אוקי... אז הנה...
עובדות: * קרינה אלקטרו-מגנטית (א"מ), כמו גל, מורכבת (מתמטית) מגלים פשוטים יותר. נקרא להם גלים בסיסים. על מנת לאפיין גל בסיסי כזה מספיק שני פרמטרים הנקראים משרעת ותדירות. אתה יכול לדמיין גל בסיסי כזה כתנודה של קפיץ או ציור של סינוס. (אם אתה רוצה הסבר נוסף על מושגים אלה, שאל) * ניתן לאפיין כל קרינה א"מ על ידי תאור של כול התדירויות ומשרעות של גלים בסיסיים אלה המרכיבים אותה. מספר של הגלים האלה יכול להיות אינסופי. אפילו רצף שניתן לצייר אותו על מערכת צירים שבה ציר X יהיה תדירויות וציר Y משרעות. ציר כזה נקרא ספקטרום. * כל הגופים פולטים קרינה א"מ, אשר מקורה יכול להיות מפליטה עצמית או החזרה של קרינה ממקור אחר. לעניינו זה לא משנה, כי מבחינתינו זה נראה כקרינה שמגיעה מהגוף. * בעיניהם של בעלי חיים (על הרשתית) ישנם חיישנים של קרינה אלקטרו-מגנטית. החיישנים האלה אינם זהים! במה הם נבדלים? כל אחד רגיש רק לחלק מתדירויות. ולכן מגיב רק יחסית למשרעת של אותם גלים בסיסיים המרכיבים את הקרינה אשר בעלי תדירות השייכת רק לאותה קבוצה של תדירויות שהחיישן רגיש לה. התגובה של החיישנים האלה היא תחושת הצבע. מאחר ולכל בעל-חיים (ואפילו לבעלי חיים מאותו מין) ישנם חיישנים שונים (המגיבים לקבוצות שונות של תדירויות), מכאן נובעת תחושת הצבע השונה והסובייקטיבית. פרטים בדוגמאות: נניח שיש בעל חיים שיש לא רק סוג אחד של חיישנים. לא משנה לאיזה תדירויות הם מגיבים (העיקר שיגיבו לתדירויות שמצויות בקרינה מגופים ביום!) העיקר שכולם זהים. בעל חיים כזה יבחין רק בשינויי המשרעת (שהיא העוצמה) של הקרינה המגיעה (בתדירויות הרגישות) הראיה של בעל חיים כזה תהיה מה שאנו קוראים "שחור לבן". למעשה זה לא רק שחור לבן אלא כול הגווני אפור באמצע גם. אבל חיה אחרת מאותו מין יכולה להיות עדיין עם חיישנים זהים אבל אשר מגיבים קבוצת תדירויות קצת שונה. אז יכולים להיות שני סוגים של קרינה א"מ אשר יגרמו תגובה שונה אצל בעל חיים ראשון אבל תגובה זהה אצל בעל חיים השני (ההבדל בקרינה הוא בדיוק באותן תדירויות שבעל חיים שני לא רגיש להן בכלל). מה קבלנו? קבלנו שבעוד שחיה ראשונה תראה שני צבעים שונים חיה שניה לא תבחין בין צבעים אלה! מערכת ראיה אנושית (בקצרה): אצל האדם ישנם 3 סוגים של חיישנים. התגובה המשולבת משלושתם (תחשוב על 3 מספרים שיכולים להיות מוצגים על שלושה צירים) היא האחראית לתחושת הצבע והעוצמה שלנו. אז בעצם ניתן לחשוב על נפח תלת-מימדי וסופי(!) שכל נקודה בו זה צבע ועוצמה שונים. אם אנו רוצים לבודד רק את תחושת הצבע אז נקבל שטח דו-מימדי וסופי שכול נקודה בו היא צבע שונה. מספר הנקודות כאלה הוא כמובן אין סופי. מה שאומר לך שיש מספר אין סופי של צבעים! (כושר ההפרדה ביניהם זו שאלה אחרת). יש עוד הרבה בנושא הזה. למשל מה בדיוק גורם לבעיות שונות כמו עוורון צבעים וכו'. או למשל הסבר לכך שאין דבר כזה צבעים בסיסיים! אבל אני מקווה שעזרתי קצת. בגדול ברגע שאתה מבין את מה שהסברתי כאן אתה יכול לראות פחות או יותר את התשובות לשאלות שלך. אבל על תהסס לשאול.