירוב טוב האנרגיה הקינטית ה'רגילה' ועוד אנרגיית המנוחה. מקווה שזה הבהיר את הנקודה.
בתורת היחסות לא כולל אנרגיה פוטנציאלית, והוא: E=gamma*m*c² כאשר גאמה הוא אותו פקטור שהוזכר בהודעות קודמות: ________ gamma^-1 = \/1+(v/c)² כאשר מפתחים את גאמה לטור חזקות, שני האברים הראשונים הם: E = mc²+ m*v²/2+...other terms עד כאן המתמטיקה. וכעת הפירוש: האיבר הראשון אינו תלוי במהירות של הגוף,ולכן מזוהה כאנרגיית המנוחה, כלומר האנרגיה במערכת הייחוס בה הגוף במנוחה. (במערכת ייחוס זו מהירות הגוף היא אפס וכל שאר אברי הטור מתאפסים). האיבר השני מזוהה כאנרגיה הקינטית הניוטונית, ועבור מהירויות נמוכות אפשר להזניח את שאר אברי הטור (שתלויים בחזקות גבוהות יותר של v/c). כלומר עבור מהירויות נמוכות, האנרגיה של גוף היא בקירוב טוב האנרגיה הקינטית ה'רגילה' ועוד אנרגיית המנוחה. מקווה שזה הבהיר את הנקודה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.