מלאווח.. מאכל טעים ../images/Emo13.gif
מה זה בעצם טקס? יש הרבה תשובות לשאלה, והרבה משמעויות לטקסים. לא אתחיל בזה, אלא אדבר על ההבדל בין אדם לאדם. למשל, רובנו אוהבים לאכול צ´יפס. אך לא כולנו באותה הדרך. יש שאוהבים לחתוך את הצ´יפס שלהם, ויש שאוהבים מוכן מהשקית. באכילה עצמה, יש שאוהבים עם מלח, ויש שלא, יש שבלי קטשופ זה פשוט לא צ´יפס, ויש שחרדל זו בכלל הסיבה לאכול צ´יפס... אז עם מי תתווכח? מי צודק? מי אוכל את הצ´יפס שלו יותר "נכון"? אין תשובה לזה... אותו הדבר לגבי הרוח... לגבי האמונה באלוהים. יש כאלה שאם לא עשו מדיטציה, פספסו יום, ויש שאם קמו מאוחר ופספסו שחרית, יש להם הרבה על מה לכפר... אבל הנקודה היא שלכל אחד "עושה את זה" משהו אחר .... אז מה אם יש קבוצה מ-א-ו-ד גדולה שעושה הכל באותה הדרך. ציבור שלם. זה לא אומר שהם צודקים יותר, או פחות... אני למשל, מתקשר עם אלוהים בכל סיטואציה שאני זוכר להזכיר לעצמי שהוא נמצא בה. כשאני קורא פסקה מרגשת בספר, שמעלה בי מחשבה עמוקה על החיים, אני מרגיש "איתות" בלב, כזה טווינץ´ בלב... באותו הרגע אני יודע שאלוהים קורא את זה איתי, וזה הרגש שלי. כשאני אומר תודה ומודה בלב שלם על מה שיש, אני בעצם מצהיר "יש אלוהים. יש אלוהים בחיי!" בשבילי זה אמיתי בדיוק כמו להגיד ברכה כתובה וסטנדרטית מהספר בתור אמירת תודה.. ואין איש אחד בעולם שיכול להגיד לי שאני טועה.. רצון האל? מי יודע מה רצון האל? כל אחד ואחד לעצמו. אני לא נותן לרב, כומר, גורו, או כל אישיות דתית אחרת להגיד לי מה אלוהים רוצה ומה לא. זה כמו זוגות שלא יכולים לדבר ולתקשר ביניהם והם צריכים ללכת לייעוץ. אני מאמין שייעוץ רק מחזק בך את ההרגשה שאת/ה לא יכול/ה לתקשר בעצמך עם בן/ת הזוג. יש שצריכים את זה, וזה בסדר. אבל מפה ועד להצהיר שאחר שאינו זקוק לזה אינו פועל כשורה, או אינו מאמין חס ושלום, הדרך מאוד מאוד ארוכה....
