שאלה מוסרית:
נתקלתי היום באדם שהביע התעניינות מוגזמת בילדַי.
הוא לא עשה להם כלום, כמובן, אני הייתי איתם, אבל הוא זיהה רגע אחד שהייתי רחוקה מהם מעט וניגש אליהם במין גישוש כזה שאפילו אצל בכורי עורר אי-נחת. כשניגשתי אליהם הוא ניסה לפתח אתי שיחה, לעורר אמון ולדלות פרטים על הילדים.
זה היה לא נעים. היה בו משהו קריפי.
אבל לא היה בזה שום דבר שאפשר להתלונן עליו ישירות.
אז בעיקרון לי אישית אין בעיה - לא מדובר במקום שאנחנו פוקדים לעתים קרובות, ולא יהיה לו קשר עם הילדים שלי, ובכל זאת הייתי רוצה לדווח למישהו על התחושות האלה. שמישהו יפקח עליו עין. מצד שני, הרי באמת לא קרה כלום. מה אני יכולה להגיד? ואולי אני חושדת באדם תמים? הרי אפשר להרוס למישהו את החיים בתלונת שווא. אבל אם יש משהו בחשדותי, הרי הוא יכול להרוס את החיים לילד או ילדים, וזה הרבה יותר גרוע.
האם יש איזה גורם שאפשר לפנות אליו עם חשדות שכאלה (חוץ מפסיכולוג...)?
נתקלתי היום באדם שהביע התעניינות מוגזמת בילדַי.
הוא לא עשה להם כלום, כמובן, אני הייתי איתם, אבל הוא זיהה רגע אחד שהייתי רחוקה מהם מעט וניגש אליהם במין גישוש כזה שאפילו אצל בכורי עורר אי-נחת. כשניגשתי אליהם הוא ניסה לפתח אתי שיחה, לעורר אמון ולדלות פרטים על הילדים.
זה היה לא נעים. היה בו משהו קריפי.
אבל לא היה בזה שום דבר שאפשר להתלונן עליו ישירות.
אז בעיקרון לי אישית אין בעיה - לא מדובר במקום שאנחנו פוקדים לעתים קרובות, ולא יהיה לו קשר עם הילדים שלי, ובכל זאת הייתי רוצה לדווח למישהו על התחושות האלה. שמישהו יפקח עליו עין. מצד שני, הרי באמת לא קרה כלום. מה אני יכולה להגיד? ואולי אני חושדת באדם תמים? הרי אפשר להרוס למישהו את החיים בתלונת שווא. אבל אם יש משהו בחשדותי, הרי הוא יכול להרוס את החיים לילד או ילדים, וזה הרבה יותר גרוע.
האם יש איזה גורם שאפשר לפנות אליו עם חשדות שכאלה (חוץ מפסיכולוג...)?