אני אפרט (סליחה על האיחור)
המדע לכשלעצמו, ללא הנחות פילוסופיות קודמות לו (וליתר דיוק, כפי שיוסבר בהמשך, קיומו של בורא), לא יכול לספק הסברים לשום דבר כיוון שאם קיום הטבע אינו מושתת על סיבה שכלית שיצרה אותו ואת הסדר והארגון שבתוכו, הרי בסופו של דבר ליקום אין כל הסבר ומכאן מוכרחים לומר ש'העולם קיים כי הוא קיים' או למעשה, למה? ככה! (כך, רבים הגיעו לאמירות 'אינטיליגנטיות' כמו "העולם נוצר בהתאמה מדוייקת לצרכי הקיום האנושי, כי אם לא היה נוצר כך, לא היינו יכולים לשאול את השאלה"). כמובן, אם אין הסבר לעולם ככלל, אזי אין הסבר גם לכל חלק נפרד שלו ועל כן לכל שאלת למה, המדען האתאיסט ימשוך בכתפיו. המדע האתאיסטי, של ימי הביניים או המאה ה-21, עונה אם כן, על שאלות המה ואיך בלבד. מדובר במדע של איסוף אינפורמציה בלבד לצרכים טכנולוגיים או לשם האיסוף בלבד אך ללא הסבר וללא טעם אינטלקטואלי. את חוסר ההסבריות מעלימים, בימינו כמו בימי הביניים, על ידי 'כאילו הסברים' מורכבים ומתוחכמים ביותר משני סוגים עיקריים. הראשון הוא 'שוליית הקוסם'- בטכניקה זו פותרים בעיה על ידי פיצולה למספר בעיות קטנות. לדוגמא, מסבירים תכונות של חומר ברמות המקרו על ידי חלקיקים בתחום המיקרו אולם תכונותיהם של החלקיקים כמו האלקטרון, הפרוטון והניוטרון לא מוסברות באותה מידה ועל כן מגיעים לקווארקים שמרכיבים לכאורה את החומר על ידי עשרות סוגיהם, אולם לא התקדמנו כלל בהסבר, ואפילו התרחקנו, כיוון שכרגע יש לנו הרבה יותר תופעות בלתי מוסברות מאשר אלו שהתחלנו איתן. השני הוא 'צבים כל הדרך למטה'- בימי הביניים השתמשו בטיעון זה של רגרסיה אין סופית כדי להסביר כיצד העולם אינו נופל כיוון שהוא על צב העומד על צב אחר וכן הלאה עד למטה. אולם התיאור המודרני של המפץ הגדול, הטוען לאינסוף התפשטויות והתכווצויות של יקומים, איננו מדעי יותר מהתיאור הזה שהרי מה בין צבים כל הדרך למטה ובין יקומים כל הדרך למטה? בדברי על ההשקפות המוטעות התייחסתי להשקפה הפוסט- מודרניסטית השוללת כל ועל כן שוללת באופן קטיגורי כל פיתוח והתקדמות. השקפה כזו נוגדת את כל ההתקדמות האנושית ופועלת בניגוד אליה ועל כן היא ריקה מתוכן וממשמעות ונסתרת מכל חיינו בעולם. השקפה מוטעית אחרת היא ההשקפה המאדירה את המדע וקובעת ש'המדע הוא עדיין ברירת המחדל. רק במקומות בהן המדע בעקרון אינו מסוגל לתת תשובות יש לחפש אלטרנטיבות פילוסופיות'. לפי מה שאמרנו כאן מתברר מדוע למדע אין עליונות על המחשבה הפילוסופית והוא אינו יכול להתייחס כלל לשאלות העולות ממחשבה זו. אולם נראה כאילו המדע יכול להשפיע קצת על המחשבה הפילוסופית. אולם אין זה נכון. ראשית, כיוון ששאלות היסוד של הפילוסופיה, ואפילו שאלות היסוד של המדע אינן יכולות להתברר במסגרת המדע מעצם הגדרתו. המדע יכול להתעסק עם תכונות החומר, מהו צבעו, נפחו, צורתו וכדומה, אך במהותו אינו יכול לדון. ללימוד המדעי- אמפירי בתכונות יש תועלת רבה לצרכים טכנולוגיים אך אין זה עונה על שאלות היסוד. שנית, לא ניתן להשפיע על המסקנות הפילוסופיות מעצם היותן בלתי תלויות בניסיון אלא רק בהגיון, בדומה למתמטיקה. נדמה לעתים כאילו תורת המפץ הגדול עשויה להסביר את ראשית היקום אולם זוהי אך אשליה. ככל המדע היא עונה על שאלות האינפורמציה- מתי, היכן, באיזו עוצמה וכו' אך לא בשאלות העקרוניות כמו 'האם יש סיבה ראשונית?', 'האם העולם נוצר בנקודה כלשהי בזמן?' 'האם העולם נוצר בהכרח?' וכדומה. כאשר שואלים לגבי הסיבה הראשונית, ולצורך הדיון מה גרם לחומר להתכנס באותה 'נקודה סינגולרית'- למדע אין תשובה. כמובן, יכול המדען להעלות הסברים פיזיקליים למצב שלפני המפץ, כגון להניח שהיה 'ריסוק גדול' שבו החומר של יקום שלם התכנס באותה נקודה (ולפני כן, היה כמובן עוד מפץ גדול) אך בזה הוא לא ענה כלל על השאלה אלא רק העביר אותה שלב אחד אחורה. למעשה, המדע כלל לא יכול לענות על השאלה, כיוון שהוא עוסק בתחום הפיזי, וכיוון שזה כפוף לחוקי השימור והסיבתיות, כל סיבה פיזית שתטען תגרום רק לרגרסיות אין סופיות בנוסח הצבים של ימי הביניים.
