למידה
סיפו, או סנסאיי הוא תואר למורה\מדריך הלקוח מעולם אומנויות הלחימה. כמובן שבמערכות מסורתיות עתיקות וכבדות כל כך - יש המון תארים והמון היררכיות, ויש את הסינים והיפנים והפיליפיניים והשושלות ו-וואט נוט.לכל אחד הטרמינולוגיה שלו. אני ממש לא שולטת בהם. שששלום- אני נוטה לא להסכים עם מה שאמרת לגבי זה שאי אפשר למצוא מורה תוך כדי ליקוט. העניין הוא- שכשמלקטים- כל דבר, אירוע, חוויה הוא מורה. זה מאוד מחדד את היכולת ללמוד. יש לזה כמובן חסרונות מובהקים- ובראשם- חד צדדיות (בעיית פידבק). המחסור במתודיקה, בדוקטורינה הופך את הלמידה לחמקמקה ביותר. אבל גם שומר אותה נטועה ומובלת ע"י החיים האמיתיים- ולא בקצב התקדמות ליניארי של פרקים בספר. מניסיוני אני יכולה לשתף- שזה דורש self abnigation מאוד ממושמע, כי אין לך מדד או קצב או סימן או מפה או כל אמצעי פידבק אחר שיראה לך את מקומך. בקלות אפשר להשתגע מזה, ואולי השגעת היא באמת חלק בלתי נמנע מסוג לימוד כזה.אולי לא. אני אף פעם לא ממליצה לאף אחד על שיטה כזו או אחרת, אלא אם יש לי הרושם שאני מזהה הקבלה בין "טיפוס" אדם מסויים ל"טיפוס" שיטה מסוימת. (ראה מקרהMJGIR) ואז לפעמים אני מנסה לשדך. אבל זה נדיר. אני מאמינה שכל אחד מוצא את השיטה שהולמת את הטיפוס שלו, ובדרך כלל לא בניסיון הראשון. זה תהליכי. אם כך- אנא אל תראה בדברי הלל לדרך מסוימת. כפי שאמרתי - שיטת ארכידאה היא הכייייייייי טובהההההההההההההה בעולםםםםםםםםםםםםםם. אבל ייתכן מאוד שרק לארכידאה. אם כי- היא מוצאת אחים ואחיות לתפיסה. אני עסוקה מאוד בנושא "מורה" בזמן האחרון בנושא- למידה בנושא- ידע פנימי\ חיצוני בנושא- התמסרות אין לי תשובות מנוסחות עכשיו, אבל מה ששמתי לב שהליקוט\אינטגרציה כשיטה מוביל להתמסרות לשיעור, ולא להתמסרות למורה שמעביר את השיעור וזה דבר מאוד חיובי בעיניי, שאני מברכת עליו כל זה מוביל אותי לידיעה- שאני סוף סוף מוכנה לקבל עלי מורה אמיתי בשר ודם- a complete sifu i hope that now i am prepared
