היי אריק
שמע, דבר ראשון לא כל בחורה בת 22 +- כבר רוצה להתחתן והיום בגיל הזה הרוב (לפחות הרוב שאליו אני נמשך) יותר בקטע של לטעום בינתיים (ככה אני מרגיש). לגבי הקטע של הרגע בו אני אומר את הגיל שלי - אני בדרך כלל מקבל מבט מופתע של הרמת גבות\או לחילופין מבט אדיש שעושה את עצמו כאילו לא מופתע, אך עם זאת כאילו בוחן ומתאים את עצמו מחדש... ואז באמת דברים משתנים, הנימה משתנה, היחס קצת משתנה...תלוי מי, כאילו, רמת האימפקט של הגיל משתנה ממישהי למישהי... - אבל זה תמיד משנה את המצב. כי זה כאילו אני הופך ממישהו פוטנציאלי, למישהו לא פוטנציאלי - בין רגע. לגבי הקטע של הצוציק והגיוס לצבא - יש משהו בדבריך, שהריי יש תדמית מסויימת לבנאדם באופן שבו תופשים אותו לפי מה שהגיל שלו אמור לשקף ברמה המנטלית... - ואז התדמית הזו כאילו נכפת עליי למרות שהיא לא תואמת אותי (כי בכל זאת, אני לא משקף נער טיפוסי בן 18 שעומד לפני גיוס). לגבי הקטע עם הקריאה בכף - שבכל זאת, זו חשיפה חזקה ומאוד מעמיקה בבת אחת, בתור יצירת קשר ראשוני - ככה שהאלמנט הזה של יצירת הקשר באופן כל כך אינטנסיבי וחושפני - אכן יכול ליצור הרגשה של רתיעה מסויימת... - זה כאילו - "אווו....עכשיו הוא יודע עליי הכל" ולמרות שאני משתדל להשאיר את הקריאה בכף היד קלילה ולא חודרנית - אי אפשר להתעלם מכך שזה אכן משפיע... ויודע מה, להבא אני ינסה לפנות לבנות בלי הסגנון של ה-"וואלה בא לך שאני יקרא לך בכף היד ?" אלא סתם ידבר איתן כללי, אוליי יציין את זה, אבל לא יקרא להן עדיין,,,ונראה איך זה יילך. לגבי הקטע של חיפוש עצמי שמתבטא בי לכאורה - אני לא כל כך חושב שמרגישים אצלי משהו כזה כשמדברים איתי, אוליי במידה מה, אבל לא משהו חזק, לא כמו שמרגישים אצל בני נוער וכאלה... אם פוגשים אותי תמיד חושבים שאני אחרי צבא שכן ככה גם המנטליות שלי מתבטאת כלפי אנשים. ידידה שלי אשר פגשתי אותה בתור הפיזיותרפיסטית שלי - נדהמה כאשר עמיתתה לעבודה אמרה לה שאני בן 18...וזה היה אחרי 8 מפגשים בערך של שיחות תוך כדי הטיפול עצמו... והקטע כשהיא אמרה לה את זה - אז אמרתי לה "כן אני בן 18..." היא עשתה לי - "מה באמת ?!...וואו, זה דיי הלם האמתי, לא חשבתי שאתה כזה צעיר,..יחסית" שאלתי אותה למה, אז היא אמרה "שמע, לא רק בגלל הפיאות, הזקן והכל - אלא גם בדיבור שלך, האופן שבו אתה מדבר ומבטא את עצמך" אז הוחמאתי מדברייה והמשכנו כרגיל. היא בת 26 דרך אגב, ויש לנו אחלה אינטרקצייה... וזה קטע, שכידיד - לאף אחת לא אכפת להיות איתי, אבל כחבר פוטנציאלי - זה משנה את כל המצב, ובדרך כלל כמו שאמרתי - אין מצב... זה פשוט סטיגמה של הגיל, או יותר נכון - עצם המחשבה של להיות עם מישהו יותר קטן מאשר עצמה. זה כמו בשבילי לחשוב להיות עם מישהי בת 16... (שתכל´ס אני יאמר בכנות שאם היא הייתה מוצאת חן בעיניי - אז באמת שלא היה אכפת לי,,,אבל לרוב זה לא קורה ואני מתחבר יותר לבנות בגילאים של 20+) הבעיה היא לא בי, או באופי שלי או איך שהוא מתבטא - כי תמיד מחייכות אליי ומפגינות כלפיי שפת גוף טובה והכל..כללי כאילו כל האינטרקצייה. ואז הגורם של הגיל שלי בא ויוצר כזה הלם משהו שמשנה את כל האופן שבו הן מסתכלות עליי. אז מה אני יעשה ? יאמר שאני בן 23, ימציא על עצמי סיפורים, על מה שעשיתי בצבא, מה שאני עכשיו וכל זה, יבנה עם מישהי קשר שיתחזק והכל, ואז כשהיא כבר ממש קשורה אליי להגיד לה שהכל שקר ולקוות שהיא תבין ?! אני בספק למרות שחשבתי על זה כאופצייה, אבל אני ירגיש רע עם זה, ולא יודע אם אני מסוגל אני אובד עצות אסטראל "קשה להיות שונה"