מכיר את התחושה
גם אצלי אני לא צריך להתמודד עם הא-מיניות שלי מחוץ לפורום הזה. ובפעמים הראשונות, זאת הייתה די מהלומה, לחשוב על כל הדברים האלה. בסופו של דבר, זה הפך להיות יותר הקלה מאשר מועקה... אני חייב להגיד שאני עדיין לא סיפרתי להורים שלי. כל ניסיון להעלות את הנושא הוביל לתוצאות מאוד לא מספקות... בפעם האחרונה, דיברתי עם אבא שלי על חבר שלו - שהוא הומו נשוי, עם אישה ושני ילדים. והוא סיפר שלאחרונה אותו החבר - נקרא לו משה - מצא סטוץ גבר חדש (בידיעת אישתו), וכבר הרבה זמן שהוא לא מסוגל לקיים יחסים עם אישתו. אז שאלתי אותו, איך היא מסתדרת? היא לא מתוסכלת מינית? הוא אמר שהיא באה מחברה דתית, ולכן היא יותר 'בנויה' לעשות את ההקרבה הזאת למען בעלה. ניסיתי לתפוס את הפיתיון: "אולי היא פשוט לא מרגישה את הצורך בזה." "לא, היא דיברה איתו על זה וכן מנסה לשכנע אותו." "כן, אבל זה לא בלתי נתפס... יש אנשים שלא רוצים סקס." "לא, אין כזה דבר, זה בטבע האנושי, בני אדם נולדים עם הרצון להתרבות." הוא דיבר בטון די חד משמעי, כאילו זאת עובדה ידועה ובלתי ניתנת לערעור. פה התחילו והסתיימו הנסיונות שלי לספר להורים שלי. אני כן מתכנן לספר להם בסופו של דבר... אבל אין לי ספק שזה הולך להיות לי מאוד קשה. דווקא אצלי יש משפחה מאוד פתוחה מבחינה מינית, ואני חושב שבגלל זה כל כך קשה לי לספר. דווקא במשפחה יותר 'מסורתית' אני חושב שזה יתקבל יותר טוב.