שאלה לי

[ב ד ר ך]

לדעתי

יש לכל אחד זכות בסיסית לדרוש שיענו לו בכבוד או שלא יענו לו בכלל. מבחינתי, ולדעתי זה תנאי מאוד מאוד הכרחי, בסיסי והגיוני. עצם זה שפנתה פה בשאלה, לא נותן לאף אחד זכות לענות לה בחוסר כבוד. מאידך , לך יש זכות מלאה שלא לענות לה, אם זה מוציא לך את החשק. לדעתי.

 

[אופה העוגות]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif זה נקרא pretending

ובתירגום חופשי לעברית "העמדת פנים" הסטטיסטיקה מראה שמעל 50% מהאוכלוסיה אינה שומרת אימונים. האם זה בסדר? תלוי בנקודת המבט של כל אחד ואחד. האם יש למישהו זכות לפסול מישהו אחר בגלל שנקודת המבט שלו שונה? - לא. האם כל מי שנמצא כאן לא בגד מעולם? האם כולכם צחים ולבנים? אני יודע שלא אני מסכים עם הטענה שכדי לקבל תשובה היא צריכה להציג את התמונה כולה, כולל הליכלוך.

 

[הנודניקית עם הקוקו]

טפו ../images/Emo57.gif

 

[מצוטטת]

../images/Emo12.gif

 

[הנודניקית עם הקוקו]

../images/Emo2.gif

 

[d a n i e l s 5]

אני ../images/Emo45.gif

לא בגדתי ...ולא בגלל שאני "יפת נפש" רק בגלל שבאג'נדה שלי "אני לא נמצאת במקום שלא טוב לי , אני פשוט הולכת" ודייי זה מצחיק שלא לאמר מגוחך שאתם באים לכאן בכדי להגן על דרך חייכם זה בסדר ! כל אחד ומה שמתאים לו .בחיי שזה בסדר (מבחינתי ולדעתי) זה סתם מביך ....הקטע הזה של.... "הבאתי את "החברה" שיגנו עלי ". ולא כאן המקם להגן על הנושא....כי במקום הזה יש אנשים כמו האשה שלך והאשה שלו או האיש שלה .... שנפגעו מהמעשה ! את זה אתה/אתם......צריכים לדעת לכבד .

 

[אופה העוגות]

שאלתי פעם אחת ואשאל שוב

מה זה הפורום "שלכם"? ואם אני כותב מידי פעם בפורום מסויים זה אומר שאני בוגד? הדבקת לי תווית של בוגד וכך את מתייחסת אל כל התגובות שאני כותב, כך את מתייחסת אלי וכל זה למה? כי אולי הגבתי באיזה פורום מסויים. דרך אגב, אני לא מכיר את הכותבת ומעולם לא ראיתי את הניק שלה לפני אז איך אני ב"חבר'ה" שלה? איפה בדיוק אני הצדקתי בגידה? את יכולה להראות לי את המקום? את הבנת מה קרה כאן? פנתה לכאן מישהי במצוקה והודתה שהיא לא הייתה בסדר, היו כאן תגובות פוגעות ומתחסדות, אני (ואולי עוד) הגבנו לה והגבנו גם לאותם מתחסדים, ואת קבעת שאנחנו שייכים לחבורת בוגדים

וזה בשבילך על זה שהחלטת שזה לא באג'נדה שלך ולא בגדת.

 

[הנודניקית עם הקוקו]

../images/Emo13.gif

 

[d a n i e l s 5]

האמת, אתה צודק .

הולכת להתבייש לי בפינה..... א. בגלל ההכללה......... ב. בגלל הנחרצות שלי. ג. בעיקר בגלל הסקת המסקנות המהירה שלי ד. בגלל שבחרתי להגיב לך ולא לכל אחד מה "אורחים" בנפרד . קבל את התנצלותי .

 

[הנודניקית עם הקוקו]

../images/Emo39.gif=(תשורת התנצלות)

 

[שירלי6]

נראה

ששניכם אומללים. את בוגדת, הוא לא שוכב איתך חודשים ורק..רק חמש שנים. על מה את רוצה להלחם? על האהבה שאין?

 

[ילוטייל]

רק תראי בשרשור המומחים

כמה קטנטנים הילדים שיש לכם. איפה השכל?

 

[אסור לגלות]

לראות את הכל

כמו מראה כואב אבל נכון תודה עכשיו צריכה רק את האומץ וסיוע משפטי

 

[אדמה רוח ואש]

אז ככה

תחשבי טוב,אם את בכלל רוצה לשקם את ההרס ביניכם . נכון,זה קשה וצריך רצון אדיר,יחסי איכפתיות,הדדיות ,בסיס זוגי טוב ולא נראה לי שיש לכם את זה אז או שתבנו את זה לאט לאט(מה שלדעתי כבר לא ניתן)או שתפרדו,איש איש לדרכו. זה לא כל כך נורא כמו שאת חושבת.אבל ההחלטה היא שלך בלבד.מתוכך.עמוק עמוק בליבך את כבר יודעת.

 

[אסור לגלות]

ואם יש את ההחלטה

מה הלאה ?? איך ממשיכים??? איך ואם בכלל מסבירים לילדים???

 

[אדמה רוח ואש]

תעברי שלב

אחרי שלב,כמו כולם. בכל שלב תצטרכי להתמודד עם דברים אחרים ,חלקם יהיו קשים רגשית.ושלא יספרו לך אחרת. מה שטוב בתהליך הזה,שאת תתבגרי , תצמחי ,תתחזקי ותביני שאת בלבד אחראית לחייך. לאט לאט.

 

[מיKה]

אין רגע

יום או שעה שבהם פתאום מבינים שאין יותר "בשביל מה להילחם"...והכל תם. זהו תהליך שמכיל בתוכו המון רגעים, תחושות ומחשבות, שמשתנות כל הזמן מן הקצה אל הקצה. לפחות בנישואים שאין בהם בעיה מהותית כמו "נגמרה האהבה"... לרגע את תרגישי שאין ביכולתך לעשות את הצעד הזה כי תחשבי על הילדים ועל הכאב שזה יגרום להם. (וזה יגרום להם לכאב). וברגע אחר את תבקשי להיות שוב מאושרת אוהבת ונאהבת...(מה שלא בהכרח יגיע בדיוק באותה אריזה שאת מבקשת לעצמך). ואז שוב...ישאלו השאלות... ואולי בעצם אפשר לתקן ? (כי להיפרד זה רק נראה הרבה יותר קל) וחוזר חלילה............. אף אחד כאן לא יכול לתת לך באמת את התשובה שתשים קץ לכל ההתלבטויות שלך. מעשה ששבר זוג אחד לא בהכרח יהיה זה שישבור זוג אחר. ולכל זוגיות שבורה אורך חיים וסיבולת משלה. זוכרת את עצמי שלוש שנים קודם, שואלת כאן בדיוק את אותה השאלה שאת שואלת עכשיו. זוכרת, שהשאלות ששאלתי, את עצמי , את הסביבה,ההתחבטות, הם היו חלק מהתהליך הלא קל הזה שהוביל אל הסוף. בד"כ הוא מוביל אל הסוף. יש כאלו שלוקח להם שנה שנתיים, שלוש או אפילו ארבע בנוסף למערכות יחסים נוספות באמצע עלמנת למצוא את האומץ להתמודד עם הסוף, ויש כאלו שמבינים שפשוט צריך להתמודד איתו. להתמודד עם עצמם. מניחה שאת התשובה יש לך כבר בתוכך...תקשיבי טוב. תקשיבי באמת. תני לה מקום וזמן...היא שם. בהצלחה

 

[אסור לגלות]

תודה

קשה באמת קשה לעמוד מול כל זה תודה על התשובה

 

[d a n i e l s 5]

חישוב שכזה

חמש שנים של זוגיות מתוכם 4 שנים של טיפולים ולידות..... (בחישוב גס). והרי ידוע ש...טיפולי הפריה מתישים , לא רק את האשה , את כל מי שחי בסביבתה.... לנהל זוגיות סביב שעון ביולוגי....זה לא פשוט בכלל ...... רק זוגות שממש אבל ממש מאוהבים/אוהבים עוברים את זה בשלום...ואתם (לפי מה שאת כותבת) לא ממש הייתם שם באהבה מלכתחילה ( "לא האמנתי שאצליח לאהוב מישהו בכלל " - משפט שהוא קשה בלי קשר, ושווה בדיקה ). אז מה יש לנו כאן ....זוג אנשים גבר ואשה + שתי תינוקות ....ומלחמת התשה . רק טבעי שאחד מכם או שניכם , תצאו למצוא אהבה בשדות זרים...הכי טבעי בעולם.....כל אחד זקוק לטיפה/לטיפה של אהבה .. את ....במקום להשקיע בפנים , השקעת בחוץ (ראי ערך הבגידה) .... הוא...לא כתבת עליו כלום עכשיו תחשבי את ואת , את והוא ......האם עכשיו, כשאתם אחרי הטיפולים , הלידות, עברתם את מלחמת ההתשה .....האם יש עוד קורטוב אחד של אפשרות/רצון להשקיע במערכת הפנימית למצוא שם את מה שנעלם ....או להחזיר לשם את הנעלם .... האם יש אפשרות להעזר בגורם שלישי מקצועי ...שעיעשה לכם סדר בבלאגן ? אז ככה רגע לפני ששוברים את הכלים והולכים......אולי בכל זאת.... אולי ......

 

[אסור לגלות]

מאוד מסובך

ומאוד לא פשוט לא יודעת אם צריך עוד לרצות מאוד מבולבלת