שאלה על גנים וילדים

[עמיתושון]

../images/Emo24.gif תודה. צדקת- הוא באמת מדהים!

 

[שרון123]

ב-ד-י-ו-ק

טוב נו, הבן של אמא שלו

 

[עמיתושון]

../images/Emo25.gif

 

[תּמר]

../images/Emo45.gif

ונראה לי שזלזול בשונה נובע מסנוביות (במובנה השלילי, אם יש למילה הזאת מובן חיובי בכלל), וגאווה מסיבות לא נכונות כלל: לא בזכות השגים שהושגו במאמץ, אלא בעקבות דברים שאין לנו שליטה עליהם.

 

[תּמר]

לא הבנת אותי

מה שהפריע לי, זה שהגננת צעקה ולא ידעה להתמודד - וצעקות של גננת, אם מפריעות לי - על אחת כמה וכמה לילדים שנמצאים איתה באותו חדר חצי יום.

 

[אפרתש]

לגבי קלינאית תקשורת

בגן של בתי הגדולה יש ילדים שמדברים לא ברור, ואין להם שום בעיה עם שאר הילדים. הילדים מבינים אחד את השני בלי בעיה, ובכלל לא מתייחסים אל זה כמשהו שונה. אז ילד אחד אומר "ס" במקום "ש", וילד אחד לא מבטא "ר", אז אם יש ילד אחד שאצלו יש מקבץ של כמה אותיות שהוא לא הוגה נכון - הוא לא חריג. לגבי הפרעה בריכוז - תלוי בסוג ההפרעה - איך אפשר לשמוע סיפור אם יש ילד שקם וצועק? או מסתובב בין הילדים ומנסה לדבר איתם? ואני אישית בעד שבמצב כזה הגננת לא תכריח אותו לשבת עם כולם ותאפשר לו לשבת בצד ולצייר בשקט או משהו כזה, או שהוא יישב צמוד לגננת או לסייעת. ממה שאני רואה, ילדים אוהבים לשבת ליד הגננת, וזה אלמנט מרגיע.

 

[מ א י ה ועוד3]

אני חושבת שזה תלוי גם ביחס שלך

כלפי ההורים האחרים האלה. חברים טובים ידעו מראש שאת צריכה להאכיל את הילד כל שעתיים. הם לא יופתעו ולא ירצו לתת לך הרגשה שהם מתעלמים ממך. אני מתארת לעצמי שחלק מהתגובה שחווית היא רגש של מבוכה מפלישה לאינטימיות של הילד (זה מה שאני הייתי מרגישה), כמו להיות בבית חולים ולשמוע ו/או לראות כשמטפלים בשכן שלך למיטה. אני מבינה שבעיניך לא מדובר על סיטואציה פרטית במיוחד, שכן את נאלצת לעבור את התהליך כל שעתיים בכל מקום שבו אתם נמצאים. אולי כדאי להכין את האנשים לקראת התהליך ולומר למה את מצפה (לפני הפגישה איתם). אם היית פוגשת אותי ללא הכנה מראש, סביר להניח שהייתי נבוכה ואולי מנסה לשדר שאני עוברת לסדר היום על ידי כך שלא אנעץ מבטים. לעומת זאת, אם היית מסבירה לבת שלי (בת 4) ואומרת לה: את רוצה לראות מה אנחנו עושים? הנה, אני... אז גם אני הייתי מרגישה יותר בנוח. אולי יקל עליך לשמוע שגם אם חברה שלי היתה מניקה לידי לא הייתי מסתכלת לה על הפטמה, ולא בגלל שאני לא רגילה להנקה (של אחרים ושל עצמי), אלא בגלל שזה נראה לי מציק. בכל מקרה, אני מאחלת לך שבמעשה יהיו הרבה פחות בעיות מאשר את מתארת לעצמך.

 

[עמיתושון]

אז תופתעי!

מדובר בחברים קרובים שיודעים טוב מאוד על הבעיה. ואגב הסיטואציה חוזרת על עצמה כל פעם. ולא רק איתם- עם עוד אנשים שמכירים טוב את המחלה ואת העובדה שצריך להאכיל מצינור כל שעתיים (אפילו משפחה...). ודרך אגב, ההשוואה ממש לא נכונה- להניק זה דבר טיבעי ביותר ורצוי, אפילו שלהניק בפומבי זה מאוד מביך חלק מהאנשים- זה עדיין מתקבל כדבר טיבעי ונורמטיבי. להאכיל ילד דרך גסטרוסטום (צינור הזנה)- זה מאוד לא טיבעי ולכן לצערי זה גורר תגובות מבוהלות גם ממי שמכינים אותו מראש לכך..... אני ממש לא מדברת על סיטואציה שאני מפתיעה מישהו- את זה אני לעולם לא אעשה, כי ברור לי שזה לא טבעי. אין לי כל כוונה להבהיל....

 

[מ א י ה ועוד3]

ההשוואה היתה בהחלט במקום ובכוונה

כדי להדגיש שבענינים גופניים, גם מה שנתפס כנורמטיבי עלול להיות מביך עבור הצופה. מאד העצבת אותי עם התאור שלך. עם כאלה חברים, מי צריך אויבים? אני לא ממש יודעת איך נראה צינור הזנה, אבל ברור לי שבשבילך התהליך רוטיני. לא ברור לי למה אחרים נבהלים (מה, אם תחליטי שהילד לא מרגיש טוב הם יאלצו לשחק אותה רופאים?)

 

[ליליה והגמדים]

לגבי הריכוז (או ה"מפגש") בגן

אני מסכימה שלילדים יש יכולת פיזור קשב טובה, מה גם שבין אם הגננת והילדים יודעים או לא - יש תמיד בגן ילדים עם תסמונות נוירולוגיות כאלו ואחרות, שייקח עוד מס' שנים עד שתאובחנה (בדר"כ בתחילת בי"ס) וש"מפריעים" לריכוז. עניין ההפרעה הוא בעיני הגננת בדר"כ ואילו שעושות מזה עניין הן אלו שלהן קשה להתרכז. זה, מנסיון והתבוננות ארוכי טווח.

 

[עומר 4]

ילד שונה...

שילוב ילד שונה במערכת רגילה הינו הדבר הנרמלי ביותר שאמור להיות קיים. גננת טובה ודואגת כשלצידה סייעת תומכת יקבלו בהבנה כל ילד באשר הוא ויעזרו להורים הלא מרוצים או המפוחדים שמא ילדם יפגע.......מנסיון של עבודה במערכת החינוך כ...32 שנים אין כמו שילוב. הילדים הרגילים לומדים לעזור ולקבל את השונה נהדר אם רק אנחנו נקנה להם את ההערכים.חיבוק בשבילך.

 

[irisgh]

אוי שרון,

אני חושבת שלא 'שמעת' את מה שכתבתי, בטון שלי, כשקראת את המילים. והבנת אותן אחרת מכפי שכיוונתי. בכל אופן, ממש חבל לי שפגעתי בך, או בכן, קשה כל כך. אני לא חושבת שהבנת ממש את כוונתי. כבר קרה לי בעבר שלתחושתי, לא הבינו את שהתכוונתי, ולא תמיד אני מתקנת. אבל הפעם, אני אנסה. את המשפט שבארץ זה כבר משהו אחר, קראת אחרת לחלוטין ממה שהתכוונתי. כתבתי: "אבל מובן שבארץ, אני פחות בטוחה שיתנו כח אדם בהתאם. וזה כבר עניין אחר.". התכוונתי שלצערי הגדול, בארץ משקיעים הרבה פחות כח אדם בתמיכה, קידום, עזרה לילדים שפגועים בריאותית. בדיוק כפי שפה בארץ משקיעים פחות בעבירות לנכים. המשפט שכתבתי היה משפט תלונה על המצב בארץ. והמשכו ("וזה כבר עניין אחר"), פשוט אומר, שזה כבר פותח נושא חדש וגדול, ולא אתחיל לפתח כרגע את כל נושא סדר העדיפויות הקלוקל וההשקעה הכספית ההולכת ומדרדרת באוכלוסיה הענקית, ולעיתים החלשה, שזקוקה לה. זאת בשונה לחלוטין מכפי שאת הבנת. את הבנת את המשפט כאילו היחס שלי לילד חריג בגן של יניב בארץ, שונה מהיחס שהיה מבחו"ל. כאילו 'עניין אחר' הוא מסקנתי לגבי שילוב ילדים חריגים בגן של יניבי. ואני התכוונתי, שלצערי בארץ לא משקיעים אותה אנרגיה בשילוב וקידום ילדים עם קשיים, כמו שלמדתי בחו"ל שאפשר. לגבי החלק השני, אני דווקא עומדת מאחורי מה שכתבתי. כתבתי מאוד בקצרה על משהו, שתכף אפרט. יכול להיות שאת תרגישי עדיין שזה 'תרוץ'. כל הורה, ומחשבותיו. אבל אני ממש לא בטוחה שלו היינו "הפוכות" בילדינו, היית מפעילה שיקולים אחרים ממני. כשחיפשתי גן ליניב, בתחילת השנה, מצאתי כמה גנים בסביבה. מסיבות שונות, נראה היה לי שלא מתאים לו גן ממלכתי, והוא זקוק ליחס יותר אישי. אז הסתובבתי בגנים פרטיים. בחלק מהם, היה אכן יותר יחס אישי, אבל הילדים היו קטנים ממנו. אני ראיתי איך הוא בדיוק נכנס לתקופה בה הוא מתחיל לשחק 'עם ילדים', ולא רק משחק מקביל, מדבר אליהם, וכד'. ונראה לי שאם אכניס אותו לגן עם צעירים ממנו, הוא יחשף בעיקר לילדים שאינם ממש מדברים, שמשחקים משחק מקביל, וכד', ולא תנתן לו ההזדמנות לפתח את מה שהתחיל להיות בדיוק מרכז חייו: משחקים עם ילדים אחרים, אינטראקציה של משחקי דמיון, שיחות, וכיוב'. בגן אחר שביקרתי, הייתה קבוצה גדולה של ילדים קטנים, וקבוצה קטנה מאוד של ילדים בני גילו. חשבתי לעצמי שמספיק קבוצה כלשהי של בני גילו, וניסיתי להבין כמה זה קטנה. עד היום לא לגמרי ברור לי, כי מסיבות השמורות עימה, הגננת לא רצתה לתת לי לשבת בחברת הקבוצה הזו יותר מדקה. משיחה עם אמא אחרת, היא סיפרה שהיא חושבת להוציא את הילדה מהגן, וייעצה שלא אצטרף. למה? בקבוצת הגיל הזו, הייתה רק עוד ילדה (בת) אחת, והיא עדיין לא דיברה. עכשיו, תחשבי על האמא הזו. בעיני האם, חברות עם בנים, שונה מחברות עם בנות. היא רצתה שלביתה תהיה אופציה לפחות לחברה אחת, למשחק מהסוג שהילדה זה עתה התחילה להיות מסוגלת אליו. האם היית את מכניסה את ביתך לגן כזה? אולי כן, ואולי לא. אבל השיקול אינו 'הילדה השונה', לכשעצמו. אלא, העדר חברות אופציונאליות נוספות, שמדברות. לזה התכוונתי שאם ישנה קבוצה מספיק גדולה, של ילדים שמסוגלים לאינטראקציה, אז אם לחלק מהילדים קושי ביצירת קשר, זה לא מפריע. בעוד, שאם ישנם מעט מאוד ילדים, ולחלקם קושי ביצירת קשר, במשחק משותף, וכיוב', אז זה בפרוש מפריע. לך זה נראה קושי בקבלת השונה? בגלל 'תירוצים'? אז אולי זה נראה לך כך. אבל לי זה נראה שיקול מאוד סביר בחיפוש גן. בדיוק כפי שבגיל שלוש, גן של 3-6 ילדים לא נראה לי מתאים. אין לזה קשר לשונה, דומה, נורמטיבי, אחר. יש פה עניין אחר. זהו גיל בו הילדים מתחילים לפתח מיומנויות של אינטראקציה קבוצתית. משתמשים בזה שיש ילדים שונים בקבוצה גדולה, ולומדים עם מי ניתן לשחק איך. וכאשר אין 'קבוצה גדולה', אז בעיני, נמנעת מהם סוג של התנסות. כל ילד, גם בלי 'צרכים מיוחדים', זקוק לסביבה מתאימה להתפתחות. ותפקידי כהורה לחפש לו כזאת, ולספק לו אותה. זה הכל. מצטערת אם, תוך ניסוח מחשבותי, גרמתי לכזו סערת רגשות.

 

[תּמר]

בארץ?

בארץ משתדלים למצוא פתרון לכל אחד, והבעיה היא המשאבים הכספיים החסרים. אני יודעת על ילד בעייתי שגר בצרפת, ושם ילדים בעייתיים (ADD לדוגמה) נשלחים לבית ספר שמסונף לבית חולים, בו לומדים ילדים עם בעיות מכל המינים. כך קורה שילד שיכול עם עזרה מינימלית להשאר בבית ספר רגיל, נאלץ ללכת לבית ספר שלא מתאים לו כלל.

 

[אמברון]

צודקת ../images/Emo24.gif

בגן של עומר (גן רגיל, פרטי) יש ילד שאובחן כ- PDD NOS, והוא ילד מדהים וחבר מצויין. לקח לו קצת יותר זמן להתחבר, אבל הוא לא נתפס מעולם כחריג רו כילד בעל צרכים מיוחדים. אחת מנשות הצוות סובלת מפיגור בדרגה נמוכה (היא אשה מבוגרת, שעובדת כבר מספר שנים בגן). החריגות שלה בולטת לנו, כמבוגרים, אבל הילדים משוגעים אחריה. עומר אומר שהיא פשוט מיוחדת...

 

[אפרתש]

מקסים.

 

[אפרתש]

לא התכוונו להעליב

ואף אחת לא חוששת שהילד ידביק. החשש, כמו שאת בעצמך אמרת, הוא שבארץ אין חוק שמחייב תקנים. ומדינה שמאפשרת מטפלת לכל 10 ילדים, שזה כבר מוגזם, לא מתקנת תקנים עבור ילדים שצריכים טיפול מיוחד. אם הגננת היתה אומרת "על פי מצבו של הילד הוא זקוק לסייעת בשעות האוכל והמשחק בחצר, ואני אדאג שהוא יקבל את זה" - המצב היה אחר לגמרי. היינו יודעים שיש על מי לסמוך. שהגננת פועלת על פי הנחיות שנקבעו על ידי אנשים שמבינים. התיאור שלך של המצב בארה"ב נשמע כמעט אוטופי. האם זה ככה בכל מוסדות החינוך שם? האן את מרגישה שאכן החברה האמריקאית מגלה יותר סולבנות לריגים?

 

[ענת בן צבי]

אוטופיה?

לא הייתי קוראת לזה אוטופיה אבל בפירוש מתקרב. חוק החינוך בארה''ב מחייב את מערכת החינוך לתת חינוך לכל ילד. אחד הסעיפים המרכזים בחוק הוא ''בסביבה הכי פחות מבודדת'' שהמשעות שלו שאם אפשר לשלב משלבים ורק במקרים מאד קיצונים מכניסים לכיתה עם צרכים מיוחדים. כמובן שבין החוק למציאות יש הבדל אבל עדיין יותר טוב מבארץ: הבן שלי למשל מקבל קלנאית תקשורת םעמים בשבוע מבית הספר (למרות שהוא עוד לא בגיל). לגבי החברה כאן אני חושבת תמצאי את ההבדל המרכזי (וזה ישתנה באזורים שונים בארה''ב). הסביבה מאד מקבלת את השונה. הגן שספרתי עליו הוא גן פרטי של עמותת הורים והוא לא היחיד שחורט על הדגל שילוב (ולא רק מקיים את לשון החוק). תוספי לזה את ההנגשה של כל מוסד ציבורי ותקבלי חברה שבה יחסית קל להיות שונה. שינוי חברתי לא מתחיל מהחוק לדעתי - החוק משקף את פני החברה. לגבי הארץ. זה נכון שזה לא מושלם אבל רוב ההורים משלבים עם סייעת. בגן המדובר יש סייעת. לפשוש שלי אין מה לחפש בגן בלי סייעת זה יהיה בזבוז זמן עבורו - והזמן שלנו יקר מאד. ענת

 

[maya100]

אפרתש, לדעתי מי שצריך להתעקש כאן

זה ההורים של הילד ולא אתם. אולי בכלל כדאי להתייעץ איתם האם הם חושבים שהגננת תסתדר ללא סייעת. אולי זה עדיין בתהליך... מה יהיה היחס של אנשי צוות באופן כללי בגן? לא הייתי פוסלת על הסף רק מכיוון שאין סייעת לילד אחד.

 

[אפרתש]

גם הם ...

אנחנו מגיעים מהמקום של לחפש לילדה שלנו את הטוב ביותר, וחוששים שהגננת, מרוב מוטיבציה, תשקיע המון בילד הזה וקצת תזניח את שלנו. הם, מצידם, צריכים לבוא מהכיוון שלהם ולהבטיח שהילד אכן יקבל את המקסימום. בסוף אולי בכלל לא נלך לגן הזה, בלי קשר לילד. יחס הילדים פר מטפלת הוא גבולי בלי קשר אם הילד הזה יהיה בגן או לא. אנחנו בודקים כמה גנים, וסיכוי טוב שבגן שנבחר בסוף יהיו ילדים עם בעיות שונות. אבל שם אנחנו מכירים את הצוות ויודעים שאפשר לסמוך עליהם.

 

[אשד5]

יחי ההבדלים הקטנים.

יש הבדל בין ילד או שנים שמשולבים בגן רגיל עם סייעת לבין גן שבו לחצי מהילדים יש צרכים מיוחדים. יש הבדל בין ילד משולב שלו נכות חושית, או CP או אוטיזם או דאון לבין ילד היפראקטיבי עם פיגור. יש הבדל בין ילדים עם בעיות מאובחנות ומטופלות לבין ילדים שהם רק "שובבים מידי" "צעירים לגילם" "אינם מתאימים למסגרת הנוכחית" או אפילו "מופרעים". כמובן, השילוב הוא מבורך, התוצאות הן משמעותיות. אם יש בגן מכות, אם הגננת רב היום צועקת ומענישה, אם אי אפשר לקרוא סיפור, לצייר או לגזור, אם תשומת לבה של הגננת מוקדשת רק לילדים המיוחדים אזי השילוב גרוע הן לילד המיוחדו הן לילדים האחרים.