על חשיבותה של טיפשות
אני לא חושב שיש מישהו שרואה משהו שונה מהאמת: האמת, כביטוי המושלם של המציאות, היא הדבר היחיד שנמצא שם בחוץ. כך שטיפש לא יכול להיות מישהו שרואה שקר - שהרי השקר לא קיים ממש. באותו אופן, לא ייתכן שיש מישהו שחי במציאות ולא רואה דבר. ההבדל בין טיפש לחכם לא יכול להיות בעצם ראייה חלקית של האמת - שכן כולנו, בחוסר שלמותנו, לא רואים את האמת בכללותה. טיפש, אם כן, בהקשר של ראיית האמת, עשוי להיות מישהו שרואה רק חלק מן האמת ומחליף אותה באמת השלמה (וזהו בעצם השקר). מה שמבדיל חכם מטיפש היא המודעות לכך שהאמת הנראית על ידו היא חלקית. אפשרות נוספת היא להתייחס לחכמה וטיפשות כדברים יחסיים, ואז טיפש הוא מי שרואה פחות אמת ביחס לחכם. עשית הבחנה יפה בין ראיה להבנה - בין הפאסיבי, שהאמת נראית לעיניו, לאקטיבי, שמבין את האמת עקב התבוננות בה. הבחנה זו טובה אולי להבדיל בין שתי גישות אפיסטמולוגיות: האחת תטען שאנחנו פאסיבייית בקליטת מידע מן החוץ, והשניה - אקטיביים. אולם לעניין ההבדל בין חכם לטיפש אני לא בטוח שהאופן בו האדם קולט את המידע רלוונטית. יפה עמדת על כך שהמושגים חכם וטיפש נקשרים גם למעשה ולא רק למשמעות של ידיעה. ידיעה ללא ביטוי כלשהו היא חסרת משמעות, ולמעשה אינה קיימת. כל ידיעה יש לה ביטוי - ולו במחשבתו של היודע בלבד. אולם, נראה שכוונתך היתה נרחבת יותר, אדם שיודע צריך לפעול בהתאם לידע הזה. יוצא מכאן, שהאמת, לשיטתך, בכוחה לחייב אנשים לפעולה - לכל הפחות מבחינה לוגית. כלומר, שביכולתו של החכם להסיק מכך שמצב העניינים הוא כזה וכזה, שצודק לנהוג כך וכך. אני, לעומת זאת, לא סבור שתובנה באשר למה שראוי ולא ראוי מוצעת לנו ע"י האמת. השיקול במקרה זה דורש משהו נוסף. מתי, אם כן, נאמר על מישהו שהוא חכם בחיי המעשה, ומתי - טיפש? האם הצדק מנותק מן המציאות לחלוטין, בהיותו משהו שונה מן האמת? אני סבור שלא. לדעת מה עליך לעשות, משמעו להיות מסוגל לבחור בין פעולות המציאות הנתונה מציבה בפנינו. לתפוש את עצמך כצודק פירושו לתפוש את הבחירה הזו כהכרחית. הצודק, אם כן, תופש את המציאות כטובה, דהיינו כמחייבת אותו לפעול על פי הבחירה שבחר בעצמו. בהנחה שהוא באמת צודק, הרי שבחירתו הכרחית ומתחייבת מטובה של המציאות. אם נעשה אנלוגיה של חכם וטיפש בהקשר של ראיית האמת על עניין זה, הרי שחכם בהקשר של מעשה הוא זה המודע לכך שאינו עושה את הטוב בשלמותו, או זה העושה יותר מן הטוב שבמציאות. הטיפש הוא זה הסבור כי הוא עושה את הטוב המושלם, או העושה פחות מן הטוב שבמציאות. מכאן אפשר להגיע לתשובה לשאלתך האחרונה - למה העולם מחורבן כל כך? אם העולם אכן מחורבן כל כך, אחת מן השתיים - או שרוב האנשים טיפשים בחיי המעשה, או שהמציאות אינה טובה. היות ונראה שפסלת מראש את הסברה שהמציאות אינה טובה, הרי שנותרת עם הסברה שרוב האנשים טיפשים.
