שאלה קטנה
שאלה שמטרידה אותי, מה היסוד של החוויה העומדת מסביב לכל העניין של שליטה ונשלטות.למשל כשאני רואה בחורה עם עור ומגף ועקב הדבר ממלא בי תחושה של משיכה אליה אך לגבי הכאב נשמע לי מרתיע מאוד. האם כל מערכת יחסי שולט ונשלטת או ההפך טומן בחובו את חווית הכאב או שלא. אשמח לקבל תשובות בעניין
שאלה שמטרידה אותי, מה היסוד של החוויה העומדת מסביב לכל העניין של שליטה ונשלטות.למשל כשאני רואה בחורה עם עור ומגף ועקב הדבר ממלא בי תחושה של משיכה אליה אך לגבי הכאב נשמע לי מרתיע מאוד. האם כל מערכת יחסי שולט ונשלטת או ההפך טומן בחובו את חווית הכאב או שלא. אשמח לקבל תשובות בעניין
מה זה הקטע הזה??? ועכשיו בעניין הסצינה בארץ - זה לא רק בארץ כך. יש נטיה למאסטרים (גם לגבירות) חדשים ומתחילים, הרוצים להראות את סמכותם הרבה, להפגין כוח. ואיך מפגינים כוח? מביאים אותה במכות. אישית אני לא מאד אוהבת כאב. אני לעתים זקוקה לו על מנת להעצים את התחושות, אבל לא מוכנה לספוג מכות רק כדי לרצות את המאסטר שלי. גם הוא יודע לקרוא אותי ויודע בדיוק מתי אני צריכה את הספנקינג שלי ומתי מבט או הוראה קטנה יעשו בדיוק את העבודה הדרושה. כדי להיות אדם שולט, אתה חייב להיות שלם מאד עם עצמך. אתה חייב להבין שאם מישהו נתן בידיך את הכוח לשלוט בו, זה לא אומר להתעלל בו, זה לא אומר להביא אותו למצב שהוא זקוק לטיפול רפואי כירורגי אחרי כל סשן. אני חוזרת לעניין המאסטרים החדשים. כל ילד בן 20 שנראה לו מדליק לחבוט בעכוזה של חברתו מחליט שזה בדסמ, וקורא לעצמו מאסטר. אבל בדיוק כמו בקראטה, לא כל מי שיודע לשבור לבנה הוא מאסטר, וכמו במוסיקה, לא כל מי שיודע שני אקורדים הוא מאסטר, בדיוק באותה דרך, אתה חייב לדעת שיש בידיך נשמה, שיש לשמור עליה מכל משמר, שכמו שהיא נותנת את כל כולה בידיך, אתה מקבל את האחריות לשלומה הפיזי, הרגשי והנפשי. זו בדיוק הסיבה שאנחנו חוזרים שוב ושוב ומבקשים מכל החדשים בתחום, להיזהר. ללכת לאט לאט. לא לנסות לבלוע את כל העולם בביס אחד. כי נזק יכול להיות גדול מכפי שנראה. צלקות בנשמה ובנפש קשות לריפוי יותר מאשר צלקות בגוף (שגם הן לא תמיד קלות לריפוי ויש מי שיעיד על כך כאן). אז ככה- לא חייבים כאב. לפעמים הצורך בכאב מגיע מאוחר יותר, אבל הכי חשוב, להיות עם אדם שסומכים עליו. שמוכנים לתת את הנשמה למשמורת בידיים שלו. וזה חייב להיות בלב שלם. אנשים, היזהרו מעצי באובב.
