שאלה על ענישה...

[יעל קליימן]

אצלינו יש מה שנקרא

" כסא חושבים" שמים כסא בצד והילד יושב זמן קצר ואח"כ חובה לשוחח איתו על אקט הענישה שהוא קיבל ( למה הוא ישב , למה הוא התנהג ככה וכד..) . וכמו שכבר ציינו כאן אני חושבת שיש מקום להבדיל בין ענישה לשם שימת גבולות לבין התיחסות להתנהגות במצוקה

 

[יסמין@]

בגן של

בתי (וכמובן לא רק בגן זה) קוראים לזה: "פינת המחשבה" וכתבתי על כך רק לפני כמה ימים. ופינת המחשבה נראית לי תוצאה הגיונית של מעשי הילד/ה, כלומר: אם את/ה לא יכול/ה לשחק עם החברים/ות שלך בלי להרביץ/לנשוך/וכו' - אז שב/י בצד וחשוב/י על מעשייך". לדעתי, הגננת צריכה להעביר מסר חד-משמעי וברור נגד אלימות משום סוג ומשום צורה ובשל שום מניע (אוראלי או אחר) ולהגן על הילדים/ות מפני אלימות.

 

[יעל קליימן]

הגבת לי?

כתבנו כמעט אותו הדבר , אין ספק לגבי המסר של הגננת השאלה איך עובר מסר שכזה . ילד בן שנה וחצי שנושך עקב חוסר יכולת להתבטא - לא תמיד יעזור להעניש אותו לפעמים עונש והרחקה לפינה כלשהי תהווה תיסכול נוסף .

 

[יסמין@]

הגבתי לכל הדיון וגם להודעתך ../images/Emo13.gif

בגן שלכם קוראים לזה "כיסא מחשבה" ובגן של בתי "פינת המחשבות". זה אותו קונספט ושם דומה מאוד. נראה לי שזה כבר נכתב קודם בהודעות קודמות וגם בהודעה שלי, אבל בכל זאת אתייחס לדברייך בהודעה זו: לדעתי, הפואנטה היא קודם כל להבהיר בצורה חד-משמעית לכל הילדים (ובכללם לילדים המעורבים ישירות בסיטואציה: לפוגע/ת ולנפגע/ת) שאלימות היא התנהגות בלתי רצויה ובלתי מקובלת. לפעמים לא מספיק לומר זאת במילים, וילדים בגיל מסוים מבינים יותר פעולה כהרחקה פיזית מהילדים האחרים. ושוב, ברור שלא שולחים לסיביר, בסך הכל מדובר בכיסא או בפינה שבה יושבים זמן די קצר. כמו כן, קורבן האלימות צריך/כה לקבל הגנה מיידית, והיא מושגת ע"י הרחקת הילד/ה האלים/מה מקרבתו/ה. והעיקרון העומד מאחורי פינת המחשבה: עיקרון התוצאה ההגיונית והטבעית של המעשים. כלומר, הילד/ה האלים/מה מקבל מסר ברור וחד-משמעי: "את/ה פוגע/ת בחבר/ה ולכן לא תוכל/י להמשיך ולשחק איתו/ה ועם ילדים אחרים עד שתרגע/י".

 

[לאה_מ]

אני לא אוהבת את הרעיון של "כסא

מחשבה" במקרה הזה (האמת, שיש לי הסתייגות כללית מהכסא הזה, שנשמע לי כמו וריאציה מודרנית של להעמיד בפינה, אבל במקרה הזה ההסתייגות שלי היא אפילו יותר מזה) - לדעתי ילד בן 1.5 שנושך לא מתכוון בשום צורה לנהוג באלימות. התיוג שלו כ"אלים" מאד צורם לי. אני מסכימה שהגננת צריכה להעביר מסר שלא נושכים, אבל אני חושבת שסביר מאד להניח, שהילד הזה נושך שלא בטובתו, וודאי שהוא לא עושה זאת מתוך זדון או מחשבה או כוונה רעה. אני לא חושבת שיש טעם שהוא "ישב שם ויחשוב על מה שהוא עשה", כי מבחינתו הוא לא "עשה" משהו. אני גם לא חושבת שרצוי להרחיק ילד כזה מחברת הילדים. אני כן חושבת, שוב, שצריך להצמיד לו איש צוות, שיהיה ער מאד להתנהגות ולתגובות שלו, וינסה למנוע נשיכות לפני שהן מתרחשות. בתור אמא לנושך לשעבר, אני חייבת להגיב על המסר "אתה פוגע בחבר ולכן לא תוכל להמשיך לשחק איתו ועם ילדים אחרים עד שתרגע" - כשהבן שלי נשך הוא בהחלט לא התכוון לפגוע בחברים שלו. והוא לא בהכרח היה בלתי רגוע. הנשיכה שלו היתה תגובה לפעמים להתרגשות, לפעמים לשמחה - בכלל לא בהכרח קשורה לרגש שלילי, ויעידו אמהות שהוא נשך לפעמים את ילדיהן בעיצומו של משחק כיפי ביותר בין הילדים (שבדרך כלל התחדש כעבור דקות ספורות בדיוק באותה שמחה).

 

[תּמר]

איך היית מעבירה לו את המסר

שנשיכה היא דבר שלא עושים? הרי צריך להפנות את תשומת ליבו לזה, וגם להבהיר לו כמה זה לא טוב. אני חושבת שבפינות הישיבה מושיבים ילד כדי לתת לו אפשרות לחשוב על זה, וכאשר הוא סיים לחשוב - הוא קם מרצונו, לא? זה מעין הפניית תשומת לב, בלי בושה (כי הילדים לא מתייחסים לזה כאל מקום מביש) ובלי אקט של ענישה (כי הילד כמה כשהוא רוצה).

 

[אפרתש]

העברתי מסרים דומים

שאסור למשוך בשיער, למשל. ובלי כסא. תראי - לקרוא לזה "כסא חשיבה" אולי עוזר לנו לחשוב שזה כסא נחמד שבסך הכל חושבים עליו. אבל זה עונש. הילד לא ביקש לשבת שם - הכריחו אותו. יש לי ילדה בת שנה וחצי. היא נורא חכמה. אבל אני לא חושבת שהיא בכלל מכירה את המילה "לחשוב". אם אושיב אותה על איזשהו כסא ואגיד לה לחשוב, היא רק תבין שאני כועסת, שאני עושה לה משהו לא נעים. אולי היא תבין את הקשר בין מה שהיא עשתה לבין העונש, אבל אין סיכוי שמה שהיא תעשה שם זה לחשוב (אולי היא תחשוב, אבל לאו דווקא על מה שאני התכונתי שהיא תחשוב). איך מעבירים מסר בלי עונש? אומרים "לא!" מאד חזק. לוקחים את הילד הצידה. אני לא נחמדה אליה בדקה או שתיים שאחרי המעשה. נאמר - אני יושבת ומנחמת את הגדולה שנפגעה, ואם הקטנה (שפגעה) מנסה להידחק ולשבת עלי (מה שקורה תמיד), אני אומרת "לא! את הכאבת לנגה! אני עכשו מטפלת בנגה!".

 

[תּמר]

"לא" מאוד חזק, לקיחה הצידה

הנם אקט של ענישה בדיוק כמו כסא חשיבה (והשאלה, כמובן, מה הילדים מייחסים לזה). בהמשך השרשור כתבתי את דעתי, שאפשר גם אחרת - לשתף את הילד בניחום הננשך, לתת לו להבין שנשיכה זה לא נעים ולעורר בו אמפטיה לילד הננשך. אני השתמשתי בזה עם ילדי, ואע"פ שאני לא בטוחה שזה סיים את הנשיכות מיד, זה לפחות גרם להם להבין מה זה עושה, להצטער אם קרה להם שוב ולאחר זמן - גם להפסיק לגמרי עם הנשיכות.

 

[לאה_מ]

בהחלט דברים מהסוג הזה,

וגם, אם הנשיכות חוזרות ונשנות, בהחלט להפסיק בילוי משותף (לא כאקט של ענישה, אלא כאקט של הגנה על הילד הננשך). אני שוב חוזרת ואומרת שהשאלה כאן התייחסה לילדה שנשכה פעם אחת!

 

[לורליי43]

כאן זה יכול להיות מקרה של "פומביות"

בגלל שזה קרה בגן, לעיני שאר הילדים, אולי הגננת חשבה שאי אפשר להגיב בצורה מפלה. אם זה אסור, וזו התוצאה של המעשה, אז ילד שעושה נחשף לאותה תוצאה. וכאן ההבדל הגדול בין יכולת התגובה שלנו כהורים, לילד היחיד והמיוחד שלנו, לבין יכולת התגובה של גננת בגן עם מספר גדול יותר של ילדים.

 

[julie28]

../images/Emo45.gifאהבתי את הרעיון "פינת המחשבה"

 

[דסי אשר]

לרעיונות בדבר "כסא החושבים" ו"פינת

המחשבה"... מדובר בילדה בת שנה וחמישה חודשים- כמה מחשבות היא יכולה לחשוב כאשר היא יושבת על הכסא. אני מדמיינת את בת השנה וחמישבה חודשים אצלי המשפחתון, ילדה שלא נושכת, מאד מפותחת. על מנת שתאכל את המלפון אתו הגיעה בבוקר, רק על הכסא- היא צריכה הרבה תזכרוות. אם אינה רוצה לשבת, היא מבינה, שאני אומרת לה- אז תני לי את המלפפון. היא גם מבינה שאמה אומרת לה- בואי הביתה, נפגוש בבית עת עמית(קטוI אחר. רואים ממש כיצד היא מעכלת את התוכן המוכר לה, וקמה ממשחקה והולכת עם אמה הביתה) וקטון בן שנה וחדש, שנושך לא מתוך כעס אדיר, אלא מאסוף סיבות, כמו אורליות, כמו קושי במיומנות חברתית, כמו איזו מידה של קנאה, כמה יכול להבין אם ישב על כסא המחשבות.... למנוע- בטח, לשמור על ננשך? בטח. ואיך נדאג שזה לא יהפוך "לנושך סדרתי"(הרבה עמים ביום, בעוצמה מאד חזקה), אם נגיב, באסרטביות, אבל לא במהומה גדולה. המהומה הגדולה יוצרת את הרווחה המשני = יו, כמה אני חשוב, שכולם מתרגשים, כועסים עלי מאד, מדברים עלי המון...כדאי להמשיך. דסי

 

[וונדי1]

תודה על התגובות המגוונות, נתתם לי

הרבה חומר למחשבה. בתור אמא לילדה שננשכה המון חוויתי היום פעם ראשונה איך זה מרגיש כשהילד שלך נושך. הגננת אמרה שכשהיא היתה בצד היא ממש הבינה למה היא נענשת. אני לא בטוחה שילדה כזו קטנה מבינה את המשמעות של מעשיה ואני מקווה שהמקרה היה חד פעמי.

 

[פשטידת תירס]

מה צורם בעונש כזה?

זה עונש סביר מאד למישהי שנושך (או מכה). לא יודעת מה כ"כ צורם לך בזה, זה עונש שנהוג בכל גן כמעט.

 

[Kalla]

../images/Emo45.gif גם לדעתי זו מהומה על לא מאומה.

עונש יותר הגיוני וקל מזה קשה אפילו לדמיין, אלא אם מצפים שבמקרים כאלה ילטפו את הילד הנושך על הראש ויגידו לו "כל הכבוד!"

 

[לאה_מ]

אני ודאי לא מצפה שיגידו לילד שנשך

"כל הכבוד", אבל אני ממש לא מצפה, שיענישו ילד שנושך, מה גם שהמדובר בפעם הראשונה, ובפעוטה בת 1.5 - כמעט תינוקת! אני כן מצפה שינחמו את הננשך, אני מצפה שיאמרו לנושכת שאסור לנשוך, אני מצפה שיתנו לה משהו שכן מותר לנשוך, ואני בשום אופן לא מצפה שיושיבו תינוקת על "כסא מחשבה" כדי שהיא "תחשוב על מה שהיא עשתה", ויהא זה העונש הקל וההגיוני ביותר...

 

[Kalla]

זכותך לדעתך, כמובן,

ואין כל דרך להוכיח מי מאיתנו צודקת. אך אני כותבת בכנות את מה שאני חושבת כי אחרת אין טעם שאכתוב כלל. מנקודת המבט שלי - האלימות, חוסר החינוך, התרופפות המשמעת, חוסר הכבוד כלפי ילדים ומבוגרים ועוד המון תופעות "חיוביות" של תקופתנו נובעים מהגישה הפוסט מודרנית וה"נאורה" שאסור חלילה להעניש, אסור חלילה לתת לילד הרגשה שעליו לשלם על מעשיו. וזה מתחיל מזה שאסור להושיב ילד בן שנה וחצי לרגע בצד כדי שבאמת יחוש שעשה מעשה שלא יעשה כי זה גורם לאיזה נזק (שמבחינתי לחלוטין מסתורי ולא מובן, שלא לומר דמיוני) לנפשו האומללה והמעונה, ונגמר בזה שלהורים כבר אין שום סמכות להגיד לילד שלהם שום דבר.

 

[לאה_מ]

אני שמחה שאת מביעה את דעתך ../images/Emo13.gif

זה בסדר גמור (ואפילו מעניין יותר) שיש חילוקי דעות בינינו. אני חולקת על המסקנה שלך, שבגישה שלא דוגלת בעונשים, מגיעים לחוסר כבוד וחוסר שיתוף פעולה מצד הילדים. אני לא חושבת שלילד יגרם נזק "לנפשו האומללה והמעונה" אם יושיבו אותו בצד. אני כן חושבת שזה לא יעיל, ולכן לא נחוץ. ומנסיוני האישי בלבד עם שלושת ילדי הפרטיים - מעולם לא הענשתי אותם, עונש הוא לא מושג שקיים בבית שלנו, אני כמעט שלא מרימה את הקול עליהם, ובכל זאת יש לי סמכות מאד ניכרת כלפיהם, הם רוחשים לי כבוד ומעריכים את דעתי, וכמעט באופן גורף עושים את מה שאני מבקשת מהם. אז כנראה שיש כל מיני דרכים להשיג סמכות וכבוד, ולא רק ענישה.

 

[Kalla]

לא יודעת איך לומר זאת בעדינות

אך LET'S FACE IT, משפחתך אינה במדגם המייצג של משפחה ממוצעת בארץ. אתם משפחה איכותית ונדירה, אך לצערי אין הרבה כאלה. מרבית משתתפי הפורום הזה שייכות לאליטה, שלא כל כך משנה באיזו שיטה היא תחנך את ילדיה כי חומר העבודה (אם אפשר להתבטא כך) הוא כה טוב, עם גנים כל כך טובים, עם השפעה סביבתית כל כך טובה, עם חינוך לערכים ותרבות שהוא טוב ביסודו. ברור שאת לא חייבת להעניש את ילדייך כדי שיגדלו כמו שצריך.

 

[irisgh]

אגב,

גם משפחתי אינה מהמדגם המייצג, ובכל זאת, אני מרגישה שזה מאמץ אדיר מצידי להגיע לזה שהם יגדלו כמו שצריך. בכלל לא פשוט. דווקא מהנקודה הזו אני בהחלט מבינה את ההגעה לנקיטת אמצעים לא חוקיים. ובדומה לך כנראה, אני חושבת שנזק לילד נגרם גם מהעדר סמכות. ובזה נגועות משפחות החל מהמעמד (חברתי, כלכלי, השכלתי) הנמוך ביותר ועד הגבוה ביותר. גם עם גנים טובים, חינוך לתרבות וערכים בדרכם שהוא טוב ביסודו, וגנים טובים, עשויים לגדול באופן הזה ילדים עם בעיות קשות. אני גם חושבת, שאנשים שהסמכות באה להם בקלות, לא לגמרי מבינים מה קורה בבתים שבהם זה לא כך. (מבינים כל מקרה בפרטים, אבל לא את האווירה הכללית בבית, את חוסר האונים הגורף של ההורים - למרות השקעתם המרובה לעיתים, ועוד). כתבתי פעם על זה ללאה - שאיכשהו אני ממש לא חושדת בה בחוסר החלטיות, סמכותיות, נחרצות.. בדרכה.