תשובה
אני חושב שקצת קשה לתת תשובה מאוד מספקת לשאלה הזו בלי להכנס יותר מדי למונחים פיזיקאליים, ולי קשה במיוחד כי אני לא מבין כמעט כלום בנושא הזה. כדי לענות על זה צריך קודם כל להבין למה בכלל כשפותחים בקבוק קולה הגאזים בוחים החוצה. אז מסתבר שיש איזשהו חוק פיזיקאלי שנקרא חוק הנרי. החוק הזה אומר שאם גאז מסויים (במקרה שלנו, פחמן דו חמצני) נמצא בשיווי משקל עם נוזל שמתחתיו (במקרה הזה - הקולה, ושיווי משקל מבחינתנו אומר שאם נסתכל על הבקבוק הזה הרבה זמן, שום קולה לא תתאדה והלחץ של הגאז מעל ישאר קבוע), מידת המסיסות של אותו גאז בנוזל תלויה בלחץ של אותו גאז מעליו (סליחה על המשפט המסורבל). לכן, כאשר סוגרים את הבקבוק בלחץ גבוה מאטמוספרה אחת (הלחץ בחדר רגיל), אפשר למוסס בו יותר פחמן דו חמצני מאשר בלחץ של אטמוספרה. עכשיו, כאשר הגאז ממוסס בנוזל, המולקולות שלו נעות בצורה אקראית בין המולקולות של הנוזל. עכשיו (וכאן מגיע הקטע שבו תצטרך פשוט להאמין לי), מסתבר שבמקרים מסויימים, "משתלם" למולקולות הגאז להתאחד ולהצמד אחת לשנייה ("משתלם" - האנרגיה של המערכת תרד), ולמעשה כאשר יש הרבה מולקולות גאז שנמצדו אחת לשנייה אתה פשוט מקבל בועה. המקרים שבהם זה יותר משתלם הם כאשר מתח הפנים של הנוזל גדל (למשל, בנק' שבה הנוזל נוגע בדפנות הבקבוק). גם במצבים הבאים זה קורה: כאשר יש חלקיק אבק בנוזל, או כאשר יש בנוזל גוף עם שטח פנים גדול ביחס לנפח שלו (למשל: סוכריית מנטוס, אם אתה מכיר את הניסוי הזה), או כאשר מכים את הבקבוק (והאמת היא שבמקרה הזה אני לא יודע בדיוק מה קורה, אבל מסתבר שזה גורם ליצירת בועות). עכשיו מגיעה הנקודה הכי חשובה: מכיוון שמולקולות הגאז תופסות נפח הרבה יותר גדול כאשר הן מאוגדות ביחד בתור בועה, כאשר נוצרות הרבה בועות, הנפח הכולל של הגאז בבקבוק גדל, ואיתו גם הלחץ בבקבוק. לכן, ברגע שתפתח אותו, הלחץ המוגבר יגרום לגאז שמעל הנוזל לפרוץ החוצה בעוצממה הרבה יותר גדולה, וגם המסיסות של הגאז בתוך הנוזל תרד מידית, וכל הבועות יעלו מהנוזל החוצה - ואז תקבל את התופעה המוכרת שמלכלכת את השולחן. מקווה שעזרתי.