שאלה לשמאל

תקראי את המאמר של אבירמה גולן שהתפרסם

ב"הארץ" לפני יומיים/ שלושה.

יש הבדל עצום בין שמאל ציוני לשמאל שאינו ציוני, ולא נכון להכלילם כמקשה אחת, בדיוק כפי לא נכון להכליל יחדיו כ"ימין" את איתמר גביר, חבורתו וקוראי "מוות לערבים" מול ביבי למשל ביחסם למה שקורה עכשיו ומה שצריך להיותב עזה.
 
הנה

זהו קולו של השמאל הציוני, אבל ברור שאת השמאל הלא- ציוני שומעים הרבה יותר "חזק" (ממש כפי שקורה בימין).
 
אפשר לקרוא את ההמשך אם נרשמים חינם..

אני מנויה, אך משום מה כששיתפתי זה לא נתן את כל המאמר
 
חברות יקרות

נכנסתי עכשיו לפורום, בפעם הראשונה היום. ראיתי את הכותרת של יוליק ואת כמות ההודעות בשרשור, וכבר התחלתי לחשוב על הדברים הקשים שבטח נכתבו.
ואז קראתי הודעה אחרי הודעה, והיה לי ממש נעים לראות שאפשר לנהל כאן דיון מנומס ומעמיק, אפילו בנושא סופר-נפיץ, בימים אלה.
ולעניין השאלה של יוליק-
אני מגדירה עצמי שמאלנית, בכל מערכת בחירות שהשתתפתי בה, הצבעתי למרץ. עם כל יום שעובר, אני מרגישה שיותר קשה לי להיות שמאלנית. גם הקהות לסבל של האחר, וגם ההרגל למה שקורה בארץ (קאסמים בשדרות או באשכול זה כבר לא סקופ), יחד עם אמונה נאיבית ששלום עדיף על מלחמה בעיני כולם.
לאט לאט אני מתחילה לחשוב, שלא יכון שלום עם הפלסטינים, כי אנחנו פשוט לא מדברים באותה שפה, לא חולקים את אותם ערכים בסיסיים- חיי אדם, למשל. אני עדיין חושבת שיש שם אוכלוסיה אומללה ששבויה בידי הנהגה נוראית, אבל אותה הנהגה שלהם מפגיזה אותנו ללא הפסקה. אז עם כל הכאב על פגיעה בחפים מפשע, אני לא חושבת שיש לנו ברירה. אנחנו חייבים להגן על עצמינו. אני רוצה להאמין שבצה"ל עושים מה שאפשר על מנת לצמצם את הפגיעה ב'בלתי מעורבים'.
יצא לי קצת מבולבל, אבל זה די משקף את איך שאני מרגישה בימים אלה...
לא לסקול אותי בבקשה.
 
כל מה שכתבת לא סותר את היותך שמאלנית

בהנחה שאת שמאלנית ציונית.

שמאלנים ציונים בנו את המדינה הזו, גם דוד בן גוריון היה שמאלן

זה שהשמאל בחלקו אימץ ערכים לא- ציונים, ממש כפי שהימין בחלקו אימץ ערכים גזענים, שמנחם בגין היה מתהפך בקיברו אם היה יודע מכך- זה כבר משהו אחר.
 
ואגב,

אני מעולם לא האמנתי ב"שלום" כמשהו שאפשרי בדורות הקרובים במציאות שלנו..

אין קשר בין שלום לבין הסדר במתכונת כלשהי שטובה לנו, ואולי לכן אני לא מרגישה אכזבה קשה ו"התפכחות" כתוצאה ממה שקורה בעזה.
כל הסדר טוב אמור לקחת בחשבון את הצרכים הביטחוניים שלנו שיוצאים מנקודת הנחה שבצד השני לא יושיטו לנו עלי זית בכל מקרה.. ( מה שלא אומר שצריך לשנוא אותם באופן קולקטיבי כמובן).
 
בלת"ק

כמו כשאמר יריב אופנהיימר: זה לא חוכמה לרסק את האוטו בקיר בכל הכוח, ואז להתחיל לתהות מאיפה מתחילים לתקן אותו.
בעימות הזה אין צד שצודק בצורה חד משמעית. לישראל יש זכות שלא יופגזו יישוביה, ומצד שני - לרצועת עזה אמורות להיות גם כמה זכויות, שבחלקן קוימו ע"י ישראל, ובחלקן הופרו בצורה גסה (הקטנת המרחב הימי למדגה, הקטנת שטח העיבוד החקלאי שקרוב לגבול, כליאת משוחררי עסקת שליט (שבחלקם נכלאו שוב על שטויות ולא על הפרת הסכמי השחרור שלהם)).
אז עכשיו הגענו למצב שלישראל בהחלט יש זכות תגובה על התוקפנות של חמאס כלפיה, אבל צריך לזכור שהיא בהחלט לא "חפה מפשע" בהגעה להדרדרות הנוכחית.
והשמאל מוחה על הפגזות יישובי הדרום, רק שהוא לא מוחה בסגנון "בואו נכנס בהם ונגמור עניין" אלא בסגנון "בואו נעשה כל מה שאנחנו יכולים על מנת להגיע לאיזושהי הדברות".
 
אמנם אני ממש לא מפגינה נגד המלחמה

בעיקר כי ההפגנות שהתקיימו לא התאימו לי במסרים ("הרוצחים לטיס"? WTF)
כשמאלנית, אני יכולה להגיד לך שמצד אחד יש לי הרגשת "מלחמת אין ברירה" - לא ניתן שיזרקו עלינו טילים ויחדרו לישובים שלנו!
מצד שני - אני חושבת שכל הכרוניקה של השנים האחרונות היתה שגויה. ממשלת ישראל החלישה באופן שיטתי את אבו-מאזן, שהוא הצד היותר מתון שם, וזה שיש סיכוי להגיע איתו להסכם ולמעשה חיזקה את החמאס בקרב הפלסטינים (הם רואים שרק החמאס מגיע להישגים מבחינתם ואין לאבו מאזן הישגים מדיניים להראות). אם היינו מחזקים את אבו-מאזן, מחזירים את השטחים וההתנחלויות, פחות סיכויים שהיינו במצב הזה, וגם אם היינו - היינו במצב שבו לחלוטין אנחנו הצודקים והם לא.
אבל בגלל שלא עשינו את כל הצעדים לחתירה להסכם, תחושת ה"אין ברירה" מעורבת עם תחושת החמצה גדולה.
אז כן, את המנהרות צריך לגלות ולחסום (לא בטוח שעל ידי פעולה קרקעית-צבאית. ישנם מספר גיאולוגים שטוענים שיש אמצעים אלקטרונים לגלות אותם), אבל בגדול- את היחסים שלנו עם הפלסטינים צריך לנהל על ידי חתירה להסכם.
 
לא קראתי הכל

כשהייתי צעירה הלכתי כמו עדר להפגנות שלום עכשיו אולי כי אמיל גרינצוויג ז"ל היה מהקיבוץ שלי אולי כי היה כייף ללכת להפגנות בכיכר המדינה

תמיד הצבעתי שמאל מרכז ז"א עבודה

מבחינת היחס לאנשים במדינה אני מעדיפה את השמאל , אבל מבחינת האין אפשרות לשלום עם טרוריסטים אני בהחלט מרכז ימינה

צריך לקרוא את דבריו של ילין ראש מועצת אשכול שהוא שמאלני אבל חיי במציאות אבסורדית כדי להבין שהשמאל השפוי לא מתנגד למלחמה ורק רוצה שקט לישובים לגדל ילדים בצורה נורמלית
היום פורסם שיש 45 מנהרות עד לחדרי האוכל של כל קיבוצי עוטף עזה ושהכוונה שהם בראש השנה יצאו ויטבחו (את החגים בקיבוצים חוגגים ביחד בארוחה בחדרי האוכל במרוכז ) בכל הנשים , ילדים , זקנים וכו'

זה כל כך מפחיד ומזעזע


אז אני כבר לא שמאל רק רוצה שקט ושלווה לגדל את ילדיי בדרום
 
על זה בדיוק היה המאמר של אבירמה גולן (על ילין

והמנהרות הללו זה דבר נורא, נורא, ורק ממחיש מבחינתי למה בכל הסדר עתידי כלשהו (אם וכאשר) אסור לוותר על נוכחות ישראלית בטחונית שתמנע תיאור מזעזע כזה מהסוג שאת כותבת.
 
לאור העובדה שאכן השרשור הזה לא מתלהם והדיון

בו מתנהל בכבוד, אני ארשה לעצמי גם להגיב.
אני חושבת שהתפיסה של סכום אפס לגבי תפיסת הסבל/הקושי אינה נכונה. בהחלט אפשרי להרגיש אמפתיה והזדהות עם הקושי של תושבי הדרום שסופגים הפגזות תקופה ארוכה (ועכשיו מתברר שהיו חשופים לאיום המנהרות), ובמקביל גם להרגיש עצב על תושבי עזה שנפגעים. רגשות הם לא בהכרח דבר שצריך לבוא אחד על חשבון השני.
אני, בתור מי ששייכת לשמאל (הלא קיצוני), חושבת שההנהגה שלנו לא עושה מספיק כדי לקדם פתרון מדיני לסכסוך. זה לא קשור למצב עכשיו, אין לי כוונה שיפסיקו את הלוחמה, אבל כן הייתי שמחה אם היו מבינים שפתרון קבע לסכסוך לא יושג באמצעים צבאיים ובהפעלת כוח.
* נא לא לצטט ולא לקדם הודעה זאת.
 
למעלה