דעתי. (פוסט ארוך, לא להיכנס)
כשאני מסתכל על החברה החרדית בה גדלתי, היא מצטיירת בעיני כתופעה סוציולוגית שהמוטיב העקרי שלה הוא השמרנות בלבד, כפי שחינכו אותי לשמור על "רוח ישראל סבא". אולם, למרות שזה ישמע מופרך, אני בדעה שהשמרנות היא היא הסיבה שבגללה הדת נשמרת בתוך החברה זה מאות או אלפי שנים, בלי שתשתנה או תתאים את עצמה עם סביבתה לעתים תכופות, ולא להפך.
מי שחי את הדת היהודית רק כמשנה סדורה על פי השולחן ערוך, כולל ה"חלק החמישי שלא נכתב", גם אם אין לו ערך פנימי אחר מלבד לדת, הוא עדיין נשאר בגדר דתי. זה לא הופך אותו לחרדי שיש לזה משמעות רחבה יותר.
אני חולק על ידידיה שטרן (למרות היותו פרופסור, זה בכל זאת מדינה דמוקרטית עם חופש הביטוי), לעומתו אני חושב שהחרדים, ככל בני האדם, יודעים להעריך באמת השגים כמו, כשרונות פנומנליים, ספרות יפה, מוזיקה טובה וכדומה.
הם גם יודעים להעריך מגורים נוחים, מכוניות פאר, אוכל טוב, בתי ספא מעולים ועוד דברים שאני כבר מפחד להרחיב עליהם כאן.
אני מסכים (מי אתה שתסכים? מותר לי.) שהחברה החרדית היא ה"יהדות האותנטית", אומנם אני חושב, שוב, שזה רק בגלל השמרנות והדת שנשמרה בעקבותיה. לערכתי, גם בכל הדורות הקדומים לאורך ה"גלות", תאורטית, אם היו נוצרים התנאים של מימון ללומדי תורה, יחד עם ההגנה הביטחונית שקיבלו, או שלא קיבלו, מהשלטון המקומי, החברה היהודית היית מתפתחת לאותה חברה חרדית החיה בישראל היום.
אני גם חושב שיש בהחלט הרבה יצירתיות בחברה המדוברת (תשאלו את מנחם טוקר ואת דודי שוומנפלד, או אפילו את יוסל'ה אייזנבך ואת קלמן רוזנגרטן), ויש גם הרבה חופש לביטוי אישי (חצרות מושחתות מחד, ופוליטיקה חרדית מאידך). אמנם אני מודה שהכל נתון תחת מגבלות ונהלים קפדניים כבכל חברה שמרנית או טוטליטרית. - אם הדבר ראוי להימשך או לא, בעיני זה תלוי עד כמה המבקר קולוניאליסט.
אני (עוד פעם אתה?!?) מצדד בטיעון שהעלתה 'החיים דבש 2' שמאחוריו עומדת הפילוסופיה האנתרופולוגית הידועה, הטוענת בדבריה: "כל חברה מגובשת מתקיימת מכח ההתבדלות מה"אחר".
מי שרוצה מוזמן לחלוק עלי או לתקן שגיאות כתיב (בלי ציניות
).
אגב, שאלה, יש כאן עוד צ'אלמערים או שאני היחידי? (ניסיתי להשחיל את זה כמה פעמים, ולא הגיבו, אז אני פונה רשמית.)
