שאלה על גנים וילדים

[עודאמא]

כמה תשובות

זה גן פרטי. שיש לו שם מאד טוב, ומגיעים אליו ילדים גם מרחוק. למה אני שואלת? כי בשנה הבאה הילד יילך לגן חובה ליד הבית. ואם תגידו לי שהמצב בגן שלנו הוא המצב הרגיל בגנים, אז זה אומר שבגן החדש תהיה רק סייעת אחת, ומתוך 32 ילדים יהיו בערך שליש שצריכים תשומת לב מיוחדת - זה מצב לא טוב. אם תגידו לי שהמצב אצלנו שונה ובדרך כלל אין כלכך הרבה ילדים עם בעיות בגן אחד - אז אני קצת ארגע. ללאה_מ - אלה ילדים עם בעיות מיוחדות. אין שום ספק בזה. גם הגננת אישרה, כמה פעמים, אבל בלי להגיד מה הבעיות. לא שהיא צריכה להגיד לנו, וגם אנחנו ממילא לא אנשי מקצוע.

 

[חנה גונן]

זה תלוי

בדר כלל פעם שנה ככ ופעם שנה ככה,בשנה שעברה היתה לנו במעון קבוצת ילדים עם בעיות התנהגותיות ומוטוריות אם הגננת יודעת שהשנה יש לה קבוצה גדולה של ילדים שזקוקים לעזרה היא חייבת לפעול בהתאם זאת אומרת לתגבר כוח אדם,לקבל יעוץ צמוד מאנשי מיקצוע אנחנו עבדנו יד ביד עם הפסיכולוגית הישובית,אני חושבת שאם הילדים לא מתנהגים באלימות כלפי בנך או ילדים אחרים או שאם אין חשש שבנך לא יוזנח עי הצוות אין מה לעשות ענין הרי זה גם יכול לקרות לילדים הפרטים שלנו. שלך חנה גונן

 

[ענת בן צבי]

ילדים עם צרכים מיוחדים לא מדבקים!

האמת אני קוראת חלק מהתגובות בשרשור הזה ולא מאמינה. בעיקרון כן אבל לא ליד הילדים שלכם? אני לא יכולה להתחיל לתאר לכם את הכאב של הורה כשילד שלו מאובחן, אבל הכי כואב כשמקבלים יחס של מצורעים. אני אמא לילד שמאובחן בספקטרום האוטסטי PDD NOS ילד מקסים עם בעיה. את הבעיה שלו אי אפשר לפתור עם משקפים או מכשיר שמיעה אבל אפשר לנסות לפתור עם חברת ילדים. אפשר לומר שעבורו חברת ילדים בריאה היא המשקפיים בשביל קצר הרואי, ובדיוק כמו המשקפים זה לא מדבק. ילדים עם צרכים מיוחדים לא משולבים אוטמטית בגן. ההורים שלהם משקעים המון מחשבה על המוכנות שלהם להיות חלק מהחוויה וכמעט תמיד שילוב מלווה בכוח אדם נוסף. אני מודה לאלוהים שאני נמצאת בארה''ב ולא בארץ. כאן חוק שילוב הוא לא רק על הנייר הוא מציאות. הבן שלי רשום לשנה הבאה לגן מקסים שלא רק שבוחר לשלב ילדים עם צרכים מיוחדים אלא מכניס לכל כיתה סייעת על חשבון הגן ומלווה את המשפחה (והגן פרטי עם רשימות המתנה ארוכות למרות שבכל כיתה יש לפחות ילד אחד עם סייעת). הייתי בביקור בגן והילדים מתיחסים בשיוויון נפש לנוכחות של ילד עם תסמונת דאון בכיתה. החוויה לא רק חשובה לילד המושלב אלא גם לילדים בגן - שילוב מלמד אותנו ערכים בסיסים בכיבוד השונה. ענת

 

[הילהל]

מעניין שזה עולה דווקא עכשיו

כי בפורום "הורים לילדים עם מחלות" בדיוק יש שרשורים על הקשיים הנפשיים של הכנסת ילד חולה לגן. וזה לא משנה אם יש לו בעיה ברגל, בטחול, בראיה... אני ממליצה שתכנסו ותקראו שם קצת - אולי זה ישנה את הלך המחשבה.

 

[לאה_מ]

אני מסכימה איתך מאד ../images/Emo24.gif

ולכן גם אמרתי, שאני חושבת ששילוב ילדים חריגים בגנים רגילים הוא חשוב ורצוי, אלא שהוא צריך לבוא עם תוספת של כח אדם, הקניית מיומנות מיוחדת לכח האדם, ותקציבים כנדרש. אחרת כולם יסבלו - גם הילד בעל הצרכים המיוחדים, שלא יקבל את הטיפול שלו הוא ראוי, וגם יתר הילדים, שתשומת הלב של הצוות כלפיהם תפגע כתוצאה מאי יכולת מספקת להתמודד עם השילוב.

 

[ענת בן צבי]

מסכימה ../images/Emo24.gif

להכניס ילד עם צרכם מיוחדים לגן רגיל זאת לא החלטה קלה. ההחלטה על שילוב בגן עם סייעת שנה הבאה היתה אחרי התיעצות עם כל אנשי המקצוע שעובדים עם הפשוש והערכת מצב שהוא מוכן. היתה אחרי בדיקה מדוקדת של הגן והיכולת שלו לתמוך. ואם כבר גנים אז קצת הומור עצוב (אלא החיים): אמא לילד בספקטרום סיפרה בפורום שבגן של הילד שלה היו כינים ורק הילד שלה לא נדבק - היתרונות הקטנים של אוטיזם. התשובה של אחד ההורים היתה: ואיזה שימחה תיהיה בבית כשהוא כן ידבק בכינים? ענת

 

[לורליי43]

זה היתרון הגדול של הגנים האלה

בנוסף לזה שהילד מכיר ילדים שונים ולומד לפתח אליהם סובלנות- יש עוד סייעת בגן ובדרך כלל גם פחות ילדים מהרגיל.

 

[טאש]

בדיוק../images/Emo45.gif זו גם הדעה שלי

 

[irisgh]

אני מבינה את שני הצדדים.

אני מבינה את שני הצדדים. כאמא, וכאדם רגיל, גם בי יש את 'פחד הזר'. ואת התחושה שלילד שלי מגיע הכי טוב. קראתי פה את השרשור, וכמעט התחלתי להזדהות עם החששות, כשאז, נזכרתי שבעצם, כשגרנו בחו"ל, ליניבי (שהיה בן שנתיים), היה בגן ילד עם איזה סינדרום, שאין לי מושג מה שמו. ילד שבגיל שנתיים לא הלך, היה קטנצ'יק בגוף, ומבחינות נוספות פיגר בהתפתחות. כולם התיחסו אליו כאל 'סימון', וזהו. ילד שמרים את ראשו ומחייך לכל עבר. אבל לא היה מסוגל להשתתף במשחקי הילדים. אם כי, הם בפרוש התייחסו אליו, והוא בהחלט שמח לכל תשומת לב. נכנסו מדי פעם סייעות לעזור לו בדברים ספציפיים. מבחינת יניבי והילדים זו פשוט הייתה חלק משגרת יומם, ומהסביבה שלהם. כמו כל יתר הילדים בגן. כפי שילד אחר, שהיה זקוק לאינהילציות יומיומיות, זכה להן על ספת הגן, בעוד הגננת, ועוד כמה ילדים, יושבים סביבו ומאזינים לסיפור. כך היה נהוג. יניבי בהתחלה פחד מה'מסיכה' המשונה שלו, אבל בסוף התרגל. אנחנו עושים מזה יותר עניין מאשר הילדים. בשביל יניבי זה היה פשוט עוד ילד. אבל מובן שבארץ, אני פחות בטוחה שיתנו כח אדם בהתאם. וזה כבר עניין אחר. עוד לגבי PDD: זה נכון שגם היחס של כמה ילדים חשוב. כשחיפשתי ליניבי גן, היה גן שבו רק קבוצה קטנה מאוד של בני גילו, ומתוכם חלק לא תקשרו. זה בהחלט לא התאים בעיני, מכיוון שהוא בדיוק נכנס לתוך גיל האינטראקציות העשירות. בדיוק כפי שגן אחר, בו מרבית הילדים היו קטנים ממנו, לא התאים בעיני. אבל כאשר יש קבוצה מספיקה של ילדים בני גילו, זה ממש לא משנה. ההפך, מלמד אותם להתאים עצמם לילדים שונים.

 

[שרון123]

תמיד יש תירוצים

קראתי את כל השירשור, ולמרות שיש לי ילדה עם צרכים מיוחדים, באמת לא נפגעתי מכלום. קצת חששות, קצת בורות, אבל בסך הכל גישה חיובית באופן כללי. רק התשובה שלך הייתה כמו בוקס בפרצוף בשבילי: את מבינה אותנו, ובחו"ל דווקא התאמת את עצמך לסביבה שמקבלת את השונה. אבל בארץ, זה כבר דבר אחר, יניבי בשלב שלא מתאים לקבלת השונה, אולי בפעם אחרת, או שבכלל לא...

 

[עמיתושון]

שרון

אני קראתי ונפגעתי. אני בוכה. אני פתאום קולטת עם מה אני אצטרך להתמודד. יש לנו מלחמת השרדות יומיומית, ופתאום אני מבינה שהמלחמה הגדולה שלי תהא להתמודד עם הורים לילדים "נורמליים" (כפי שכתבו כאן).אני כרגע בעבודה מול המחשב ובוכה ובוכה...... אמא לילד "לא נורמלי.

 

[אפרתש]

זה לא ככה! בבקשה אל תבכי!

באמת, כמו שראית שכתבו כאן - הילדים מקבלים טוב מאד את החריג. הבעיה שלנו, ההורים, היא מול הגננת ורצון שלנו שהיא תבטיח שהיא יודעת מה היא עושה, ומקבלת את העזרה המתאימה לילד. אם אמרו שהילד צריך סייעת - שהילד יקבל סייעת. אם אמרו שהוא צריך עזרה בתנועה - שיקבל עזרה בתנועה. אם אשתף אותך בחששות שיש לנו בגן, הבעיה היא שהגננת חושבת שהיא תתמודד לבד, ורוצה לקבל את הילד בלי סייעת, למרות שהוריו אמרו שהוא צריך סיעת. היא חושבת שזו פגיעה בכבוד שלה שכאילו היא לא מסתדרת לבד. בכוונה לא כתבתי את זה כששאלתי מה דעתכן על שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים כי רציתי לדעת מה חושבים כאן, ואני רואה שבסך הכל כולן חושבות כמוני - שצריך לשלב ילד כזה, אבל עם עזרה מתאימה. מאחלת לכך המון הצלחה ואושר עם הבן שלך. מכל הלב.

 

[ענת בן צבי]

אל תבכי ../images/Emo24.gif יש שם בחוץ המון

אנשים מדהימים. המתנה הכי גדולה שילד עם צרכים מיוחדים נותן לנו זה אבן בוחן ללב האנושי. כמות האנשים הנפלאים שפגשתי מאז שהפשוש אובחן רק גדלה.

 

[תּמר]

../images/Emo7.gif זה באמת כואב מאוד

והורים צריכים הרבה כח, גם כדי להתמודד עם התנגדויות לאו דווקא מוצדקות מהורים אחרים. אבל נראה לי שחשוב לשים לב, וזה מודגש גם בשירשור, שהגננות ידעו להתמודד עם קשיים של ילדים. בני היה בגן רגיל, עם ילדים ללא בעיות מוצהרות. אבל היו שם כמה ילדים היפר-שובבים (ואולי היפר אקטיביים, מי יודע), שהוציאו מהגננת את כל הכעסים והאמוציות השליליות שלה. לי אישית היה מאוד לא נעים לשמוע אותה צועקת על ילד שובב שלא יושב בזמן הריכוז, ומסתובב ומפריע. ואם לי זה הפריע - על אחת כמה וכמה לילדים בגן. בסוף השנה הבנתי מאם הילד כזה, שהיא היתה מאוד לא מרוצה מהגננת - ובצדק: היא לא ידעה להתמודד עם הבעיה שלו בצורה נכונה ובונה, אלא מכשילה דווקא. נראה לי שהורים לילדים עם צרכים מיוחדים צריכים לשים לב שהגגנת נותנת לילדים להשתלב בגן בלי שישימו לב שהם חריגים, לא למען הילדים האחרים בגן והוריהם, אלא למען הילד עצמו.

 

[עמיתושון]

למה- "בלי שישימו לב שהם חריגים"?

ואם, לפי דברייך, זה בשביל הילד עצמו- הילד החריג יודע טוב מאוד שהוא חריג. אין מקום להתעלם מכך. אני לא חושבת שהילד צריך להרגיש שהוא צריך להסתיר את חריגותו ולהתבייש בזה.

 

[תּמר]

הכוונה שלי היא לתאור בתחילת השירשור

שבו האם תארה שיש בגן ילדים שהיא "יודעת" שהם חריגים, אך זה לא מורגש בגן. זה אומר שהגננות יודעות לשלב אותם טוב, וזה כמובן טוב להם (הם מקבלים מה שהם צריכים) וגם לשאר הגן, שלא נפגע מחוסר יחס בגלל אחרים שצריכים יחס רב יותר. אני מקווה שהובנתי: לא התכוונתי לכך שילד צריך לשנות את טבעו ואת מהותו כדי למצוא חן בעיני החברה. זה רע מאוד בעיני. ותרשי לי הערה נוספת: ילדים בגילאים נמוכים אינם שמים לב לחריגות כלל. מה שהם רואים - זה מה שהם מכירים. לבן שלי יש בגן ילד עם יד קצרה וללא אצבעות, וזה כלל לא שינה את יחסו לילד הזה, ולא זכור לי ששמעתי הערה ממנו על היד שלו. (זכור לי שכנערה הכרתי נערה עם יד כזאת, ולקח לי זמן להתרגל לעניין ולא לחשוב על היד שלה). יכול להיות שבגן חובה הילדים מתחילים להבחין בהבדלים כאלו ולעשות השוואות וכדומה. נראה לי שהכלל הזה נכון לכל חריגות, גופנית או שכלית.

 

[maya100]

תמר, את לא צודקת!

ילדים בהחלט שמים לב לשונות, גם בגילאים צעירים. השוני בינינו לבינם הוא שהם פשוט מקבלים את שהונות הזו באופן טבעי. כפי שציינתי קודם, בגן של אביגיל יש ילד חריג. הצוות מאפשר לו לעשות דברים שלשאר הילדים אסורים (לדוגמא הוא זקוק להוצאת הרבה אנרגיה ולפעמים מאוד משתולל בחצר, קופץ ממתקנים גבוהים וכו' או לחילופין, לפעמים הוא לא רוצה לצאת לחצר ונשאר לבד לשחק או רוצה להיות בחוץ כשכולם בפנים, בקיצור - מתגמשים איתו מאוד) ואף פעם (לדברי הצוות) אף ילד לא שאל "למה XXX כן ואני לא" הם מבינים שהוא אחר, שונה, בלי לתייג אותו או לשיים את הבעיות שלו ומקבלים אותו כמו שהוא כחלק מהם. שונה אבל עדיין חלק.

 

[תּמר]

טוב, לכך התכוונתי

אבל מניסיוני האישי, הכרתי ילד אחד שהיה שכן שלי כילדה, והיה איתי בקייטנה (לאחר שהכרתי אותו תקופה לא קצרה). יום אחד הגננת הענישה כמה ילדים שצחקו עליו - כי היו חסרות לו אצבעות. עד לאותו יום לא ראיתי את זה כלל. אז מצד אחד, ילדים יכולים "לא לראות", וגם אם רואים - הם מקבלים את זה בשיא הטבעיות.

 

[עמיתושון]

מסכימה איתך שילדים לא שמים לב לחריג

לחריגות. וכדי לסבר את האוזן- בני לוקה ב"חריגות גופנית"- הוא חולה במחלה מטאבולית קשה. יש לו נפילות סוכר מאוד מסוכנות. לא אכנס יותר מידי לפרטי המחלה רק אומר שעיקר החריגות שלו היא בכך שהוא לא אוכל כלל וכלל דרך הפה אלא רק דרך צינור הזנה. ובנוסף, צריך לעשות לו בדיקות דם מרובות (דקירות באצבע)- הענין הוא שכל זה יתרחש במהלך שהותו בגן (הוא עדיין לא בגן- אבל כשאכניסו לגן בקרוב אני מקווה- כך זה יהיה). הוא לא ישב לאכול עם הילדים לשולחן, אלא הסייעת (שסביר להניח שאנחנו נממן) תיקח אותו הצידה (כל שעתיים) ותאכיל אותו דרך צינור. את זה אי אפשר להסתיר ואני מקווה גם שלא יתנו לא את ההרגשה שהוא צריך להתחבא מילדים אחרים בזמן שמאכילים אותו. סביר להניח שיהיו מקרים שהסייעת תצטרך "להפריע" למהלך הריכוז ולשלוף את הבן שלי משם לעיני כל הילדים, ובצד לעשות לו בדיקת דם (מבלי להפריע לאף אחד- עד כמה שניתן). בנוסף- מאחר והוא לא אוכל כלום דרך הפה, צפוי לנו עיכוב שפתי והוא יזקק לקלינאית תקשורת (אנחנו כבר אצל קלינאית)- לא ברור לי למה העובדה שהבן שלי מטופל אצל קלינאית או שהדיבור שלא אינו מובן ואינו ברור- זה עלול לפגוע בילדים אחרים (אני קצת מקדימה- כי עדיין אנחנו לא שם- אבל זה סנריו סביר בהחלט). מענין אם תהיה התנגדות דומה לילד שהוא עולה חדש שכלל לא מבין את השפה, ולא מבין את מה שאומרת לו הגננת, ולא יושב בריכוז כי זה משעמם אותו..- האם גם על זה ייפתח סימפוזיון? כתבת שלך מאוד הפריע שילד הפריע בריכוז ואם זה מפריע לך אז על אחת כמה וכמה שזה יפריע לילדים- אני לא לגמרי בטוחה. לילדים יש יכולת ריכוז שונה משלנו, וחוץ מזה , כמו שכתבת, הם מקבלים את השונה אחרת (לא שמים לב). אין לנו ניסיון רב, אבל יש לנו הרבה חברים עם ילדים בכל מיני גילאים. אני מוכרחה לומר לך שהתגובות שאני מקבלת מההורים לפעמים מאוד מעליבות, ודווקא הילדים הרבה יותר מקבלים ומבינים. למשל- כשיצאנו לטיול עם עוד כמה חברים והיינו צריכים להאכיל אותו (מה לעשות- חייבים להאכיל כל שעתיים)- ההורים מאוד נלחצו מהענין וממש לא יכלו להסתכל על צינור ההזנה. לעומת זאת, בנם בן ה-5 התעניין מאוד, עמד ליידי, ושאל מלא שאלות. עניתי לו בטבעיות ונראה לי שכך הוא קיבל זאת. הטיול המשיך יפה מאוד ולא שמתי לב שהעניין השפיע כל כך על הילד, שמבחינתו המשיך הלאה. מה לעשות, אם אנחנו בחברה, אז אנחנו לא יכולים להעלם כל שעתיים לצרכי האכלה, רק מכיוון שלהורים לא נעים לראות את זה. אני גם בחיים לא אתן לבן שלי את התחושה שצריך להתבייש בזה. ומאוד מתריד אותי שיכול להיות שיהיו הורים בגן שירצו לא לחשוף את הילד שלהם ל"חריגות" של הבן שלי.

 

[maya100]

עמיתושון, סביר להניח שיהיו הורים ..

אין מה לעשות, החברה שלנו מאוד מוגבלת ביכולת וברצון שלה לקבל את השונה (וגם הזר, אגב עולים חדשים). אבל את יודעת מה? אל תצטערי! אותם הורים וילדיהם יפסידו בכך, שלא יזכו להכיר את בנך, שאני בטוחה שהוא ילד מדהים עם יכולות אנושיות ורגשיות גבוהות בהרבה מילדיהם ה"רגילים"...