שאלה על ענישה...

[תּמר]

יש עוד דרך, בין ענישה להתעלמות

לדוגמה - להראות לילד הנושך כמה סובל הילד הננשך. לבקש ממנו לנחם אותו. בד"כ הילד מלא אמפטיה לסביבה (הוא לא עשה זאת מרוע), והוא יבין כמה זה רע. סביר להניח שבפעם הבאה, גם אם יחזור על המעשה - יבין כמה זה לא נעים לזולת, ולמה כדאי להמנע ו/או לנחם את הננשך. נראה לי שבדרך כזאת, הילד גם לומד להביע הזדהות עם הזולת.

 

[פשטידת תירס]

צודקת מליון אחוז

ילדים שלא מקבלים על הראש מידי פעם (לא תרתי משמע, אלא נזיפות) יצאו אלימים, חוצפנים, מפונקים ובכיינים. אני ראיתי כמה הורים שלא אומרים כלום לילדים שלהם גם שהם מתפרעים או מרביצים או מציקים לאחרים והילדים תמיד כאלה בכיינים ונודניקים.

 

[לאה_מ]

גם את אם את לא מקבלת על הראש

מדי פעם, מהבוס שלך, למשל, מתנהגת באלימות, חוצפה, פינוק ובכיינות??? הילדים שלי לא נענשים, וכפי שציינתי כבר בשרשור הזה, הם ממש לא אלימים, חוצפנים, מפונקים או בכיינים. כנראה שיש עוד דרכים להגיע אליהם חוץ מאשר להעניש אותם. אגב, אני בהחלט אומרת דברים לילדים שלי אם הם מרביצים או מציקים - יש כל כך הרבה חלופות לענישה, שממש קשה לי להבין את ההתייחסות הזו.

 

[לורליי43]

ככל שילד יותר גדול

ואפשר לתקשר איתו ולהסביר- אז זה יותר פשוט. אבל דווקא בגיל שהילד לא מספיק מילולי לשני הכיוונים (להבין ולהסביר)- לפעמים תגובה מסוימת ממחישה יותר ממילים (שלא לדבר על הורים שמתישים את עצמם, את הילדים ואת הסביבה, לדעת

). אני שוב משווה את המקרה הזה למקרה שילד בגיל הזה, לא רוצה להקשר בכסא. בגלל שזה ענין בטיחותי- אז אין את כל הדיונים האלה מסביב, הילד נקשר על אפו ועל חמתו- ואף אחד לא עושה מזה סיפור.

 

[דסי אשר]

לורליי- קשירה לכסא בטיחות היא עשיה

שלך. לא משנה אם הילד מבין או לא. את תקשרי, אפילו אם ימחה, עם הזמן הוא יקשר בין נסיעה במכונית לקשירה לכסא. כאשר ילד נושך, עושה מעשה שמזיק לאחר, בגיל כה צעיר, העשיה של הושבה על הכיסא, ההרחקה, אינה יכולה לעורר בו את המחשבה שאת חושבת שהוא מסוגל לחשוב. הוא לא. בגיל שנתים - שנתיים וחצי- כן. אבל לפעמים, כמו שכתבתי- ודווקא בגילאים האלה, הנשיכה מבטאת קושי של הילד, ואותו "כסא מחשבות" לא יועיל לטיפול בקושי. לידת אח/אחות, בגיל שנתיים וחצי, יכולה להביא לנשיכות. לידת אח/אחות, יכולה להתבטא בהרבה רגרסיות התנהגויותיות- האם נעניש את הילד בן השנתיים וחצי על התנהגויות אלה?, האם נושיב אותו על כסא המחשבות? דסי

 

[לורליי43]

כתבתי בכמה מקומות כאן

שלדעתי הענין הוא חיקוי. אני לא יודעת בני כמה הילדים בקבוצה, אבל אם יש מגיל שנה וחצי עד גיל 3- קיים אלמנט של חיקוי גם במעשה וגם קיים נושא ההתיחסות לגבי תגובת הגננת. יש הרבה דברים שבגיל צעיר הילד עושה מתוך חיקוי- וגם אם הוא לא מבין את מלוא המשמעות, הוא לומד מכיוון אחר. ועוד דבר, אני לא חושבת שסוג העונש הזה הוא כל כך מופלא

אבל אני לא חושבת שהוא יפגע כמו שהחששות כאן העלו. זה מאוד תלוי איך הגננת עושה את זה- האם זה בכעס, האם זה באסרטיביות אבל בצורה רגועה? את זה אנחנו לא יודעים וזה יכול לעשות הבדל של שמיים וארץ.

 

[irisgh]

../images/Emo45.gif על חשיבות ה'איך' והטון.

לצערי, יש המון 'קלפטאיות' שמסתובבות בתוכנו. ואתן רק יכולות לנסות לחקות את הטון הפולני של משפט פשוט כמו 'יניבי, באמת, שוב פעם חול בנעליים?!' או 'למה אתה תמיד צריך ל....' , כשלמעשה, אין במשפטים הללו שום מסר חינוכי נעלה, ולא נעשה שום מעשה פשע. ובכיוון החיובי דווקא: מבעלת המשפחתון הראשון של יניב למדתי איך, להגיד 'לא', להגיד 'הגננת לא מרשה', להגיד 'פה לא מרביצים', באופן עניני ועובדתי, בלי טיפת פולניות, בלי טיפת האשמה, אלא כעובדה. בשביל מישהי שבאה מבית ביקורתי כמו שלי זה נראה ממש אומנות. זה קורה מעצמו אצל אנשים שנחשפו לטון כזה בלבד, אבל משום מה, לא שכיח מספיק במחוזותינו. הלוואי והיו מעבירים את שלל אנשים החינוך בארץ קורס בסיסי ב'טון דיבור'.

 

[דסי אשר]

קצת בהלם, מתגובות מסוימות...

עונשים... לחשוב..... ללטף את הילד שלפני רגע נשכת אותו.... ילדה בת שנה וחמישה חודשים שנושכת היא אלימה.... התנהגות זו היא מקור להתנהגויות לא חברתיות בעתיד..... נשיכות בגיל הזה מוגדרות כתופעה התפתחותית, שיש לטפל בה. לפעמים, היא מעידה על מצוקה קשה, ואז יש להמליץ בפני ההורים על פניה ליעוץ. לפעמים- אין עם מי לדבר- כי הילד מגיב לאווירה מאד קשה בבית. לשמור על הנושך- ברור. להבהיר שהתנהגות זו מכאיבה, לא מותרת - ובהחלט. לשמור על ננשך ספציפי(זה קורה הרבה), גם כן. אבל לראות בהתנהגות של כאלה קטנים אלימות? בן השנה אצלי, כאשר נשך, מדי כמה ימים, נשך פעם גם את הרגל של הכלבה שלי. הוא לא הבין למה זה לא כל כך נעים לו. הוא גם נשך את הרגל של בובת הענק בחצר, שהייתה נוקשה ומלאת אבק. בוודאי שבמושגי עולם המבוגרים- התנהגות זו "נתפסת" כאלימות. אבל הילדים- חווים זאת לא אחרת מאשר מכה שקבלו, כאשר נפלו מהבימבה, רצו על המדרכה וכו'. דסי

 

[לאה_מ]

תודה, דסי, על ההבהרות. אני מאד

מסכימה, ונזכרתי גם בדיון הזה באותו נושא. חזרתי וקראתי אותו בעניין, אז אני מקשרת.

 

[לורליי43]

הבעיה היא לא אלימות

(ואני (למשל) לא חושבת שילד נושך הוא ילד אלים. ובהחלט רצוי שבנוסף לפסק הזמן, יטפלו בגורמי הבעיה). אלא, פגיעה בילד אחר- רצונית או לא. מדובר על פסק זמן (קצר בהתאם לגיל הילד), שבו מרחיקים ילד מפעילות בגלל שעשה משהו שאסור. אני מקווה שאנחנו מסכימות על זה? על כך שזה אסור? אז מה אם קוראים לזה כסא מחשבות?- זה מיועד בודאי לילדים הגדולים יותר בגן. אין לזה שום משמעות מבחינת הילד בן השנה וחצי. אני גם משוכנעת שלמרות שילד בגיל הזה, לא ידע לשבת כמו הגדולים- יש אפקט גם לחיקוי. המשמעות היא שיש תוצאה מסוימת כשעושים מעשה אסור- ואת/ה לא ממש חייב להבין למה (בגיל הזה), מספיק שתדע/י שזה אסור. וזו לדעתי הסיבה שעושים את זה בגן, בגלל שגם הגדולים חווים את אותה תוצאה, ובגן שילדים מסתכלים אחד על השני, אין אפשרות לעשות אפלייה בתגובה. ילד בן שנתיים שלוש, לא יבין למה לקטן מותר ולו אסור.

 

[Kalla]

../images/Emo45.gif אף אחד לא חושב

שילד בן שנה וחצי הוא אלים או מבין שעושה מעשה רע או מסוגל לחשוב על מה שעשה באופן הגיוני. אך מסכימה מאוד עם דבריה של לורליי - הילד צריך להרגיש שזה ממש ממש אסור גם אם עדיין לא ברור לו למה.

 

[דסי אשר]

לורלי, את יודעת שהקבוצה שלי קטנה.

אף אחד מאלה שגילו התנהגות נשכנית- לא בטאו התנהגות זו כי ראו משהו במסגרת עושה זאת. האחרון שעשה זאת, לעיתים עוד חוזר על כך, ובכלל המינון היה לא גדול(אולי משום סוג התגובה שקיבל- לא כסא מחשבות...), החל עם הדבר בבית, מול אחיו הגדול, העדין מאד. רק שמול אחיו הגדול- לא הצליח. שניהם מאד עדינים, אבל האח הגדול בן 4, וזריז יותר ממנו, ולכן הקטן רק עשה נסינות לנשיכה, לא הצליח. אצנלו הצליח- אבל הקפדתי על "לא" תקיף, חיבוק והתיחסות לנפגעת(לרוב אחת), ולא מעבר לכך. לפעמים הייתי מצליחה לעצור, עם תנועת יד. היום כבר אפשר לומר לו בלווי תנועת יד: "לא נושכים", בספטמבר יהיה בן שנתיים. במחזור הקודם הייתה ילדה, שנולדה לה אחות כשהיא הייתה בת שנתיים וטיפה. לא היה מישהו לחקות במשפחתון. היא הייתה מאד דומיננטית, מאד עוצמתית- גם רגשית, והגיבה על הלידה בדרכה שלה, שלוש נשיכות במשך שלושה חודשים.... דסי

 

[לורליי43]

החיקוי הוא בשני מישורים

קודם כל בגן יש יותר ילדים בדרך כלל מאשר במשפחתון (זה גם נתון שחסר לנו). נניח בגן של 16 ילדים, יש הרבה יותר מקום לראות ולחקות. מאותה הסיבה, במישור השני, לא יכולה להיות אפלייה מבחינת תגובת הגננת. כי אז הילד שכבר מבין, יכול להבין שלפעמים זה מותר ולפעמים זה אסור. בהחלט אפשר לחשוב על הנושא, בהקשר של בחירה של מסגרת לילד עד גיל שנתיים.

 

[Kalla]

תקראי את תגובתי החדשה למטה.

את פירשת את דברינו לא נכון. ולהבהרה: 1. הילדה לא אלימה, בטח לא במודע. 2. התנהגות זו היא מקור להתנהגויות חברתיות בעתיד - לא ההתנהגות עצמה אלא חוסר בתגובה מספיק חריפה אליה לאורך זמן עלולה להביא לכך. 3. נכון, הילד לא מסוגל לחשוב בהגיון על המעשה גם אם מושיבים אותו בכסא - אך הוא כן מקבל את המסר שמה שעשה זה מעשה לא יעשה ועם הזמן מפנים את זה בתוספת ליכולת החשיבה ההולכת ומתפתחת. 4. ישיבה על כסא לא סותרת כמובן, גם את ההסברים המילוליים ואת הטקטיקות האחרות להבהיר את המעשה הרע ואת הסבל של הננשך, וגם לא קבלת טיפול במקרה של בעיה שמקורה עמוק יותר. אפשר ואף צריך לעשות את הדברים במקביל.

 

[לורליי43]

נראה לי שזה נעלם גדול

מה נעשה בנוסף ובמקביל. וגם, איך זה נעשה ואיך נותנים לילד להרגיש (מה שיכול להיות מאוד משמעותי מבחינת הילד).

 

[yafit la]

אצלי במשפחתון

אני נוהגת להושיב את הילד על הספה בכדי לחשוב על מה שעשה. כמובן שאני כועסת, אך מתאימה את תגובתי למצב שבוא שרוי הילד הנושך- או מרביץ, לצורך העניין: אם הילד מבוהל ממעשיו, הכעס שלי יותר מתון, מאחר ויש ילדים מאוד רגישים,שנבהלים בעצמם מהאגרסיות שהוציאו. אני מושיבה בספה, ובשום אופן לא בצד החדר או בחדר אחר, אני מסבירה לילד מה עשה, ומדוע מעשה זה אסור ולא נעים לילד השני, ואוסרת עליו לרדת מהספה למשך כ-2-4 דקות.

 

[לורליי43]

בגיל הזה, היא בודאי לא אמורה לשבת

ולחשוב, ובגיל הזה, ילד נורמלי שמבין "לא", מבין שאם הוא נושך (ולא משנה מה הסיבה)- זו התוצאה- לשבת רגע בצד ולא להמשיך במשחק. הרי חלק מהבעיתיות של העברת מסר בגיל הזה היא, שאת אומרת לילד לא- הוא נורא שמח וצוהל מהתגובה שהוא הצליח להפעיל אצלך, וממשיך בשמחה את עיסוקיו.

 

[אפרתש]

כשאת אומר "לא" ברור, הילד לא צוהל

הקטנה שלי לא צוהלת כשאני אומרת "לא!" בצורה מאד ברורה. היא בהחלט מבינה שאני כועסת עליה. הפנים שלה מרצינים, כך שגם אם אני לא יודעת מה עובר לה בראש (היא מנסה להבין למה אני כועסת? היא נעלבה? היא מפחדת?) אני יודתע בודאות שהמסר עבר.

 

[תּמר]

השאלה אם הילד עשה את המעשה

כדי להפעיל אצלך תגובה, או רק בשביל לנסות משהו חדש (לדוגמה). יש לי ילד (כבר די גדול) שכשהוא מרוגז על משהו, למשל שלא הכנתי את האוכל שהוא אוהב, הוא משתולל, זורק חפצים ונשכב על הרצפה. זה נשמע תאור נורא, אבל אני לא מתייחסת לזה כך - אני פשוט נותנת לו להוציא את הכעס ככה, כי לגיטימי שהוא כועס. אם הייתי אומרת לו "לא" - לא הייתי משיגה הרבה, מלבד ילד עוד יותר מתוסכל וכועס. במידה והוא עושה מעשה שעלול לפגוע בו או באחרים, אני כן מזהירה אותו מהסכנה - והוא מתייחס לכך ברצינות. אז בדוגמה שלי, יש שני מקרים - באחד ה"לא" לא מועיל, ובשני - כן (אע"פ שאני משתדלת להזהיר מהסכנה, ולא סתם לומר לא).

 

[אפרתש]

נכון, צריך לזהות מה מאחורי ההתנהגות

ובאמת סתם להגיד "לא" זה אפילו לא מתחשב בילד שעוד אין לו דרכים "מעודנות" לבטא את הרגשות והתיסכולים שלו.