שאלה על
- פותח הנושא צלשלספק
- פורסם בתאריך
ממה אתה מתחבא?
כזה מעטה חשאיות,
פחד לכתוב את "שם התרופה" וכו' וכו'.
זו תרופה.
כמו כל תרופה.
וכן, הרי ברור שתורת כתיבה כזו, עם פנייה כזו תקפיץ אותי, כל מי שמכיר אותי כגולשת וכמנהלת פורום יודע שזה מה שיקרה, ולא משנה באיזה תרופה או טיפול מדובר- אני תמיד אגיב אותו דבר.
לתרופה המדוברת יש תקופת הסתגלות שונה אצל כל אחד, ואני מניחה שיש גם חולים שלא מצליחים להסתגל אלייה.
מי שמתחיל טיפול מתחיל אותו בצורה מאוד איטית, ואם תעשה חיפוש תראה שנכתב כאן לא פעם על התהליך, על העובדה שצריך לנהל יומן מחלה וכאב יומיומי כדי ללמוד את המינון הנכון, צורת מתן התרופה [טיפות, שמן, אידוי,עוגיות, עישון, - כשהאחרון בעצם הכי פחות מתאים לחולי כאב, אלו לרוב מקבלים שמן או טיפות]
אם כבר התחלת טיפול סדיר ומלווה אנשי מקצוע נכונים הם הכתובת שלך לגבי החמרת תסמינים שונים, שינוי הנטילה וכן הלאה,
ובטח שלא עצות ברשת, מה שאני די בטוחה שכן יקרה...
וכמובן- חוסר רצון "להחשף" או "להתגלות"- לא עדיף לפתוח ניק יעודי, שיקל גם על מענה בכתב כאן, בלי ניסיון של כולנו ללכת על ביצים?
שתהיה לי בריא, נטול כאבים ומינימום תרופות, זה הכי חשוב.
כזה מעטה חשאיות,
פחד לכתוב את "שם התרופה" וכו' וכו'.
זו תרופה.
כמו כל תרופה.
וכן, הרי ברור שתורת כתיבה כזו, עם פנייה כזו תקפיץ אותי, כל מי שמכיר אותי כגולשת וכמנהלת פורום יודע שזה מה שיקרה, ולא משנה באיזה תרופה או טיפול מדובר- אני תמיד אגיב אותו דבר.
לתרופה המדוברת יש תקופת הסתגלות שונה אצל כל אחד, ואני מניחה שיש גם חולים שלא מצליחים להסתגל אלייה.
מי שמתחיל טיפול מתחיל אותו בצורה מאוד איטית, ואם תעשה חיפוש תראה שנכתב כאן לא פעם על התהליך, על העובדה שצריך לנהל יומן מחלה וכאב יומיומי כדי ללמוד את המינון הנכון, צורת מתן התרופה [טיפות, שמן, אידוי,עוגיות, עישון, - כשהאחרון בעצם הכי פחות מתאים לחולי כאב, אלו לרוב מקבלים שמן או טיפות]
אם כבר התחלת טיפול סדיר ומלווה אנשי מקצוע נכונים הם הכתובת שלך לגבי החמרת תסמינים שונים, שינוי הנטילה וכן הלאה,
ובטח שלא עצות ברשת, מה שאני די בטוחה שכן יקרה...
וכמובן- חוסר רצון "להחשף" או "להתגלות"- לא עדיף לפתוח ניק יעודי, שיקל גם על מענה בכתב כאן, בלי ניסיון של כולנו ללכת על ביצים?
שתהיה לי בריא, נטול כאבים ומינימום תרופות, זה הכי חשוב.
אני לא מבין למה הגישה הזו?
הרי מראש ביקשתי סיוע במסרים ממאושרים בלבד, לא ציפיתי ובטח לא רציתי לנהל דיון על הנושא או חלילה לגופי שלי ע"ג הפורום.
התגובה הלאקונית של "לך חפש את חבריך" אצל רופא (או במקרה הנ"ל הספק - שאם היה מסייע לא הייתי מבקש הארות במסרים כאן, הלא כך?),אכן מוכרת לי.
את יכולה למחוק את הפוסט אם את רוצה, אני כבר אסתדר, וכפי שכתבתי, אם הספק לא היה מנפנף אותי ב"תיקח שתי שאיפות והזמן יעשה את שלו", אחרי ארבעה ימים בסה"כ עם התרופה, כשאני קורא על אנשים שזה השפיע עליהם במיידי, לא הייתי מחפש את החברים המאושרים שלי ברשת. האמיני לי.
שבת שלום.
הרי מראש ביקשתי סיוע במסרים ממאושרים בלבד, לא ציפיתי ובטח לא רציתי לנהל דיון על הנושא או חלילה לגופי שלי ע"ג הפורום.
התגובה הלאקונית של "לך חפש את חבריך" אצל רופא (או במקרה הנ"ל הספק - שאם היה מסייע לא הייתי מבקש הארות במסרים כאן, הלא כך?),אכן מוכרת לי.
את יכולה למחוק את הפוסט אם את רוצה, אני כבר אסתדר, וכפי שכתבתי, אם הספק לא היה מנפנף אותי ב"תיקח שתי שאיפות והזמן יעשה את שלו", אחרי ארבעה ימים בסה"כ עם התרופה, כשאני קורא על אנשים שזה השפיע עליהם במיידי, לא הייתי מחפש את החברים המאושרים שלי ברשת. האמיני לי.
שבת שלום.
נעמה מאמסטרדם
New member
אוהבת את החתימה שלך !
איש יקר! בלי צל של ספק!
אני אשמח לשתף אותף בניסיוני
הלא רב
אני כמה חודשים אבל מרגישה קצת יותר בעיניינים!
ארבעה ימים זו לא אינדיקציה מספקת!
כל ספק והחומר שלו
אני יכולה אפילו מאותו ספק לקבל חומר שמרגיש אחרת.
היא לא אמורה להגביר כאב
להפך! לשחרר ולהרפות ולתת ממש פוש קטן גם למצברוח
אם זה ממש ככה ממשיך
דבר עם המדריכה של הספק ואולי יחליפו לך או ידריכו אותך אחרת.
אני הייתי נותת לזה עוד צאנס
אולי בגלל שאתה בלחץ מזה ["סמים"]
תעדכן! אשמח לשמוע
אני אשמח לשתף אותף בניסיוני
הלא רב
אני כמה חודשים אבל מרגישה קצת יותר בעיניינים!
ארבעה ימים זו לא אינדיקציה מספקת!
כל ספק והחומר שלו
אני יכולה אפילו מאותו ספק לקבל חומר שמרגיש אחרת.
היא לא אמורה להגביר כאב
להפך! לשחרר ולהרפות ולתת ממש פוש קטן גם למצברוח
אם זה ממש ככה ממשיך
דבר עם המדריכה של הספק ואולי יחליפו לך או ידריכו אותך אחרת.
אני הייתי נותת לזה עוד צאנס
אולי בגלל שאתה בלחץ מזה ["סמים"]
תעדכן! אשמח לשמוע
אתמול היתה כתבה בערוץ 2
על כל הנושא, וחשבתי לעצמי, יותר נכון הרהרתי ביני לבין עצמ י
יותר מאוחר דיברתי עם אמא שלי, והיא ציינה שראתה את הכתבה, ואמרה טוב זה לאנשים שמ אוד כואב להם, הייתי בשוק ממנה, איך היא יכולה לפסול אותי, מאיפה היא יודעת מה יש לי? עיצבנה אותי, ואז החלטתי לא להקשיב להמשך השיחה, שלא אנתק לה, פשוט שמתי אותה על הרמקול
בכל אופן דיברו על כל מיני אנשים שזה הציל אותם, ואנשים שיש להם תופעות לוואי, וגיליתי שיש עוגיות וכל מיני דברים שהופתעתי מאוד, חשבתי שיש רק שיטה אחת, ממש לא מבינה למה לפסול את זה, אם זו תרופה שיכולה לעזור לאנשים להקל את חייהם
לא מבינה בזה, לי הספיק הכדור שלקחתי שגרם לי להרגיש רע מאוד, סוג של מורפיום, לא אוהבת להרגיש כך, זרקתי אותו מהבית!!!!!!!!!!
חושבת שצריך להגיע למינון שמתאים לך, לאט לאט, ומישהי הציעה לרשום, אולי כדאי שתרשום לך על דף, ומאמינה שיש זמנים ביום שיש יותר כאבים, וזמנים שפחות כואב, כל אחד והגוף שלו
על כל הנושא, וחשבתי לעצמי, יותר נכון הרהרתי ביני לבין עצמ י
יותר מאוחר דיברתי עם אמא שלי, והיא ציינה שראתה את הכתבה, ואמרה טוב זה לאנשים שמ אוד כואב להם, הייתי בשוק ממנה, איך היא יכולה לפסול אותי, מאיפה היא יודעת מה יש לי? עיצבנה אותי, ואז החלטתי לא להקשיב להמשך השיחה, שלא אנתק לה, פשוט שמתי אותה על הרמקול
בכל אופן דיברו על כל מיני אנשים שזה הציל אותם, ואנשים שיש להם תופעות לוואי, וגיליתי שיש עוגיות וכל מיני דברים שהופתעתי מאוד, חשבתי שיש רק שיטה אחת, ממש לא מבינה למה לפסול את זה, אם זו תרופה שיכולה לעזור לאנשים להקל את חייהם
לא מבינה בזה, לי הספיק הכדור שלקחתי שגרם לי להרגיש רע מאוד, סוג של מורפיום, לא אוהבת להרגיש כך, זרקתי אותו מהבית!!!!!!!!!!
חושבת שצריך להגיע למינון שמתאים לך, לאט לאט, ומישהי הציעה לרשום, אולי כדאי שתרשום לך על דף, ומאמינה שיש זמנים ביום שיש יותר כאבים, וזמנים שפחות כואב, כל אחד והגוף שלו
עניין המשפחה חוזר שוב ושוב
אני שומעת פה את זה מעוד ועוד אנשים.
אחותי עברה ניתוח בברך וההורים שלי ריחמו עליה בצורה נוראית כי הם ראו דם. אני חס וחלילה לא אומרת שלא כאב לה. אבל אצלי בגלל שזה כרוני ולא עובר הם בטוחים שזו קריאה לתשומת לב.
אני בטוחה שאני לא נרדמת בלילות מחוסר תשומת לב, ברור.
אני חושבת שאי אפשר להבין את זה אם אתה לא נמצא שם.
אני שומעת פה את זה מעוד ועוד אנשים.
אחותי עברה ניתוח בברך וההורים שלי ריחמו עליה בצורה נוראית כי הם ראו דם. אני חס וחלילה לא אומרת שלא כאב לה. אבל אצלי בגלל שזה כרוני ולא עובר הם בטוחים שזו קריאה לתשומת לב.
אני בטוחה שאני לא נרדמת בלילות מחוסר תשומת לב, ברור.
אני חושבת שאי אפשר להבין את זה אם אתה לא נמצא שם.
לגבי הבנה מהסביבה
קודם כל אפשר להבין אם אתה לא נמצא שם.
לחבר הכי טוב שלי אין כאב כרוני או בעיה רפואית מיוחדת אחרת, והוא מבין את זה הכי טוב שיש.
לרוב האנשים זה כן מורכב להבין דבר כזה - עד כמה שהבנתי יש נטייה אוניברסלית לפרש את העולם לפי איך שאנחנו.
לבנות בראש דגם של "אדם סטנדרטי" שזו נורמת ההתנהגות המקובלת, והחלק המעניין הוא שבאופן טבעי לרוב הדגם הזה מאוד דומה לאיך שאנחנו, למרות שאובייקטיבית - יש הרבה סוגים של אנשים.
לגבי הבנה של כאב כרוני יש משהו מורכב בזה - כי זה קבוע. תחשבי על זה שכשמישהו עובר ניתוח - אז ברור שמבחינה רפואית זה מצב בעייתי.
כנ"ל לגבי עיוור/רגל קטועה. לעומת זאת כשמישהו חי רוב הזמן די "רגיל" - אז זה מבלבל - מה זה בדיוק אומר. מבלבל את רוב האנשים בגלל שהדגם שיש להם לפרש את המציאות הוא נבנה לפי מה שהם - ואצלם אין בעיות כרוניות רפואיות. יש מצב ש"לא מרגישים טוב" כמה ימים וזה אפשר להבין. ברגע שזה קבוע - אז רגע, אם את מתפקדת "רגיל" רוב הזמן, אז את בסדר או לא?
קיצור, מה שאני אומר, שחוסר ההבנה זה לא קשור אלייך (לא אומר שמשהו אצלך לא בסדר, או שבאמת את מחפשת תשומת לב. את לא), וגם לא בסדר בהם, זה הרי לא צירוף מקרים שהרבה פה מדווחים על חוסר הבנה, זה לא שכל כך הרבה אנשים חסרי הבנה ורגישות. פשוט זה הטבע האנושי, שעד כמה שהבנתי בנוי ככה בהתאם לאיך שהמנגנון של נתינת תשומת הלב שלנו בנוי. מה שאני אומר שאני אישית לא מרגיש שיש משהו לא טוב בזה שחלק (או כמעט כל..) האנשים בסביבה שלי מתקשים להבין - זה קשור לאיך שהטבע האנושי בנוי, ולא לכבודי צריך לשנות את זה..
אפשר גם להסביר, אבל זה לא רק עניין של ידע או כתבה ספציפית. זה יותר עניין של רקע.
כמו למשל שאם סתם ניקח באופן אקראי כמה אנשים, וניתן להם לקבוע את תקציב המדינה לשנת 2013, גם אם הם יקבלו תדרוך של כמה שעות, עדיין לא בטוח שהם יקבלו החלטות כל כך טובות. כי צריך גם רקע כלכלי. במקרה של כאב כרוני - צריך רקע לגבי בעיות כרוניות, ששיטת ההתמודדות שלהם שונה בתכלית מבעיות שנפתרות עם הזמן.
קודם כל אפשר להבין אם אתה לא נמצא שם.
לחבר הכי טוב שלי אין כאב כרוני או בעיה רפואית מיוחדת אחרת, והוא מבין את זה הכי טוב שיש.
לרוב האנשים זה כן מורכב להבין דבר כזה - עד כמה שהבנתי יש נטייה אוניברסלית לפרש את העולם לפי איך שאנחנו.
לבנות בראש דגם של "אדם סטנדרטי" שזו נורמת ההתנהגות המקובלת, והחלק המעניין הוא שבאופן טבעי לרוב הדגם הזה מאוד דומה לאיך שאנחנו, למרות שאובייקטיבית - יש הרבה סוגים של אנשים.
לגבי הבנה של כאב כרוני יש משהו מורכב בזה - כי זה קבוע. תחשבי על זה שכשמישהו עובר ניתוח - אז ברור שמבחינה רפואית זה מצב בעייתי.
כנ"ל לגבי עיוור/רגל קטועה. לעומת זאת כשמישהו חי רוב הזמן די "רגיל" - אז זה מבלבל - מה זה בדיוק אומר. מבלבל את רוב האנשים בגלל שהדגם שיש להם לפרש את המציאות הוא נבנה לפי מה שהם - ואצלם אין בעיות כרוניות רפואיות. יש מצב ש"לא מרגישים טוב" כמה ימים וזה אפשר להבין. ברגע שזה קבוע - אז רגע, אם את מתפקדת "רגיל" רוב הזמן, אז את בסדר או לא?
קיצור, מה שאני אומר, שחוסר ההבנה זה לא קשור אלייך (לא אומר שמשהו אצלך לא בסדר, או שבאמת את מחפשת תשומת לב. את לא), וגם לא בסדר בהם, זה הרי לא צירוף מקרים שהרבה פה מדווחים על חוסר הבנה, זה לא שכל כך הרבה אנשים חסרי הבנה ורגישות. פשוט זה הטבע האנושי, שעד כמה שהבנתי בנוי ככה בהתאם לאיך שהמנגנון של נתינת תשומת הלב שלנו בנוי. מה שאני אומר שאני אישית לא מרגיש שיש משהו לא טוב בזה שחלק (או כמעט כל..) האנשים בסביבה שלי מתקשים להבין - זה קשור לאיך שהטבע האנושי בנוי, ולא לכבודי צריך לשנות את זה..
אפשר גם להסביר, אבל זה לא רק עניין של ידע או כתבה ספציפית. זה יותר עניין של רקע.
כמו למשל שאם סתם ניקח באופן אקראי כמה אנשים, וניתן להם לקבוע את תקציב המדינה לשנת 2013, גם אם הם יקבלו תדרוך של כמה שעות, עדיין לא בטוח שהם יקבלו החלטות כל כך טובות. כי צריך גם רקע כלכלי. במקרה של כאב כרוני - צריך רקע לגבי בעיות כרוניות, ששיטת ההתמודדות שלהם שונה בתכלית מבעיות שנפתרות עם הזמן.
אני מסכימה איתך..
ומחבר שלי (בניגוד למשפחה) יש המון תמיכה והבנה. הוא מנסה לעזור כמה שיותר, כדי להקל עלי.
מה שמציק לי זה שגם לאבא שלי יש את הכאבים הכרוניים האלה (2 פריצות דיסק), והוא עדיין לא מבין אותי.
אני פשוט הפסקתי להתלונן לידם. אני פשוט שותקת ולא אומרת כשמשהו לא בסדר. הבעיה היחידה שכשהם רואים אותי עם תחבושת על היד/רגל זה מתחיל שוב ב"עוד פעם כואב לך?"
בזמן האחרון אמא שלי באמת מנסה קצת להבין. ואולי מתחילה להפנים שהבעיה לא בי.
רוב הזמן אני בכלל לא מתלוננת, פשוט ברגע שרואים תחבושת ישר מתחילות השאלות.
נקווה שיהיה בסדר
ומחבר שלי (בניגוד למשפחה) יש המון תמיכה והבנה. הוא מנסה לעזור כמה שיותר, כדי להקל עלי.
מה שמציק לי זה שגם לאבא שלי יש את הכאבים הכרוניים האלה (2 פריצות דיסק), והוא עדיין לא מבין אותי.
אני פשוט הפסקתי להתלונן לידם. אני פשוט שותקת ולא אומרת כשמשהו לא בסדר. הבעיה היחידה שכשהם רואים אותי עם תחבושת על היד/רגל זה מתחיל שוב ב"עוד פעם כואב לך?"
בזמן האחרון אמא שלי באמת מנסה קצת להבין. ואולי מתחילה להפנים שהבעיה לא בי.
רוב הזמן אני בכלל לא מתלוננת, פשוט ברגע שרואים תחבושת ישר מתחילות השאלות.
נקווה שיהיה בסדר
אנשים שמתייחסים ככה, לכאב, כרוני.
כאילו הוא לא קיים והכל בראש שלך - אני פשוט מעיף מהחיים שלי, כמובן אם שיחות והבהרות בנושא לא עוזרות.
אני לא מתבייש לכתוב כאן שאני לא מדבר עם אמא שלי תקופה מסויימת - בדיוק אחרי מה שכתבתם כאן, ובמיוחד בגלל זה וחסל סדר הניסיונות שאולי היא תוכל להכיל, אותי, עם הכאב ועם הרגל והגב. גם את אבא שלי אני כבר לא משתף כי גם ככה התשובות אפאטיות מצידו, הוא גם לא מתעניין וזה שקוף שאם הוא כן מתקשר זה די מלאכותי.
פעם אחת התקשרתי לאבא שלי שאני צריך לעבור ניתוח בגב אחרי הMRI, רק כדי לראות איך הוא יגיב, להצית בו משהו מעבר למחסום האדישות.
כזו אדישות.
אלוהים.
"טוב תראה אתה צריך אז רק שתדע שזה מסוכן וזה בלה בלה אבל מה שבא לך" סיכם ככה בשתי משפטים ואמר שהוא עייף.
רציתי למות עם תגובה כזו. אבל ככה הוא. אדיש.
מדי פעם מתקשר לבדוק שאני עדיין חי.
אם מדובר בהורים שלו, סבא וסבתא היקרים שלי, שכבודם מונח במקומם, הוא הכי היסטרי, רגיש, ופועל, אקטיבי, מתעניין, יוזם - נורמלי לחלוטין, חוצמיזה - חי בעולם משלו.
אני כבר ממזמן למדתי לסמוך רק על עצמי, ובדרך כלל החברים האקסיות שלי היו היותר מתעניינות במה שעובר עלי בחיים,
אפילו השכנים יותר קרובים מהורי, שזה הזוי ומצער.
ניסיתי ייעוץ אפילו בשיתוף עם הורי (שחזו בתשובה וכל מה שבראש שלהם זה רבנים וכל הצרות שלי זה בגלל שאני לא מניח תפילין) אבל זה לא ממש עזר. אי אפשר לשנות אנשים, ככה הם, וכנראה שככה אני.
אין לי הכח ללכת על ביצים עם אנשים, או שאני אמיתי עד הסוף, עם הטוב והרע ומרגיש בנוח לדבר על הכל, משתף והכל או שאני פשוט חותך.
כאילו הוא לא קיים והכל בראש שלך - אני פשוט מעיף מהחיים שלי, כמובן אם שיחות והבהרות בנושא לא עוזרות.
אני לא מתבייש לכתוב כאן שאני לא מדבר עם אמא שלי תקופה מסויימת - בדיוק אחרי מה שכתבתם כאן, ובמיוחד בגלל זה וחסל סדר הניסיונות שאולי היא תוכל להכיל, אותי, עם הכאב ועם הרגל והגב. גם את אבא שלי אני כבר לא משתף כי גם ככה התשובות אפאטיות מצידו, הוא גם לא מתעניין וזה שקוף שאם הוא כן מתקשר זה די מלאכותי.
פעם אחת התקשרתי לאבא שלי שאני צריך לעבור ניתוח בגב אחרי הMRI, רק כדי לראות איך הוא יגיב, להצית בו משהו מעבר למחסום האדישות.
כזו אדישות.
אלוהים.
"טוב תראה אתה צריך אז רק שתדע שזה מסוכן וזה בלה בלה אבל מה שבא לך" סיכם ככה בשתי משפטים ואמר שהוא עייף.
רציתי למות עם תגובה כזו. אבל ככה הוא. אדיש.
מדי פעם מתקשר לבדוק שאני עדיין חי.
אם מדובר בהורים שלו, סבא וסבתא היקרים שלי, שכבודם מונח במקומם, הוא הכי היסטרי, רגיש, ופועל, אקטיבי, מתעניין, יוזם - נורמלי לחלוטין, חוצמיזה - חי בעולם משלו.
אני כבר ממזמן למדתי לסמוך רק על עצמי, ובדרך כלל החברים האקסיות שלי היו היותר מתעניינות במה שעובר עלי בחיים,
אפילו השכנים יותר קרובים מהורי, שזה הזוי ומצער.
ניסיתי ייעוץ אפילו בשיתוף עם הורי (שחזו בתשובה וכל מה שבראש שלהם זה רבנים וכל הצרות שלי זה בגלל שאני לא מניח תפילין) אבל זה לא ממש עזר. אי אפשר לשנות אנשים, ככה הם, וכנראה שככה אני.
אין לי הכח ללכת על ביצים עם אנשים, או שאני אמיתי עד הסוף, עם הטוב והרע ומרגיש בנוח לדבר על הכל, משתף והכל או שאני פשוט חותך.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.