שאלה לNAVVAN1

מספר סיפורים מקצועי הוא מי שיודע

לעשות את הדברים הבאים:__________________. זו הייתה כוונתי בשאלה. זה ממש לא מעניין אותי איפה ומה הוא למד. אותי מעניינת התוצאה. ראיתי מספיק שלמדו, מספיק שחקרו שלהקשיב להם מספרים סיפור זה כמו לשתות בקבוק קברנה סוביניון דרגה ח' שעמד פתוח שלושה ימים. בברכה,
 

NAVVAN1

New member
לא מעניין אותך שסוביניון שעומד

במקרר אפילו שבוע , יותר טעים מקולה שעומדת יום? כן מעניין אותי איפה כי איפה של ישראל זה רק בבית אריאלה. כי בית אריאלה כי הוא המוסד היחיד שיש בו כבר קהל שבא בשעריו, ומורים נפלאים שמלמדים בו, ורק הבנה לאפשרויות אין. בודהה אומר: יש בנמצא לידה, הזדקנות, ומוות. עדייו יש צער, אבל, כאב יאוש ומצוקה, את הכחדתם של אלה אני מלמד כעת ועכשיו. מה לא הסברתי? אם היקום נצחי או לא. מדוע לא הסברתי? משום שאין בהם תועלת, אין הם מביאים להפסקת הסבל, להבנות העמוקה, לכן לא סיפרתי לך עליהם. את האיכות של המספר המקצועי שאת שואלת עליו, אני לא יכול לקבוע, אני כן יכול ליצור בעזרת מערכת שתתבסס על לימוד מוסדר, כלים שאיתם הלומד יוכל לגשת ולהתחיל לעבוד בעולם הסיפור. אני מצפה ממספר אשר יגמור טירונות בית אריאלה, שאוכל להעניק לו רובה ללכת איתו, ולדעת שלא יהרוג את עצמו. ולא יכוון כחיילי נפוליאון את הרובה, לפצפץ אפו של הספינקס. והספינקס השומר על פתח הפירמידה אומר: צלע אחת לפירמידה: המספר שיכיר לפחות את סיפורי מקראות כיתה ז', שבהן יש בלדות סקוטיות בתרגום של אלתרמן (מקווה שאני עדיין זוכר שהוא המתרגם,) ספורי קלווינו, או הנרי, צ'כוב, ... שירים, אגדות עם.. ספורי בדוים, מדרשים, ארץ ישראל. שידע את הבדל ,את המאחד, את מאפייני כל סוג סיפור, ממה ,למה מה של הסיפור, לדעתי התאמנות של הכנסת הוצאת מאפייני ז'אנר, למידת וראיית מקצבים, לימוד של תירגול על הסיפורים כסיפורים הוא בסיס אחד לבניית הפירמידה שיוכל להפוך כל אחד מהם לסיפור מסופר בע"פ. צלע שניה של הפירמידה. במסגרת הזמן שיהיה שם.יראה יחווה ויתאמן בצורות שונות של עשיית הסיפורים, (וכאן כוחו הגדול של המוסד, בית אריאלה) ממספר המקצועי חייב להיות לפחות ברמה אחת של תנועות גוף וידיים, מעל רמה של תלמיד כיתה ז', המשחק את תפקיד המצה, בהצגה של פסח במתנ"ס חילוני, לפחות ברמה של כושר גופני טוב. להיות מסוגל לשבת,לעמוד, לזוז נכון. צלע שלישית של פירמידה. חובה להחזיר פיתוח של קול , כי כלי של מספר הוא הקול שלו. אין מספר שהקול שלו לא יצליח להיענות למחשבה שלו.. שלוש צלעות לפירמידה, העמדתי, פתח לפירמידה, בית אריאלה יפתח? יש אומרים שבחלל הפירמידה נוצרים כוחות קסומים, יש אומרים קללה נופלת על המעיזים לחדור. ואתם אנשים מה אתם אומרים? אני חייב קצת להינתק, לעבוד קצת בשבועיים קרובים עם חברים על סיפורים, אז מראש סליחה על השתתפות קצת דלילה. עיניים שלי, מבטיח כל יום, זמן לכתוב לפי האפשר. בברכה
 
מי ששותה ../images/Emo218.gifה

מגיע לו.... מכיוון אחר; "בית אריאלה" בתור מקום עם אפשרויות בלתי מוגבלות - מסכימה. לא רק מסכימה, אלא גם יודעת ש"בית אריאלה" יודע. גם מציע אפשרויות חדשות והשתלמויות למספרי סיפורים. בעיה מרכזית: מספרי סיפורים לא באים. שאלה חשובה - למה? זמן? למי שרוצה ללמוד פעם בשבוע, יש זמן. כסף? לא נראית לי סיבה מרכזית גם כן כי השתלמות של 12 מפגשים בסכום של 700 ש"ח מטובי המרצים בתחום היא לא מחיר גבוה. מעבר לכך יש למקום טבלת הנחות ועוד יותר - בענייני כסף תמיד נמצא פתרון. מרחק? יש כאלה שעבורם זה בהחלט שיקול. מה שמעודד התפתחות מקומות אחרים שלומדים בהם לספר סיפורים. לא בעלי אותן אפשרויות כמו "בית אריאלה" אבל יש מקומות. נושאי ההשתלמויות? אם זכרוני אינו מטעני - השתלמות אחת עסקה בפיתוח קול, אחת בתנועה, אחת בקידום עסקי, הרכבת תכנית ועוד מליון טריקים אחרים שלשום מספר לא היה מזיק ללמוד, השתלמות בנושא טקסים ופולחנים, והשתלמות בתחום ההומור. דווקא נושאים בסדר. אז למה לא באים? "בית אריאלה" גם נותן אפשרות לבמה מקצועית פתוחה. מה זה אומר? אולם בחינם (למבצע) במרכז התרבות של ישראל, הגברה, תאורה, מקום לקהל ואם לא שוכחים גם פרחים
. כמה מספרים משתמשים בהזדמנות הזו? ואילו שכן, מה בדיוק הם מביאים לשם? מופע כזה בעיני המספר היה צריך להחשב למופע חייו והוא היה צריך להשקיע בו בדיוק את זה ואז התוצאה שהיה מקבל הייתה בהתאם. אני לא רואה מספרים עושים את ההשקעה הזו. למה? ממה שאני רואה, מי שרוצה ללמוד ולהתפתח בא בכל מקרה. יש מספרי סיפורים בקורסים אחרים בבית אריאלה - בקורסים לכתיבה, לספרות ילדים, למוסיקה, לתולדות ומורשת ישראל, אני רואה אותם באים ומתעשרים. בשביל ללמוד לא צריך שהקורס יהיה מיועד דווקא למספרי סיפורים וכשהוא כן - הוא לא נפתח ועדיין - למה? ואז יש את השאלה השניה - למה מצפה אדם המגיע ללמוד קורס מספרי סיפורים בבית אריאלה? רק מהחוויה האישית שלי אני יכולה לומר שרבים באים לקבל משהו פשוט ובסיסי בהרבה ממה שאני מתכוונת ללמד. זה לא משנה את עמדתי אבל זה כן משפיע על התוצאות. אני כן אדרוש מחברי כל הכיתה להשתתף בתרגילים ולהגיש עבודות. במופע ביום א' השתתפו כל התלמידים ללא יוצא מן הכלל. כולם כתבו סיפור ע"פ הדרישות וכולם ביצעו את סיפורם ע"פ הדרישות. ההבדלים, והבדלים קיימים, קשורים לגורמים מגוונים אבל בעיני בראש ובראשונה לכיוון אליו מורה התלמיד. אני לא יכולה להכריח אף אחד לשאוף לכיוון זה או אחר. אני יכולה להראות לו אפשרויות שונות וללמד אותו טכניקות. אני יכולה לדרבן אותו לעשות שינוי, להסתכן, לעזור לו ליצור אופק חדש, אבל לא לעשות עבורו את העבודה. אני יכולה לספר לו כמה זה כייף קהל אבל לא לעבור במקומו את כברת הדרך הרגשית לשם. אני יכולה להביא מולו את טובי המספרים אבל לא לאלץ אותו להעריך אותם או את טעמי בבחירתם. ובתור מנחה אני מכבדת את בחירות התלמידים שלי כנכונות ביותר עבורם, בלי לזלזל באותה נשימה בעצם האימון. כלומר - קושי לא הופך לעקרון מקצועי. כבוד לתלמיד - כן. כל מני תלמידים גם שואפים לכל מני תוצאות מעשיות וכולן רלוונטיות בעיני. הדבר המדהים עוד יותר הוא, שהעולם זקוק לכל בעלי היכולות המגוונות הללו. העולם לא זקוק לעוד מספרת שתספר מסיפורי אתגר קרת וצ'כוב בשפה מצוחצחת ובדיקציה הדוקה בלי לחדש כלום. אני לא מתעניינת בעוד מנפנפי השכלה. קחו לעצמכם כמה עמודים של קריאה מתוך "שום גמדים לא יבואו" של שרה שילה. איך שסימונה דדון יודעת לדבר, עם כל השגיאות שלה בעברית וחוסר התקניות שבטוח יגרום לכל אוזן אקדמית לצנוח בעלפון אל חוסר הכרה עמוק - הדמות הזו הרבה יותר מספרת סיפורים בעיני מרוב בוגרי המוסד הידוע. הדמות הזו יודעת לספר סיפורים. האם היא מספרת מקצועית? האם זהבה בן היא זמרת מקצועית? אז נכון - תכנית לימודים מסודרת רצויה ביותר. "ה"בעיה היא הגדרת האמנות. בכל אמנות יש כמה זרמים, כמה מתודות. באמנות הסיפור יצרו המספרים ה"מקצועיים" חומת הגנה לאגואיהם בזה שקבעו בינתיים להימנע מן הדיון. לכן הם שואלים מן התיאטרון, לכן מן הספרות, לכן מן התנועה אבל דיון אמיתי בין מספרים טובים על הגדרת המקצוע עדיין לא התקיים בגלוי. למה? אגו. יותר מדי אנשים לא מוכנים לא לראות את עצמם במעגל המתדיינים על העניין והם בדר"כ כאלה שהם פחות מספרים טובים אבל יותר קרובים לברזים. אני גם יכולה לומר כי למספרים הטובים באמת מתישהו נמאס מכל הבבלת הזה. רובם פשוט משקיעים בעצמם, טיפה באחרים וזהו. ואולי זו הדרך הנכונה, מי יודע? אז כן, אפשר לבנות תכנית ובעצם, כל מנחה בבית אריאלה בטוח שהוא עובד ע"פ תכנית כזו. גם המוסד. תכנית אינה מבטיחה מספרים טובים, כבר אמרתי... בעניין חלוקה לזמנים קצובים יותר עם כל מנחה - ניסינו, לא עבד טוב. הרבה מהתלמידים זקוקים לתמיכה ממושכת יותר של מנחה אחד לפני שהם יוצאים הלאה. בתום השנה הזו נדע למשל, אם שילוב שלושה מנחים כמו בקורס לילדים הוא רעיון מוצלח או לא. נראה. כמו שנדמה לי עד כה, זה עובד מעניין. עד כאן ובהצלחה בעבודה על הסיפורים. בברכה,
 

NAVVAN1

New member
למי השתלמות? -סיפור הודי ומיד.

אדם שוכב על מיטה ,ויש בה סיכה, (לא גרגר עדשה, הוא לא נסיכה) ילך ויקח משככי כאבים,? ילך וינסה לשים עוד סדין? יקום ויוציא את הסיכה מהמיטה. מה זה לא סיפור של הודו?, איך יודעים? כי שם שוכבים בשקט על מיטה של מסמרים. אין קהל להישתלמות, כי את הקהל הרגו בתהליך הלימודי אליו הוא הגיע. בהשוואה ללמידת נהיגה, הייתי אומר ששני סוגי נהגים יוצאים כיום מבית אריאלה האחד המשוכנע שהוא גאון בנהיגה, יוצא והורג את הסביבה, (מופיע כמספר) השני משוכנע שאינו יודע , יוצא והורג את עצמו. (לא מופיע יותר) ואם תאמרי לנהג שקיבל טסט לבוא להשתלמות כי צבר נקודות, האחד יאמר אני כבר נפלא, ורק השוטר מטומטם, השני יאמר אני כבר לא נוהג, אז אין צורך. השתלמויות של אחרי אף אחד לא בא כי אין בסיס של למידה, של חוויה להשתלמות להיווצרות של צורך לבוא. רק בסיס של היכרות עם מעביר סדנת ההשתלמות. את ההשתלמויות יש לערוך תוך כדי התהליך הלימודי לאנשים הרואים את עצמם כתלמידים, בפרוזה, סדנאות כתיבה, זה מצליח - לחבר חומר של מספרים ללמידה של פרוזה של שירה, לדבר עם מורים שלהם, לעבוד על אותו סיפור במקביל, אנחנו נעשה שיעור אחד אצלם, הם יעשו שיעור אחד אצלנו, אולי יתחשק להם להגיע שנה הבאה לסדנת מספרים? להפוך את אמנות הסיפור לחלק בלתי נפרד, כהחלטה של מחלקת תרבות בית אריאלה, כסמינר בלמודי פרוזה ושירה, ולהיפך. זה כל כך פשוט, מה לא? זהבה בן? איכות של מוסטנג, אז נמצא מספר אחד או שניים שיכולים לדהור בערבה חופשיים. אז אולי בכלל לא נלמד? במציאות לבית אריאלה מגיעים בעיקר אנשים באמצע בחיים, צריך לתת להם כלי גירוד, ניקוי והברקה בכדי שיוכלו להגיע לשריון קלל. שבירת השריון וגלוי הניצוץ האלוהי שמתחתיו? זה כבר עניין להרבה אחר כך הרבה הרבה הרבה של אחר כך. להשתלמות מול המורים בכוחות המאפשרים לך לשאת את מלוא כובד ידיעתם. זה כל כך פשוט, מה לא? במה למספרי סיפורים, איך הם יצליחו לעשות?הם לא קיבלו את הכלים לעשות. הם קוראים לסיפור של מנחם תלמי, אפריים קישון, ... סיפורים גדולים מהחיים, אני איש קטן שהחיים גדולים עליו, אז למה שבכלל אלך? גדול עלי הסיפור שלהם. למה שהם יתחברו? מישהו לימד אותם שחוט אדום מחברים לפלוס, ושחור למינוס? הם מנחשים,חוטפים ניתוקים וקצרים. ואפילו לא מרגישים. זה כל כך פשוט, מה לא? נכון שאי אפשר, נכון שאי אפשר, נכון שאי אפשר, מנטרה שחייבים לנסות להפסיק. אחרת הסיפור הבלתי נגמר - נגמר. פשוט.
 
בטח אפשר. למה מי אמר שלא?

מוסיקאי לומד אצל מוסיקאים. הוא גם לומד אצל מורים לתנועה וגם ספורט וגם קצת בניית כלים וגם תולדות האמנות וגם וגם אבל בעיקר ורוב הזמן - אצל מוסיקאים. צייר לומד אצל ציירים. הוא גם לומד פילוסופיה אם מתאים לו וכמה תורות רוחניות, הכנת צבעים ופיגמנטציה, פיסול ומחול אבל בעיקר ורוב הזמן - אצל ציירים. רקדן לומד אצל רקדנים. הוא גם לומד...אבל בעיקר ורוב הזמן - אצל רקדנים. גם שחקן, גם פסל, גם.... ומספר סיפורים?
 

NAVVAN1

New member
מספר סיפורים? בעיקר ורוב הזמן אצל

מורה, ועוד מורה, ועוד מורה ועוד מורה שכולם מספרי סיפורים, ופעם בכמה שיעורים אולי משורר, שיבוא ונעשה על שיר שלו, ויאמר את דעתו, ופעם בכמה שיעורים ולי סופר שיבוא, ונעשה על סיפור קצר שלו,ויאמר את דעתו. אם מחלקת תרבות תבקש מאנשים שעובדים שם שנים,כי תראה את קידום בית אריאלה כגוף השואף לבניית חשיבה רחבת אופקים, כנושא חשוב. יש המון אפשרויות, רק צריך להסתכל על הקיר שם, על השמות שעל המגירות הלבנות, ואז הכל נהיה פשוט. ואז נהיה ה חבל על הביזבוז שמבזבים את המשאב האנושי. לדוגמא: אם אבי, מיכל, בתיה, נעמי נועם ואת, כולכם תקחו את אותו הסיפור ותספרו באודיטורים אשר למעלה, לכל הקבוצות, והיה מתפתח דיון בינכם, אולי גם שאלות של תלמידים, לא היה מועיל? לדוגמא: לוקחים את החומר הכתוב על הז'אנר, ואת הטכניקות של קול, ואת סדנת תנועה ותוך כדי לימוד שנה א', ב' מראים כיצד מכניסים אותם, מוציאים אותם, מראים כיצד הסיפור משתנה, כיצד הוא הופך לאחר אצל מורה אחר, האחר שהוא גם נכון , לא אחר של מספרים ללא כלים מתאימים. לדוגמא: אם במסגרת לימוד של ספרות ימי ביינים בקורס לכתיבה יוצרת, בקורס לשירה אנגלית, את היית נכנסת שם לסדנה, ומעבירה להם שיעור. לא היו נולדים עוד אנשים אוהבים?, מבינים? יודעים מהו מספר סיפורים? המון אפשרויות של יש... רק לשבת ולרצות לעשות, מצד מחלקת תרבות של בית אריאלה. אבל עכשיו בבקשה לנוח. צריך, הבטחתי, סיפורים לעשות.
 
כל השמות שרשמת

מספרי סיפורים? לא אמרתי לא בעלי ידע, לא אמרתי שום דבר אחר מלבד - מספרי סיפורים?
 

NAVVAN1

New member
הם האנשים המלמדים שם עכשיו כמספרים.

בבית אריאלה, במצב הנתון הם המספרים העוסקים בכך בבית אריאלה. איך אתן תשובה כשבית אריאלה לא נתן לי לשמוע אותם מספרים? אני לא זכיתי לשמוע אותם מספרים , חלקם, אפילו את פניהם לא זכיתי לראות לדקה של לומר שלום, נעים מאוד. וזאת למרות שאני בסוף שנת לימודים שניה במוסד, וזאת הבעיה הגדולה. אותה אני רוצה לפתור לא ההגדרה של מי הוא המספר המקצועי. כי אני מאמין שבמערכת ממוסדת, בעלת דרישות מהמספרים המלמדים, המערכת עצמה תיווכח בכשורי האנשים המלמדים בה, תבין באם הם מעבירים או לא מעבירים סיפור סיפורים. ותייעל את עצמה. אז גם לתלמידים יהיו כלים נכונים לתת משוב אמיתי למתרחש,שלא כמו עכשיו שהם מרגישים שיש בעיה, ולא יודעים להגדירה. ופשוט גומרים את לימודיהם באופן אותו ציינתי קודם. אם תהיה מערכת נכונה
 
בית אריאלה לא מונע ממך

לשמוע אותם מספרים. התשובה הרבה יותר פשוטה. והביטוי "בית אריאלה" או "המערכת" הם מסכה לאנשים. אנשים מסויימים שיש להם פנים ושמות. שמתקשים להתבונן באמת באומץ. כמו רב בני האדם. גם אני רוצה לפתור את הבעיה הזו ואני כן רוצה לפתור את ההגדרה. משום שזה בדיוק סלע המחלוקת - מתעלמים מהגדרת המספר וכך "הכל הולך" לא רק בבית אריאלה, בעוד הרבה מקומות. מה עושים? ממשיכים בדרך. מהפכות כן קורות ביום אחד אבל עם הכנה ארוכה ארוכה...
 

NAVVAN1

New member
זאת לא הנקודה,

כשאני הולך ללמוד אני מאמין במורים שהמוסד אמר לי ללמוד אצלם. אני מצפה לקבל את הלימודים עבורם אני נותן מכספי מזמני, בזמן הלימודים. לא תמצאי תלמיד אחד שיאמר לך אחרת התחילת הלימודים. לא תמצאי תלמיד החושב שאת הלימודים עליו ללמוד מחוץ למסגרת הלימודים אמירה של מוסד שהוא לא מונע ממני לפגוש את המורים מחוץ לזמו בלימודים? אינה תשובה. מסיכה לאנשים - אני מסכים הולכים להגדרת המספר כי היא ווירטואלית, מתעלמים מהגדרת המספר כי קל להתעלם, ההגדרה יכולה לערוך שנים. פשוט, כל כך פשוט לעשות, רק להסתכל על העצות ולראות שהן לא יכולות לגרום לרע. פשוט לא להתעלם ממספר עצות של טכניקה, עצות של מעשה, וספינת בית אראלה תתחיל להפליג בים המספרים. כיווני ניווט קלים, העלאת והורדת נוסעים, ומלחים תמיד אפשר לערוך תוך כדי הפלגה.
 

NAVVAN1

New member
אז בבקשה עוד רעיון,

אולי כחלק ממסגרת לימודי בית אריאלה יופיעו לפני התלמידים מספרים אמיתים, ועוד רעיון אוי כחלק מחומר לימודי, כחלק מבבליוגרפיה למספרי סיפורים, בית אריאלה יוציא רשימה של מספרים אשר שמיעתם היא חלק מתהליך של לימוד.
 

NAVVAN1

New member
העלית נקודה מעניינת , מאוד מעניינת

מספר סיפורים הוא מספר טוב רק כאשר בהופעתו יש שילוב בין החומר והרוח החומר הם המילים וכושרו הגופני לעשות, הרוח היא החיבור הרגשי שלו לסיפור לקהל ולרגע העכשווי של ההופעה שם הרוח נוצרת. לכן מספר לעולם לא יהיה מקצועי באם לא יחווה הופעות אמיתיות. כפי שיש רשימות בבליוגרפיה לקריאה במקצועות הדורשים קריאה, כך חייבת להיות רשימה של הופעות מספרים לראיה, בכדי שמספר יוכל להבין איך עושה מספר סיפורים אמיתי את החיבור של החומר לרוח. לדעתי היות ותהליך ראיית הופעות חייב להיות חלק בלתי נפרד מתהליך הלימוד. בית אריאלה חייב, כמוסד הרואה עצמו כבית ספר המסמיך מספרים מקצועים, לשלב במסגרת הלימודים את הופעות המספרים המקצועים. בנוסף, במקביל , וגם לקהל המספרים שסיימו את לימודיהם בשנים קודמות הופעות של מספרים מקצועים מחוץ למסגרת הלימודים, וודאי שהיא רצוייה, למה שלא תהיה מומלצת, מפורסמת נתמכת ומכוונת ע"י בית אריאלה?. וודאי לי שבית אריאלה שיש לו מקום, מערכת הגברה, רשימות דיוור של כל תלמידיו בעבר, יכול ליצור רשימת דיוור, ועוד אמצעי פירסום שימשכו קהל להופעה המומלצת על ידו כחשובה לקהל של מספרים.
 
התייחסות בשני חלקים../images/Emo159.gif../images/Emo155.gif

בית אריאלה סבור שהוא עושה בדיוק את מה שאתה מפרט כאן בבמה הפתוחה למספרים מקצועיים, בכנסים ובפעמים שהוא מארח מספרים מהעולם. בכל פעם שיש במה פתוחה המנחים מתבקשים להמליץ בפני תלמידיהם להגיע למופעים. המידע הזה מגיע באמצעות מערכת הדיוור לכל הרשומים ברשימה של בית אריאלה ויש להם רשימת תפוצה עצומה. אני זוכרת שקיבלתי בתחילת השנה ברושור העוסק במופעי הבמה הפתוחה של המרכז למספרי סיפורים. לעניין חוויית הופעות אמיתיות: לגרסתי, מספר סיפורים שלא חווה לפחות חמישים מופעים משל עצמו על במה מול קהל עדיין לא יכול לכנות עצמו מספר סיפורים באמת. האמנות הזו אינה קיימת ללא נוכחות קהל, היא רק בגדר אימון ופוטנציאל אבל לא הדבר עצמו. משום כך ההתעקשות שלי על מופעים בפני קהל כבר בשנה הראשונה ומצדי הייתי מוסיפה עוד כמה. בנוסף - מספר זקוק לחוות מופעים מבוצעים היטב של מספרים אחרים. רק במופע חי ניתן לחוות באופן מלא את האמנות הזו. גם וידאו חסר חלק ניכר מן החוויה. לחוות מופע מבוצע היטב מקביל לנגינת יצירת מופת. אתה הולך בצעדי ענקים ולומד מכך גם בדרך החיקוי. נכון שלא רצוי שמופע בימתי של מספר יהיה חיקוי של מספר אחר, אבל חלק מתהליך הלימוד מתרחש תוך חיקוי, אין ספק. בברכה,
 

NAVVAN1

New member
בית אריאלה - המאה ה-21

בית אריאלה לא הכניס אותי לרשימת דיוור עד שלא נגשתי וביקשתי (לקראת סוף שנה ראשונה.) אני משוכנע שאני לא היחיד שאליו לא מגיע חומר מבית אריאלה. בית אריאלה שלח, גם לי, חומר כללי - יפה בעיצובו שיש בו הכל, לא רק מופעים של מספרי סיפורים, ויש המון מופעים... אבל הוא הוכנס למגירה אם עוד פרסומות דומות מהקמארי, הבימה, תיאטרון חיפה, גשר..... מי זוכר מתי, למה ואיפה? בנוסף, אינני יודע אם בית אריאלה שולח חומר פרסומי גם לאנשים שכבר לא קשורים לבית אריאלה עכשיו, (כדאי לברר את הנושא). בשונה מהרבה מוסדות תרבות כיום, אין רשימות לעידכון, המונחות בכניסה למופעים, ששם יוכלו המעוניינים למלא את פרטיהם כולל פרטי דואר אלקטרוני שלהם לשם קבלת חומר פרסומי באינטרנט. יש היום אינטרנט, בית אריאלה לא מחובר לאינטרנט? בית אריאלה יכול להכניס את מספרי הסיפורים לקבוצת דיוור, לשלוח להם לפני הופעה בלחיצת כפתור אחת הודעה על מופע שייתקים, יכול אפילו להכניס קישור לקניית כרטיס, או אישור על הגעה , לנושא מופעים נכון נכון וודאי שנכון, אז למה שלא כחלק מובנה מהקורס, ולא רק כסדנה חיצונית יבוא גם מספר מקצועי ויספר לחברי הקורס, ובמסגרת הקורס , הם ינסו לחקות, לשנות, לנתח, לעבוד אם אותו הסיפור מול עיניים של מורתם מהקורס, המכירה אותם. ינסו לעבוד מול עיניים של חברים מהקורס המכירים אותם, וכך תהליך של למידה יהיה חזק יותר. ראייה שלי היא של בניית בסיס רחב לכיוון של הפיכת האנשים הבאים כבר ללמוד ליותר רוצים ליותר מבינים את המשמעות של מהו מספר סיפורים. ליותר מרגישים את החוויה של מהו מספר סיפורים. ליותר שבקשו להמשיך כמספרי סיפורים. וכל זאת במסגרת הזמן והתשלום שהם הקציבו בחשיבתם לכך. (סבל מסד לחץ מציאות הזמן, אני מנסה לצמצם ע"י הקטנת מירווח קים שבין הרצוי למצוי) חמישים הופעות הם יעשו בסדר עולה של איכות הנוצרת מהצטברות הכמות. בהמשך של דרך, בדומה למוזיקאים, לשחקנים.(7, מספיק בכל שנה של לימוד, יופי של מספר שבע,
). חמישים הופעות הם יראו, אם נספר להם על חמישים הופעות נכונות לראות. שאת תחילתן הם יקבלו במסגרת הקורס, (כבר שילמו? חינם להופעה לא ילכו?) בית אריאלה, שאולי מחשבן הדפסת ושליחת פרסומת למופעים, שאולי לא מפלח את צרכני מספר הסיפורים. מחשב ואינטרנט יחסכו לו את הכספים, וורק רווח של כסף ומוניטין מצפה לו בסוף הדרך, אז זיתחיל בבקשה במסע הגיבור. מה לא גיבור בית אריאלה הוא זה, שיביא את האנשים ואת הכסף? לו תהיה התהילה... ולנו, למספרים, תהיה החוויה הטובה.
 

בבא אלי

New member
../images/Emo9.gif לגבירה! קנית אותי עם היין

אני מסכים אתך הגבירה גם לגבי משל היין וגם לגבי תשובתך הקודמת [ואולי שלב אחד קודם] בתחום הטיפולי אני קורה לזה "מטרה" [או מטרת על] ביחס לכל טיפול שאני עושה. ולנושא שלנו, מה מטרת התוכנית להכשרת מספרי סיפורים? התשובה תלויה כמובן בהגדרה של מהו מספר סיפורים לדעתתו של מכין התוכנית. בקשר לרעיונות של NAVAN, הם משמעים מעניינים ונכונים [עבורי] ואולי, אם הייתה תוכנית כזו לא הייתי מתוסכל בשנתי הראשונה בבית אריאלה. וחוץ מזה, אסור לשכוח את אחריותו של התלמיד ללימודיו. המורה נמצא שם בשבילו אבל התלמיד עושה את רוב [אם לא כל] העבודה. כלומר, גם במצב בקיים בבית אריאלה, הארחיות לקבל את המקסימום האפשרי היא על התלמיד. דוגמה: במסגרת שנה ב' היו לנו חמישה מפגשים עם נועם מאירי בנושא "תנועה". חלק מהתלמידים התחילו "להבריז" כבר במפגש השני. חלק היו בלא יותר משניים שלושה מפגשים. חלק "סבלו" והיו עד הסוף. אני זוכר שבסוף סדרת המפגשים, בסיכום חלק התלוננו על "בזבוז הזמן" או על זה שלא הבינו בשביל מה היו המפגשים. אני דווקא הודתי לנועם ואמרתי שלמדתי ממנו הרבה. ועכשיו לפואנטה: רק משתתפת אחת [שלא הייתה מרוצה] באה אלי אחר כך לשאול ממה נהנתי ומה למדתי. רק אחת חשבה שאולי היא, כתלמידה, החמיצה משהוא!
 
מספר סיפורים ותוצאות..

האם תוצאות של מספר סיפורים לא צריכות להיות כאלה שהקהל יהנה, ואולי יפיק תועלת? ואולי ילמד משהו כמו המלך ההודי מכלילה ודימנה?? ואולי יתרפא כמו המלך מאלף לילה ולילה, בכל מקרה אני חושבת שהתוצאת נקבעות על ידי הקהל. אם הוא נשאר? אם יבוא שוב לשמוע? ואולי הוא הוא בא רק לבידור לשמו,?
 
למעלה