למעשה
בגרסאות המוקדמות, וכמו כן בגרסת הקופסאות שרובנו מכירים, היו שלוש נטיות שהועתקו ישר ממורקוק - תוהו, נייטרליות וסדר. בגלל שהנוטים לתוהו תמיד היו החבר'ה הרעים והנוטים לסדר היו החבר'ה הטובים (והנייטרלים אלו שעזרו לחבר'ה מהסדר אבל גם גנבו דברים), התקבעה התפיסה שהובעה בתרגום הראשון לעברית - תוהו הפך ל"רשע" וסדר הפך ל"צדק". הדבר יצר תופעות משעשעות בכמה מהקופסאות שבאו אחרי האדומה, עם תיאורים כמו "הג'ינים הם רשעים וטובי לב" או "למרות שההידרקסים צדיקים בהתנהגותם, רובם רעים". כאשר הוסיפו את הציר טוב-רע לציר סדר-תוהו, יצא מין סודוקו דבילי שנועד לתאר את האישיות של הדמות. מנחים רבים אוהבים גם לדחוף כל מיני קונפליקטים עקומים בין חצי אחד של הנטייה לחצי השני, ולכנות זאת "משחק אופי". אבל נטייה, אם כבר משתמשים במנגנון המעצבן הזה, איננה תחליף-אופי, היא נטייה. מה זאת אומרת? הנטייה מראה לכיוון איזו ראיית עולם *נוטה* הדמות, ובעולם פנטסטי כל כך כמו עולם המשחק של מו"ד, היא גם מייצגת את ה*נטייה* לכיוון אחד הכוחות הקוסמיים ששולטים ביקום - מי שרושם לעצמו בנטייה "סדר טוב" לא סתם מתחיל להיות בחור נחמד, אלא אשכרה בוחר לשרת את כוחות הטוב שקיימים בעולם הפנטזייה, והרשע באמת לוחם למען הסיטרא-אחרא, ואיננו סתם בן זונה ומניאק. ולסיום, כמה דברים שכתבתי לפני די הרבה זמן על הנטיות כפילוסופיויות