קצת אינפורמציה
ההנחה הרווחת בקרב רוב הציבור בארץ היא, כי חלקו של הציבור החרדי בעוגת התקציב גדול מחלקו היחסי בציבור, ובוודאי שיותר מחלקו בהכנסות לתקציב, כינויים כמו ´פרזיטים´ ´עלוקות היושבות על ורידי התקציב´ ´סחטנים´ נשמעים תכופות מפיהם של אנשי תקשורת, פוליטיקאים, אמנים, אנשי רוח ועוד. כינויים אלו מבטאים הלך רוח הניזון ממסע תעמולה המנוהל ביד רמה בידיהם של אנשי התקשורת, עיתונאים, פוליטיקאים ושאר ´ידידיו´ של הציבור החרדי, הכל ´יודעים´ כי מס הכנסה כמעט שאין החרדים משלמים, הלא אין הם עובדים, כך שלהכנסות אינם תורמים. ואילו בהוצאות הם חוגגים, בכל תקציב שומעים אנו כי החרדים קבלו תוספות לישיבות ולעמותות חרדיות וכו´. מדי פעם מתפרסם מחקר \ תחקיר עיתונאי אודות הציבור החרדי, כגון: מרכז אדווה שהוציא ביולי 1998 מחקר על התקציבים הממשלתיים למגזר היהודי חרדי, מכון ירושלים לחקר ישראל הוציא בשנת 1998 בשיתוף עם ד"ר מומי דהאן מחקר על האוכלוסיה החרדית והרשות המקומית, הכתב לענייני חרדים בעיתון הארץ ´שחר אילן´ פרסם סידרה של כתבות על ענייני התקציב בשנים האחרונות. ורדה שיפר ערכה מחקר על אי הסדרים הכספיים במגזר החרדי עבור משרד מבקר המדינה. המכנה המשותף בין כל עורכי המחקרים הוא היכרותם המינימלית עם הציבור החרדי, והרצון להשחיר את פניהם של החרדים בעיני הקורא. להצדיק את הכינוי שכה מרבים להדביק בהם ´פרזיטים´. לאמור - ציבור האוכל ואינו עושה. ישנם דוגמאות רבות בהם כל ילד רואה שכותב הדברים אין לו מושג על מה הוא מדבר, (כגון: מלגות הכוללים ותקציב הישיבות הבנוי בעיקר על תרומות וכסף מעשר של יהודים מחו"ל ומהארץ - עורכי המחקר לא שמעו על זה…). כמו כן, מי שמתעסק עם מספרים, מהר מאוד נוכח לדעת כי האפשרות לעריכה מניפולטיבית רבה מאוד, כך שאינטרס החובר לאפשרות זמינה לכיוון תוצאות המחקר, אכן מוביל לתוצאה הרצויה. לשם שינוי, נעשה במחקר זה מאמץ להשתחרר מדעות אישיות ולעריכת מניפולציות בנתונים. (לדוגמא: במשרד החינוך נערכו השוואות בין שעות תקן בחינוך ממלכתי ממ"ד וחינוך עצמאי ומוכר, לפי התוצאות ישנה עדיפות לשעות תקן למגזר החרדי. אכן הנתונים נכונים, אבל עורכי המחקרים לא טרחו לבדוק נתונים אחרים, כגון מספר תלמידים הלומדים בקרוונים בין שני המגזרים, תקני שח"ר, פסיכולוגים, ספרנים, לבורנטים, ועוד הרבה תקנים שלא קיימים כמעט במגזר החרדי, יתרה מכך ישנה התעלמות מוחלטת מהעובדה כי שכרו של מורה ב´המעיין החינוך התורני´ נמוך באופן משמעותי משכרו של מורה מקביל בחינוך הממלכתי, כך שבפחות כסף מועסקים יותר מורים ביותר שעות. כך שאם נעשית השוואה יש לערוך אותה בס"ה הנתונים, ולא להתמקד בנתונים הנוחים לעורך המחקר אשר אינם מהווים אינדקציה למצב הכללי) האזרח הממוצע אינו מתמצא כלל בסעיפי התקציב, כמו כן אין הוא יודע מאומה על הסכומים האמיתיים המיועדים לישיבות, אהוד ברק חוזר וטוען כי בחור ישיבה מקבל מהמדינה פי שלוש מסטודנט, נתון שאין לו ולמציאות ולא כלום - כפי שיתברר בהמשך. חברי כנסת מהשמאל מדברים על מאתים אלף בחורי ישיבות אשר אינם מתגייסים לצבא, ומהווים נטל על תקציב המדינה המדולדל. נתון זה גם הוא שקרי והוא מתבסס על טעות זדונית. בספר התקציב של משרד הדתות מופיעה הפיסקה "בשנת תשנ"ח למדו כ187,000 תלמידים בישיבות והתמיכה בהם הסתכמה ב880 מיליון ש"ח". ובכן, למען הנוחות מעגל הקורא את המספר ל200,000 ואת ה880 מיליון למיליארד. אבל לא פה הטעות, אלא בכך ש187 אלף הוא מספר כולל לתלמידים הנהנים מתקציבו של משרד הדתות, כשמתוכם רק 67,000 הם תלמידי ישיבות גבוהות וכוללים אחרי גיל תיכון, והשאר הם תלמידי ישיבות הסדר, מכינות צבאיות, תלמידות אולפנות ועוד. מוסדות שיש בהם לימודים תורניים ותו לא. הטענות נגד הציבור החרדי בנושא התקציב מתרכזות בשני מישורים: א. באורח חייהם החרדי שונים הם מכלל הציבור, ובכך גורמים הם להוצאה תקציבית מיותרת, מה שמתבטא בעיקר בסעיפי תקציב משרד הדתות המיועדים לישיבות. ב. בגלל ערך לימוד התורה המקובל בקרב צבור זה, מעטים הם העובדים, כך שתרומתם לסעיף ההכנסות נמוך הוא ביחס לחלקם באוכלוסיה. על מנת לבדוק את חלקו של צבור מסוים בסך התקציב, עלינו לבדוק את המצב הקיים [כי אין טענה שציבור זה או אחר ישנה את אורח חייו ואמונותיו] ולראות אילו תקציבים מיועדים לסקטורים השונים, כמו כן עלינו לחלק בין גורמי הצריכה הנובעים מאורח חייו של הציבור החרדי, ובין אילו הנגרמים מאורח חייו של הציבור הכללי. נמנענו מלהתייחס לכלל הנתונים הכוללים גם יצירת הוצאות לתקציב המדינה, כגון: תקציב המיועד למלחמה בפשע, סמים, שוטרים, בתי משפט, ועוד. הנגרמות בעיקרן ע"י הציבור הכללי. כמו כן לא התייחסנו להוצאות עקיפות הנגרמות בשל אורח חיים, כגון: הוצאות כספים על הימורים בטורקיה, יריחו וכו´ (מידי חודש אזרחים ישראליים משאירים 200 מיליון דולר רק בקזינו ביריחו), רובו של תקציב הישיבות הממומן על ידי תרומות מחו"ל מה שמכניס מטבע זר למדינה. הישיבות והסמינרים המהווים מוקד לתלמידים מחו"ל אשר מגיעים לארץ לשנים מספר, ומכניסים הרבה מטבע זר. ---------------------------------------------------------------------------- ---- ע"פ הנתונים של מכוני הסקרים כגון מכון גיאוקרטוגרפיה עולה כי ישנם 550.000 חרדים במדינה שהם 9.16% מכלל האוכלוסיה ובשל אחוז הילדים הגבוה 6.5% מכלל בתי האב. 42% מהגברים החרדים עובדים לעומת 90% מכלל הציבור. 43% מהנשים החרדיות עובדות 50% מהחרדים משתכרים בממוצע עד 4000 ש"ח עקב כך הסיקו החוקרים כי החרדים משלמים שליש מס מהחילונים. ובכן, הקביעה כי האזרח החרדי משלם שליש מס מעמיתו החילוני, גם לדברי החוקרים מצטמצמת רק למס הכנסה, שכן בשאר המסים, אין כל הבדל בין חרדי הקונה לחם בחנות ומשלם עליו מע"מ של 17 אחוז, לבין חילוני. אמנם סל הקניות הממוצע של הציבור החרדי, צנוע מזה של עמיתו החילוני, שכן אינו כולל אלמנטים של בידור ומותרות, אך הפרש זה מתקזז, בנתון, כי החרדי הממוצע קונה דירות הרבה יותר מהחילוני הממוצע, וכפי הידוע אחוז המסים בקניית דירה הוא גבוה מאוד. חלוקת ההכנסות ממס הכנסה לפי עשירונים כפי שרואים אנו בטבלה זו, 90% מהכנסות מס הכנסה הם משני העשירונים העליונים, ובעשירונים אלו חלקם של החרדים די זהה לחלקם באוכלוסיה. כך שגם הטענה כי חלקם של החרדים בהכנסה ממס הכנסה הוא נמוך, סובלת מחוסר התאמה לנתונים בשטח. המשך בהודעה הבאה.............
))))))))))))
