שאלה לכולם!!!

[עידו טסלר]

שאלה לכולם!!!

איך הייתם מגיבים אם מישהו אחד היה בא אליכם ומקלל אותכם ואומר לכם מי אתם בלי שאתם מכירים אותו?!? איך הייתם מגיבים באותה סיטואציה שבנ"ל לגבי 10 אנשים? איך הייתם מגיבים לאותה סיטואציה שבנ"ל ל50 איש? איך הייתם מגיבים לביקורת של חבר קרוב שלכם לגבי כמה שאתם חרא, רעים, דפוקים ? איך הייתם מגיבים לביקורת של 5 חברים קרובים שלכם שאומרים לכם כמה אתם חרא, רעים ודפוקים? איך הייתם מגיבים לביקורת של אחיכם? איך הייתם מגיבים לביקורת של אבא או אמא? אנא ענו ברצינות רבה! זה שאלון ללקיחת דברים באופן אישי תענו ואל תקחו שום דבר אישית... אני אענה בהמשך!

 

[עידו טסלר]

לפני שאתם עונים!../images/Emo36.gif

אנא ענו בסדר כרוני של מספרים! ישנם 7 שאלות... תשובה 1: תשובה 2: איך שבא לכם רק ממוספר... אני מת לדעת ת'תשובות שלכם

 

[אילנהחלפ1111]

ואלו תשובותיי....

אירועים כאלה קרו בחיי באמת מחלק השאלות של ביקורות ממקורביי ומאלה שחלפו על פניי אם בצדק ואם לא ואלה התגובות ולפי הסדר... 1. הייתי מרגישה נבוכה אם נעשה בסביבת אנשים ואף הייתי מרגישה מן צביטת פגיעות אך מניסיוני יודעת שמיד הייתי מתרגמת את ההתפרצות לפריקת מתח על גבי והייתי עוברת הלאה 2. הייתי עוברת בדק מהיר על המעשים שהותקפתי ובוחנת את צדקתם אם ראיתי לנכון שיש משהו בדברם הייתי אומרת או קיי אתם צודקים טעיתי אבל אפשר להגיב אחרת ואם לא מצאתי צדק בדרכם הייתי אומרת להם זו דרככם דעתכם (כמובן מקשרת לסיבה) אני שלמה עם עצמי צר לי ביי 3. שוב לאחר בדיקה בוחנת את מעשיי ושואלת את עצמי האם אני מאמינה במעשיי, דרכי, ודעותיי אם הם חשובים לי ומצאתי שאמונתי גדולה פועלת באותה מידה כמו עם ה-10 על אף שאומרים עם רבים אומרים אולי צודקים אך עדיין אני יודעת וקבלתי את עצמי כשונה בדעות ובראיה מאחרים ויש לי את הכוח לעמוד ולהתעמת עם אחרים ולהיות שלמה עם עצמי 4. כנ"ל בודקת מאיזה מקום החליט למתוח ביקורת איך? ועל מה? ובוחרת לעצמי אם לקחת לתשומת ליבי או לומר טוב לי וככה אני ואם דרכי פגעה בחבר מבהירה את מעשיי ומתנצלת שנפגע אך לא מתנצלת במעשיי שוב אם לא מצאתי לנכון שהצדק איתו ומאפשרת לו להחליט א אם ירצה להמשיך להיות בחברתי כי זוהי דרכי 5. כנ"ל 6. ביקורת מאחים עבורי כמעט כמו מזרים ואני אומרת כמעט כי כאן זה תלוי לא הייתי רוצה לוותר על אחיי ולנפנף כאן הייתי מחליטה להתאמץ בהבהרה ולנסות למצוא פתרון לסיבה שעלו הכעסים יחד עם זאת ללמוד לקבל אותו כפי שהוא ולא לחפש עימותים וכמובן לא לוותר על אישיותי 7. הוריי גם הם עלולים לשפוט מהמקום שלהם ואיתם גם אפעל בעדינות לרכך ויחד לשמור על אמונתי ודרכי בקיצור אומר אני אישית נמצאת במקום מאוד בטוח ושלם ואולי יהיה פחות עבורי להפגע ולספוג ביקורת שתנער אותי על אף השלמות איתי תמיד מאפשר לעצמי לקבל את הביקורת ולא להאטם לבחון את דרכי צעדיי ומחשבותיי לאחר שבחנתי מהיכן יוצאת הביקורת כי לדעתי גם דרך הביקורת אפשר לתקן ולצמוח ובאותו מידה להווכח ולהאמין יותר בדרך ובאמונה שלנו בעצמנו חשוב! לקחת בחשבון שבדרך כלל אנשים מעבירים ביקורת מהמקום שלהם מהפרשנות, מהפחדים, והדעות, מהנסיון שלהם שאין כל קשר אלינו אוסיף ואומר שאחד הדברים שעוזרים לי לא לקחת דברים באון אישי היא הידיעה שבעצם אדם שיודע לבקר אחר זה אדם שראה זאת על עצמו לדוגמא רק אדם שסבל יכול לזהות סבל ובאותה מידה אדם שזהה אצלו תכונה שאינו אוהב מזהה זאת אצל אחרים וברוב המקרים אנשים מזהים דפוסי התנהגות אצל אחרים ונרתעים ואף מתקוממים ללא מודה שהסיבה לכך שאינם אוהבים זאת אצלם אם תשאלו אנשים למה התנהגות זו או אחרת מקוממת אותם תראו כמה מבולבלים הם בתגובתם ועולה להם כעס רב שאינם מצליחים להבין תבחן, תבחנו זאת אצלכם מקווה שהצלחתי להבהיר בכתב את דבריי ושעניתי לשאלותיך ותודה לך עידו על הפעילות שלך כאן ויפה לך הרצון לדעת וללמוד בהצלחה

 

[עידו טסלר]

ואיי איזה תשובות נהדרות!!!!

תודה רבה לך!

 

[עידו טסלר]

תשובותיי!!

1. לרוב צוחק על זה... מגחך... שוקל אם לענות לו... לפעמים עונה... לפעמים מעביר את זה הלאה במערכת שלי ומגחך על זה... לעיתים רחוקות לוקח את זה באופן אישי. 2. המממ מתגונן ומחזיר... לעיתים רחוקות אני מעכל את זה ומעביר הלאה אבל לרוב מתגונן ומחזיר התקפה חזרה... לאחר מכן אני מבין שזה לא כל כך שווה. מנסה לא לקחת אישית ולרוב לא לוקח... 3. ואיי מתגונן לאללה... מחזיר תקיפות על שמאל וימין... לפעמים אני מוותר וממשיך הלאה... אבל להתמודד עם 50 איש זה לא קל... 4. הייתי מברר איתו למה בדיוק הוא חושב עליי ככה... האם יש סיבה מוצדקת לכך? אם כן אז פותר איתו את זה... ואם לא אז ממשיך הלאה ומדבר איתו על זה... לא לוקח באופן אישי... אני יודע שחברים שלי הקרובים אליי אם הם מעבירים ביקרות עלי אז זה על מנת שאני אשתפר... כפי שאומרים ביקורת בונה. אבל לפעמים אני לא משנה דברים כי אני לא רוצה... שיקבלו אותי כמו שאני או שלא יקבלו אותי בכלל... 5. עושה בירור בין כולם... בודק איפה טעיתי ואיפה הם... ואם מחליט לנכון משנה ואם לא אז לא משנה כלום ושיעשו מה שבא להם ואני ממשיך עם מה שטוב לי... 6. המממ פותר את הבעיות עם אחים שלי... בודק איתם איפה אני ואיפה הם טעו... מנסה להבין אותם כי הם מכירים אותי כמעט הכי טוב בעולם... ומנסה לדבר איתם על זה... 7. לוקח באופן אישי קצת... אבל לרוב לא... ואם אני לוקח באופן אישי לאחר חצי שעה ככה זה עובר לי... באהבה, עידו

 

[עמנואל זיטנר]

תשובות ושאלות הבהרה...

1- "אדם שלא מכיר אותי מקלל ואומר לי מי אני".... לגבי הקללה זבש"ו (הוא לא שומר על טוהר המילה, זה לא אומר שאני חייב גם) לגבי החלק השני יש לי שאלה: איך הוא יכול להגיד מי אני אם הוא לא מכיר אותי? 2-3 כנ"ל. 5-4- כנראה שאנו מגדירים באופן מואד שונה את המילה "חבר". 6- במה שונה "אח" מאדם שלא מכיר אותי? 7- אבא ואמא זה עוד 2 אנשים שלא מכירים אותי וקיימים ביקום, יחודם בזה שהזדיינו ואני נולדתי... בהנחה שאלו שמציגים את עצמם כהוריי הם באמת הוריי הביאולוגים (אין לי שום הוכחה לכך, זו רק הנחה). אז גמרתי לענות בשיא הרצינות וממתים לתשובות רציניות ומבלי שתיקח באופן אישי.

 

[ita101]

היי

איך אפשר לא לקחת אישית גם במקרים שהם מאוד "אישיים" כמו במקרים של בגידה בין בני זוג או בין חברים קרובים (כשבמקרים כאלה מובן שהרגש, ולקיחת דברים באופן אישי, הם חלק מהותי מחווית הקשר)?

 

[עמנואל זיטנר]

הגדרות, תשובות, שאלות.

בגידה בין בני זוג זה מקרה אישי? לא בזוגיות כפי שאני מכיר אותה. "כשבמקרים כאלה מובן שהרגש, ולקיחת דברים באופן אישי, הם חלק מהותי מחווית הקשר" תוכל לפרט, להסביר... מובן למי? לך, ככל הנראה, אך למה אתה מניח שזה ברור לכולם? לקיחה באופן אישי זה אף פעם לא חלק מהותי של קשר כלשהו (אצלי). אם לענות על פי מה שהבנתי ממה ששאלת: "בגידה" זו אופציה שיכולה לקרות אחרי שקשר כבר לא קיים אך ממשיכים אותו בכח האינרציה. מה ההבדל בין "חבר" ל"חבר קרוב"? זה כמו ההבדל בין "אהבה" ל"אהבה ללא תנאי"? יענו לא קיים חוץ ממילוי הצורך של להגדיר כחבר אדם שכלל לא חבר?...

 

[ita101]

נקודה למחשבה

נאמר שהקשר, לפחות אצל אחד מהצדדים, המשיך להראות כמו קשר. אולי הצד השני החליט שדי לו בקשר הזה. והצד השני מחליט לקטוע את הקשר בתקופה מסויימת ובהמשך הופך מאוהב לאויב. איך אפשר לא לקחת אישית?

 

[עמנואל זיטנר]

אתה יכול לקחת את זה אישית, זכותך.

אבל בעיניי על מנת שהקשר יהיה קיים צריך 2 צדדים, אם הקשר קיים רק בעיניי צד אחד אז למעשה הוא לא קיים בכלל. אז איך אפשר לקחת באופן אישי משהו שלא קיים?

 

[ita101]

הוא קיים בראש לפחות

אבל איך אפשר להתנתק מזה לגמרי? נגיד שהיו יחסי קירבה מובהקים עד עתה, ואולי תקופה של טשטוש ולפתע צד אחד מתנתק בצורה לא הכי נחמדה. אז נגיד שהוא באמת לא רוצה בקשר. יש דרכים שונות להתנתק. חלק מהן נראות כמו עוול לצד אחד. ש"לא מגיע לו היחס הזה". טבעי לחשוב ככה? אולי החלק הקשה זה להתעורר מהאשליה שאחזנו בצורה כל כך נהדרת לתקופה ארוכה ויפה עד עכשיו. התמכרנו אליה ולמרות שניסינו להיות כמה שפחות חולמים ומנותקים מהמציאות, עדיין זה מכה בנו בצורה קשה. ולפעמים יש באמת מקרים שכביכול בצורה אובייקטיבית אנחנו מתקשים להבין את הצד השני שפועל בצורה כל כך לא מובנת והגיונית - לא כמו שציפינו, או בתחום ההתנהגות שציפינו אליה, אלא אפילו הפוך.

 

[ita101]

אני חושב ש

באמת אפשר ללמוד ממציאות שלא תואמת את הציפיות שלנו. בתוך אכזבה יכול להיות לימוד גדול. ועם זאת יש התנגדות טבעית ללמוד מהמקרה כי האדם שואל את עצמו "למה זה מגיע לי? מה עשיתי?" ונוטה להתעגן בתוך הציפייה הראשונית שלו שלא התממשה ולבכות על שבר חלומו.

 

[עמנואל זיטנר]

"מציאות שלא תואמת את הציפיות שלנו"

אתה מדבר על "מציאות" או על "מה שאתה תופס מהמציאות"? אכזבות יש רק אם יש ציפיות, בלי ציפיות אין אכזבות... מציפיות ואכזבות נדיר שאפשר ללמוד משהו... חוץ מלצפות בלי לצפות (אזי אז אין אכזבות). ""למה זה מגיע לי? מה עשיתי?"" הא לך דוגמא טיפוסית של לקחת באופן אישי... "לבכות על שבר חלומו" זה נאמר בפסימיות (נראה לי) ולא ברור לי למה... אם אדם סוף סוף מבין שהוא "חי בחלום" שלא כל כך קשור למציאות... אז יכול לבכות קצת (על הדרך) ואז באמת להתחיל להתקדם לחיות במציאות, בלי אשליות, בלי לנסות בכח שהמציאות תראה כמו שהוא היה רוצה, אלא להבין שהמציאות היא כמו שהיא... לראות בכל אירוע אתגר, לעבור את האתגר ולצאת מהצד השני עם יותר עוצמה אישית... לחיות בידיעה שהמוות תגיע, לא יודעים מתי ואיפה אך יכולים לבחור את האיך נמות. איך נמות קשור קשר הדוק עם איך אנו חיים.

 

[ita101]

מציאות

מציאות הכוונה למה שאני תופס מהמציאות. כמו שכל דבר אחר הוא לפי מה שאני תופס אותו ומגדיר אותו. ולכן אתה צודק שההגדרות משמעותיות. הלימוד הוא ערך מוסף שיכול להיות קיים מתוך הבנת הסיטואציה הנתונה שאכן האכזבה הגיעה בגלל הציפייה. באופן טבעי אנשים מכינים את עצמם להתפתחויות עתידיות. מצפים למשהו. אולי לא ממש למשהו ספציפי אלא יותר לתחום של אפשרויות. קשה שלא לצפות לכלום (כך נראה לי לפחות) וזה בגלל שאדם עושה תוכניות לעתיד לבוא וכך הוא קובע את צעדיו בהווה - לימודים וקריירה לדוגמא. יש ביטוי קיים - "ציפייה ריאלית", "ציפייה לא ריאלית". כביכול יש לצפות למשהו הגיוני ולהזניח את הפחות הגיוני, הפחות ניתן לדימיון. האכזבה היא סוג של התפכחות. וזה עניין מורכב: האדם שואף להיות שופט כמה שיותר טוב, שיודע להעריך כמה שיותר טוב את העתיד. באכזבה יש סוג של כאב כי אנחנו מנסים לנבא את העתיד או לפחות לדמיין מרחב אפשרויות עתידיות הגיוניות. ואז מגיע מקרה במציאות (!!) שמאכזב אותנו. אנחנו עדים לכך שמה שרצינו כל כך לא התקיים. כאשר ההתפתחות היא כה בלתי צפויה (נניח שהיא מחוץ לתחום האפשרויות שניבאנו) אז הכאב הוא גדול ביותר. המציאות מראה לנו שלא הערכנו נכון ואנחנו לא שופטים טובים כל כך. הצד הטוב בסיפור הוא הלימוד. או יותר נכון ההתחברות למציאות. אנחנו כבר לא יכולים לחיות לפי התסריט שהכנו מראש. המציאות מעירה אותנו לחיות לפיה ולא לפי התסריט שהכנו. בעצם זה לא כל כך טוב... היינו אולי מעדיפים שהתסריט שהכנו מראש יתקיים. אבל זה חלק מהחיים – להיות מופתעים מהם, נכון? החיים הם מה שהם, והם גם מה שהם נתפסים על ידינו. מישהו לפעמים מנער אותנו כאומר "יש גם דברים שלא חישבתם, שלא מסתדרים עם תפיסת החיים שלכם". משהו מזכיר לנו שיש דברים מחוץ לתפיסתנו. עד כאן התקשקשותי.

 

[עמנואל זיטנר]

מה שאתה תופס זה מה שאתה תופס...

אך זה לא מה שקיים. אם כבר לצפות למשהו אז רצוי לצפות לבילתי אפשרי... יש אנשים שחיים בעבר, יש אנשים שחיים בעתיד... זה רוב האנושות, מעטים (מעטים מידי אולי) חיים כאן ועכשיו. רוב האנשים רוציםי להיות שופטים כמה שיותר טטובים, כפי מארת, זה נכון, אך לועדים בדרך הידעיים/לוחמים/טולטקים הם לא כאלו, אנשים שמנתהלים על פי 4 ההסכמות לא רוצים לשפוט "יותר טוב" אלא לא לשפוט בכלל. "היינו אולי מעדיפים שהתסריט שהכנו מראש יתקיים. אבל זה חלק מהחיים – להיות מופתעים מהם, נכון? החיים הם מה שהם, והם גם מה שהם נתפסים על ידינו." לא, לא נכון, לא, זה לגמרי לא נכון. אומנם החיים הם מה שהם, אך מה שנתפס על ידינו זה צורת החיים (במקרה הטוב) ולא "החיים". "משהו מזכיר לנו שיש דברים מחוץ לתפיסתנו." ידעי לא צריך את זה ולאדם "ממוצע" זה לא מזכיר לו כלל שיש דברים מחוץ לתפיסתו המעוותת, סלקטיבית ומקובעת.

 

[עידו טסלר]

החיים האלה כל כך מפתיעים!!!

החיים האלה כל כך מפתיעים שהם יכולים להשתנות ברגע... ברגע אנחנו יכולים להיות שמחים... להיות עצובים... להיות פצועים... להיות פגועים... להיות בריאים... להיות כועסים... להיות ולהיות ולהיות... החיים הם כמו נתון משתנה... משתנים מרגע לרגע... אנחנו רק צריכים לדעת לקבל את הרגעים הללו כמו שהם... ואיי המושג "אכזבה" מושג כה עוצמתי... מצד אחד זה דבר שיכול למוטט בן אדם אבל מצד שני זה דבר שיכול ללמד בן אדם הרבה לגבי המציאות... למשל שהמציאות היא לא כפי שאנחנו רוצים שהיא תיהיה... ועדיף לקבל אותה כמו שהיא ורק אח"כ לנסות לשנות אותה בהתאם לצרכינו...

 

[עידו טסלר]

ציפיות יש רק בכריות ../images/Emo13.gif

אבל לכולנו יש ציפיות בתוך תוככנו באופן הלא מודע...

 

[עמנואל זיטנר]

זאת עובדה או הנחה?

 

[עידו טסלר]

עובדה והנחה!

למה מה אתה חושב?

 

[עמנואל זיטנר]

מה אני חושב? ... למה "" ?

"אבל לכולנו יש ציפיות בתוך תוככנו באופן הלא מודע" אני מניח שאתה חושב שזו עובדה.