שאלה על עראפת ו....אלוהים

חייםאבג

New member
שאלה על עראפת ו....אלוהים

זה שעראפת על מעשיו ועל מה שהוא מייצג, לא "מצליח" למות כבר 30-40 שנים זה סימן... שאלוהים אוהב אותו - ולכן הוא משאיר אותו בחיים כדי שימשיך או שאלוהים כל כך שונא אותו ונגעל ממנו שהוא משאיר אותו על האדמה הרחק ממנו ככל האפשר ?
 

erezsh

New member
מצטער, אבל

זו דרך דפוקה למדי לראות את החיים..
 

חייםאבג

New member
מצטער, אבל

התשובה שלך דפוקה הרבה יותר. תקרא את זה שוב ואם לא ברור אז ארחיב: ניסיתי לאתגר את התיאולוגים ומגיני האלוקות...
 
"רשעים, גם בחייהם קרויים מתים"

כשעוסקים באלהים ובדת, ניתן ליישב כל ארוע בציטוט מתאים. אפילו על דרעי ניתן לסנגר בדברי המשנה במסכת אבות: "יהי ממון חברך חביב עליך כשלך". גם על ניאוף ניתן לסנגר. הרי מקרא מפורש הוא :"ודבק באשתו והיו לבשר אחד" ודרשו חכמים (שוב באבות) "אם באשתו אמרו - קל וחומר באשת חברו". ועוד אמרו "כל ליצנותא אסירא, לבר מליצנותא דעבודה זרה". ואידך זיל גמור, וד"ל וצע"ק.
 

ל נ צ ח

New member
ערפאת נכלל בתוכניתו הקדושה לחיים

וזו הסיבה שמראש כך ולא אחרת קבע אלוהים את שקבע כלפי ערפאת כמו שמראש כך ולא אחרת קבע דבר כלפי כל דבר ודבר. תוכניתו הקדושה לחיים עשה אותה למענו אלוהים למען כולם למענה כל הנשמה למענם החיים לכל הנשמה. כך ובשום אופן לא אחרת קבע את שקבע שיהיה (כשהיה) וכך גם לך קבע את שקבע. כל אלה בכדי שהחיים כסידרם יתקיימו להם באפס תקלות בנצח וכך ממנו אלוהים לכולם הם מובטחים לנצח. ישעיה נד (טז) הִןֵ \{הִנֵּה\} אָנֹכִי בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל:
 
או שזה אומר שאנחנו צריכים להפסיק

להאשים את האל על כל השטויות והדברים הרעים שאנו עושים, להתחיל לתקן את צמנו במקום את הזולת או את מעשי האל, ואז נהיה ראויים לכך שהוא יתייחס אלינו. ולך בוהה- תירוצים ניתן למצוא תמיד, לכל כיוון, אם זה לאתאיזם, מונותאיזם או פוליתאיזם. בסופו של דבר חשובה (בעיני) רק שאלה אחת, והיא האם אמונתך מוסיפה מוסריות וטוב לעולם או לא? האמונה היחידה (כולל האמונה באי האמונה) שאני מכיר שעושה זאת, היא היהדות.
 

אלינה000

New member
מסכימה...

הכי קל לזרוק את האשמה על כוח עליון או כל דבר/אדם אחר במקום להסתכל על עצמנו ולפחות - לנסות להשתנות...
 
ריח של שיכרות נודף ממך.

הדרך שבה אתה מאמין ביהדות, היא מטופשת. היהדות שלך היא מטופשת ונבובה, משום שהיא בעצם סובבת סביב עצמך. את אלוקים היה אפשר לבטל, ואם הוא התגלה או לא התגלה, זה באמת לא חשוב. העיקר הוא שיווצר איזה מערכת שתוסיף טוב לעולם. ובשביל זה זה לא משנה אם הכל רק פיקציה ודמיון. ומה שעוד יותר טיפשי הוא שצריך להיות מאוד מטופש כדי לחשוב שדווקא היהדות היא מה שמוסיפה יותר טוב לעולם. (ואני מתכוון לדרך המטופשת והגלויה שאתה מודד טוב). יש הרבה דברים גדולים שקרו בעולם, ותמיד מצויות תנועות שיועילו יותר לעולם. אם כל מטרתה של היהדות היא לעשות עולם קצת טוב יותר, אז היא לא שונה מהותית משום השקפה אחרת - לא מסוציאליזם, או אפילו אנרכיזם, היא רק מנוונת יותר באמצעיה, ונמצאת כבר אלפיים שנה בלי להגשים את המטרות המדומות שהצבת לה. ריח של שכרות נודף ממך, היזהר שזה לא ישפיע על הכתיבה.
 
העלבת אותי, זה רק בשל שיכרות?

אתה אינך מוכן להאמין שאני לא שפוי גם ביום רגיל? עקרונית, ברמה שאני דיברתי עליה- נכון. גם אם אפסיק להאמין באל, עדיין אשלח את ילדי למוסדות חינוך דתיים. אבל, יש דברים מעבר למה שכתבתי כאן, שהם מהווים את החשיבות והייחוד של היהדות. האם היהדות שונה מהותית מהסוציאליזם? אם אתה מתכוון שע"פ דעתי היהדות והסוציאליזם מתמודדות יחדיו בשכלו של האדם שצריך לבחור בעמדה הנכונה- אז ב"ה אתה צודק! אם אתה מתכוון שהיהדות איננה מכריזה שהיא מעל/מחוץ/בניגוד לשכל- ב"ה היא לא מכריזה זאת. אם אתה טוען שזו רק השקפה אחת מיני רבות- לא. זו ההשקפה הנכונה, שניתנה מה' וכוללת את כל מה שצריך כדי להגיע למטרתה. אני אישית רואה שחל שינוי עצום באותן אלפיים שנה, שינוי שימנע את הכישלון שקדם להם. את הניוון המדומה שאוהבים להכריז עליו, אני לא מוצא ביהדות. ימים יגידו...
 
האלכוהול מעביר אותך על דעתך.

החרדים הם גם יצירתה של היהדות. האם, על פי השקפתך המטופשת, זהו כשלונה של היהדות? האם היהדות של היום, שעל פי השקפתך היא חצי כשלון, באמת היא הצלחה גדולה? האם זה בכלל שווה את זה? האם אלפי שנים של פוגרומים ואנטישימיות, אלפי שנים של החרמה ונידוי של מי שעבר על חוקי הדת, האם אלפי שנים של להשכים כל בוקר לתפילה, היו שווים את השיפור הקטן של היהדות על הסוציאליזם, או הדמוקרטיה האמריקנית? צריך להיות מטומטם בשביל להאמין בזה. לא מספיק רק אלכוהול.
 
זה שווה את השיפור שעבר על העולם

מאז האלילות. וזה שווה את השיפור שיעבור עליו מעכשיו ועד ימות המשיח. כן זה שווה את זה.
 
אתה שיכור ולא מיין.

וגם לא מאהבה, אלא סתם מטמטום. את כל מה שעשתה היהדות היה ניתן לעשות בצורה יעילה הרבה יותר. ואם אתה לא מבין את זה, אז תחשוב על זה קצת יותר. את האמונה באל אחד הפיצה הנצרות והאיסלאם- ואת שניהם היה ניתן להקים גם ללא היהדות. ומצד שני, אם תטען שהם הם השפעה של היהדות, והם הצדקתה של היהדות- אז הרי למה תראה עוול ביהודי שמתנצר? אני לא טוען שהיהדות היא שטויות, אני טוען שהשקפתך היא המטומטת.
 
זה היה דברו של אלכוהליסט..

א. לא היה ניתן אני בטוח שאתה לא היית יכול. אבל אם תחשוב על זה, אדם שהיה מוכשר קצת יותר ממך היה יכול. ב. הם רק חלק מההצדקה אני שמח שנזכרת בזה. אתה רוצה לפרט? ג. סתם כי הוא עושה שטויות אתה סתם מבלבל. ומה אם הוא היה ישו למשל, שההתנצרות שלו גרמה לתפוצה של המונותיאיזם הרבה יותר ממך? ברגע שאתה מבטל את הערך המוחלט של המצוות ועושה אותם לאמצעי, אז תמיד יש מקרה היפוטתי שנזקן של המצוות יעלה על תועלתם. הא לך. שיכור.
 

Lu Tze

New member
מה שלומך?

אני רוצה להתייחס למשפט אחד שהעלית "בסופו של דבר חשובה (בעיני) רק שאלה אחת, והיא האם אמונתך מוסיפה מוסריות וטוב לעולם או לא?" איך אתה, בתור יהודי, מגדיר "מוסריות" (אני מתעלם בכוונה מהמילה "טוב" מכיוון שהיא לא מוגדרת מספיק לדעתי אתה מוזמן לחשוב על אחת)? כי אני רואה פה היגיון מעגלי מסויים: אתה (אני מניח) משתמש בתנ"ך כספר מוסר (ז"א, בתנ"ך רשום מה מוסרי ומה לא) ואז מחליט שהתנ"ך משקף מוסריות. או שאתה אומר שיש מוסר שלפיו אתה שופט את התנ"ך? או שפשוט התנ"ך התאים למוסר שלך, גם לפני שהאמנת בו? אגב, מה דעתך על אתאיזם בהקשר הזה? מבחינתי, אתאיזם הוא נייטרלי מבחינה מוסרית.
 
שאלה קשה

א. אני רוצה לחזור מעט מהאמירה שלי שציטטת. זה כמובן רק ברמה הבסיסית יש דברים חשובים נוספים ברמה גבוהה יותר של מורכבות. לא באתי לבטל אותם או לטעון שאין צורך להתמודד עם שאלות הקשורות באל. רציתי ואני עדיין רוצה להדגיש, שאם התשובה לשאלה הזו היא לא, כל השאר איננו חשוב. ב. דעתי על אתאיזם זהה לדעתי על תאיזם. עצם האמונה בקיומו של אל היא חסרת משמעות. הרי ניתן להאמין, למשל, שהאל הוא השטן וההשלכות המוסריות ברורות. כך גם אתאיזם, יש לו הרבה צורות, מוסריות יותר ופחות. אמנם, נראה לי שהאמונה בקיומו של אל שנותן שכר על מוסריות ומעניש על רוע, מחזקת מבחינה מעשית את המוסריות בעולם, כמו מערכת משפט ארצית. ג. אכן יש פה מעגל, אך המעגל קיים בהכרח. גם אם אני מקבל את המוסר של התנ"ך כמחייב, גם בניגוד למחשבותי, עדיין אני בחרתי בזה. ההבדל היחיד בין זה לבין מוסר עצמאי, זה שכאן אני פועל שרירותית, וכאן אני מפעיל את השכל. בקיצור: כל אדם בעולם הזה מוכרח לבחור. אני מעדיף לבחור ע"פ השכל ולא ע"פ הימור אקראי. זו נקודת הפתיחה של הדיון. [הערת ביניים: לביסוס והרחבת דבריי, אני מציע לעיין בפירוש הרב קוק לעקידת יצחק (בספרו 'עולת ראי"ה) ובספר 'תשע קריאות תלמודיות' (עמנואל לוינס), קריאה שניה] ד. לשאלתך: מכיוון שכאדם, אין לי ברירה אלא להתמודד עם השאלות המוסריות בעולם, ומכיוון שאינני מוכן לבחור בצורה שרירותית כפי שבוחרים מאמיני היהדות/נצרות/קומוניזם/מדע וכו' יש בפני שתי אפשרויות: 1. לחשוב ולמצוא מה מוסרי לדעתי ולעשות- ואז לבחור בדעה מסויימת (מכל המגוון). 2. להוכיח שתורה מסויימת נתנה מהאל (ולהוכיח שהוא טוב) ולקיים את כל דבריה. הבעיה באפשרות הראשונה- שאני ככל הנראה לא לגמרי אובייקטיבי. הבעיה באפשרות השניה- שלא ניתן להוכיח דבר כזה (אמנם, לעניות דעתי, יש כמה ראיות המחזקות את הטענה שהיהדות ניתנה מהאל). למסקנה: בשלב ראשון, מחוסר ברירה (מוסרית) אחרת, אני פותח בתהליך חיפוש אחר האמת. מכיוון שדרישת דקארט להוכחה מוחלטת איננה אפשרית, אני בוחן את האמונות השונות בשיטתו של פופר- האם יש להן הפרכה (או, בד"כ, חלקים לא הגיוניים או לא מסתברים). כאשר כבר התברר לי בשיטה זו שהיהדות היא האמונה הנכונה, ישנם דברים שאני עושה למרות שאינני יודע על סיבה הגיונית לעשות אותם, אלא רק שהם מחוייבים ביהדות. מלבד זאת, קיים גם החשש שאני חושב כך מתוך נוחות, וכאן באה האמונה ומתמודדת עם זה. אני מקבל, בשלב זה, את האמונה כאקסיומה ורק מתוך ההתמודדות בין דרישת האמונה לבין פיתויי העולם מתאפשרת הבחירה החופשית. כיוון שכך, אני נשמע, מתוך המחוייבות הכללית ליהדות שקיבלתי על עצמי, גם להוראות פרטיות שנראות לי אולי לא נכונות או לא מוסריות. ה. רק בתור הערה- אני, כיהודי, לא משתמש בתנ"ך כמקור מוסרי אלא בגמרא. כיוון שהצווים המוסריים שבגמרא שונים מאלו שבתנ"ך. אין לי זמן להסביר בפירוט, אך באופן כללי יש לומר שכדי לשמר את עקרונות המוסר של התנ"ך, שינו חכמים את התוכן והצורה של הצווים המוסריים. בכל זאת, אין זו קונסרבטיביות, כיוון שבעוד האחרונים שואפים לשנות את היהדות לפי ה"מודרנה", הרי שחז"ל שאפו לשנות כדי לשמר את העקרונות היהודיים לנוכח ה"מודרנה".
 
אני חולק עליך:

באתיאיזם אין תירוצים. כתבי הקודש מלאים בפסוקים שניתן להשתמש בהם על מנת להסביר כל ארוע היסטורי כאילו הוא מתיישב עם האמונה בהשגחה. אם יצא טוב ליהודים - זה בשל זכות אבות. אם יצא רע ליהודים - זה בגלל חטאינו. אם צדקנו ובכל זאת רע לנו - אלהים מעמידנו בנסיון. אם רשענו ובכל זאת טוב לנו - גם זה סוג של נסיון.
 
ומה רע בכך?

זה רע רק כשמנסים להשתמש בזה כהוכחה, אב ל באופן עקרוני, למה שלא יהיה כך? את אמיתות היהדות יש לבחון במישורים אחרים.
 
סלח לי, אבל השפיות היא ממך והלאה.

אולי הוא השאיר אותו בחיים, כדי שגם מתחכם כמוך יחשוב פעם על אלוקים. גם הסתירות מעוררות לחשיבה על אלוקים, וזה כשלעצמו הוא סיבה מספקת לקיומם.
 
למעלה