שאלה לישראלים בNY......
- פותח הנושא nolapola
- פורסם בתאריך
פרופסור מקס
New member
רגע, זה ילדים מהכתבה? אם כן,...
אז שישארו בארץ!
אז שישארו בארץ!
אני חייבת להגיב על הכתבה הזאת
קראתי אותה בעיון רב, ויש שם הרבה דברים נכונים, אבל, לעשות הכללה כל כך גדולה זה לא נכון. אני אומנם כבר בת 20, אבל עדיין שייכת לדור "החדש", והחינוך שאני קיבלתי לא דומה בכלל למה שכתוב בכתבה. אמא שלי, חוץ מהעובדה שהיא הבנאדם הכי מדהים בעולם (וזה לא רק בגלל שאני משוחדת), חינכה אותי ואת אחותי בדרך נפלאה בה היא שילבה דמוקרטיה עם משמעת וכבוד. וכשאני אומרת משמעת, אני לא מתכוונת ל"תחזרי בשעה הזאת" או "את תעשי ככה וככה" אלא פשוט מעצם החינוך שלה ידענו אחותי ואני את הגבולות לבד. מעולם לא הייתה לי שעת עוצר, ורק בגלל זה, בגלל שניתן לי החופש הזה ידעתי לא לעשות שטויות. מעולם לא התביישתי באמא שלי, בוודאי שלא ליד החברים שלי. היא תמיד התייחסה אלינו בתור אנשים מבוגרים, עם זאת תמיד רכשנו לה כבוד, כי אחרי הכל, היא אמא שלנו. אז אמא שלי היא חברה שלי כשאני צריכה לדבר איתה, אבל היא גם האמא שלי. הכל תלוי בהורה ואיך שהוא מחנך לילדים שלו, זה הכל. יש גם ילדים שגדלים אחרת, וחשוב לי שתדעו את זה. מעבר לכך, אני חייבת לומר שלא הבנתי את ההשוואה שנעשתה בין ילדים ישראלים לילדים אמריקאים. מאיפה הביאו את המחקר הזה? בתור מישהי שעובדת בתור אופר בארה"ב, אני יכולה לומר דבר אחד על הילדים האמריקאים: הם מפונקים, חצופים, גסי-רוח ואין להם שום יכולת להסתדר בעולם האמיתי בכוחות עצמם, כי יש להם אופר שתעשה עבורם הכל. (כמובן שאני מדברת על המעמד היותר גבוה בארה"ב, אני בטוחה שיש גם פה ילדים שחונכו אחרת). וכשאני אומרת את הדברים האלו אני לא רק מסתמכת על דברים ששמעתי מחברות שגם הן אופר, אלא מדברים שראיתי במו עיני, גם בבית שבו אני עובדת וגם אצל משפחות אחרות. אני לא יכולה לתאר במילים עד כמה נוראית ההתנהגות של אותם ילדים, פשוט בושה. ומה שהכי מגוחך זה שההורים "המשכילים" שלהם (אמא רופאה ואבא עורך-דין) פשוט מקבלים את הדברים כמו שהם, ואף יותר, מגחכים ביחד עם הילדים "הגאונים" שלהם, כאילו כך הדברים צריכים להיראות. עצוב.
קראתי אותה בעיון רב, ויש שם הרבה דברים נכונים, אבל, לעשות הכללה כל כך גדולה זה לא נכון. אני אומנם כבר בת 20, אבל עדיין שייכת לדור "החדש", והחינוך שאני קיבלתי לא דומה בכלל למה שכתוב בכתבה. אמא שלי, חוץ מהעובדה שהיא הבנאדם הכי מדהים בעולם (וזה לא רק בגלל שאני משוחדת), חינכה אותי ואת אחותי בדרך נפלאה בה היא שילבה דמוקרטיה עם משמעת וכבוד. וכשאני אומרת משמעת, אני לא מתכוונת ל"תחזרי בשעה הזאת" או "את תעשי ככה וככה" אלא פשוט מעצם החינוך שלה ידענו אחותי ואני את הגבולות לבד. מעולם לא הייתה לי שעת עוצר, ורק בגלל זה, בגלל שניתן לי החופש הזה ידעתי לא לעשות שטויות. מעולם לא התביישתי באמא שלי, בוודאי שלא ליד החברים שלי. היא תמיד התייחסה אלינו בתור אנשים מבוגרים, עם זאת תמיד רכשנו לה כבוד, כי אחרי הכל, היא אמא שלנו. אז אמא שלי היא חברה שלי כשאני צריכה לדבר איתה, אבל היא גם האמא שלי. הכל תלוי בהורה ואיך שהוא מחנך לילדים שלו, זה הכל. יש גם ילדים שגדלים אחרת, וחשוב לי שתדעו את זה. מעבר לכך, אני חייבת לומר שלא הבנתי את ההשוואה שנעשתה בין ילדים ישראלים לילדים אמריקאים. מאיפה הביאו את המחקר הזה? בתור מישהי שעובדת בתור אופר בארה"ב, אני יכולה לומר דבר אחד על הילדים האמריקאים: הם מפונקים, חצופים, גסי-רוח ואין להם שום יכולת להסתדר בעולם האמיתי בכוחות עצמם, כי יש להם אופר שתעשה עבורם הכל. (כמובן שאני מדברת על המעמד היותר גבוה בארה"ב, אני בטוחה שיש גם פה ילדים שחונכו אחרת). וכשאני אומרת את הדברים האלו אני לא רק מסתמכת על דברים ששמעתי מחברות שגם הן אופר, אלא מדברים שראיתי במו עיני, גם בבית שבו אני עובדת וגם אצל משפחות אחרות. אני לא יכולה לתאר במילים עד כמה נוראית ההתנהגות של אותם ילדים, פשוט בושה. ומה שהכי מגוחך זה שההורים "המשכילים" שלהם (אמא רופאה ואבא עורך-דין) פשוט מקבלים את הדברים כמו שהם, ואף יותר, מגחכים ביחד עם הילדים "הגאונים" שלהם, כאילו כך הדברים צריכים להיראות. עצוב.
פרופסור מקס
New member
בסדר, הנה הכתבה, הקרדיט למיקמיק
עכשיו כשקראתי אני יכולה להגיב
זו פשוט הגזמה לא כל ההורים כאלה ובהתאם לא כל הילדים. וכשהילדים כאלה זה לא מהסביבה אלא אך ורק מהבית!!! אני מסכימה עם דפנה צריך לדעת לחנך וכבר פגשתי כמה אנשים בימי הבייביסיטר שלי שפשוט הייתי אוסרת עליהם להיות הורים - כי מראש ברור שהילדים יצאו דפוקים יש מן שגעון עכשיו לא רק בישראל גם בארה"ב של "של מי הילדים הכי חכמים?" לא נחמדים/יפים/טובים אלא חכמים - ובמה נמדדת החכמה? אם הילד לא יודע לאיית את שמו בגיל 2.5 הוא מאד איטי... ולא לוקח לפחות 5 חוגים בשבוע של ספורט-מוסיקה-ספרים-מדע וכדומה אף אחד לא מבטיח שהוא יעבור מבחני קבלה לכיתה א, ולצערי הרב נתקלתי בזה הרבה גם כאן וגם בארץ (יש לי אחות בת 8 אז אני בעינינים) וברצוני חאמר - לא להתחרפן!!!!! לחנך.... להרגע!! אנחנו למדנו לכתוב בגיל 6-7 ויצאנו (דיי) בסדר, ולא גדלנו עם כפיות זהב בפה עם וידאו-טלויזיה-מחשב בחדר ואנחנו בסדר!!!! אז אין לחץ תלמדו לחנך ואם אתם לא יודעים תתיעצו בפסיכולוג ילדים!! זה לא אומר שאתם הורים רעים!! הערה- אין לי שום דבר נגד חברי הפורום אתם כולכם הורים נהדרים(בהווה ובעתיד)
זו פשוט הגזמה לא כל ההורים כאלה ובהתאם לא כל הילדים. וכשהילדים כאלה זה לא מהסביבה אלא אך ורק מהבית!!! אני מסכימה עם דפנה צריך לדעת לחנך וכבר פגשתי כמה אנשים בימי הבייביסיטר שלי שפשוט הייתי אוסרת עליהם להיות הורים - כי מראש ברור שהילדים יצאו דפוקים יש מן שגעון עכשיו לא רק בישראל גם בארה"ב של "של מי הילדים הכי חכמים?" לא נחמדים/יפים/טובים אלא חכמים - ובמה נמדדת החכמה? אם הילד לא יודע לאיית את שמו בגיל 2.5 הוא מאד איטי... ולא לוקח לפחות 5 חוגים בשבוע של ספורט-מוסיקה-ספרים-מדע וכדומה אף אחד לא מבטיח שהוא יעבור מבחני קבלה לכיתה א, ולצערי הרב נתקלתי בזה הרבה גם כאן וגם בארץ (יש לי אחות בת 8 אז אני בעינינים) וברצוני חאמר - לא להתחרפן!!!!! לחנך.... להרגע!! אנחנו למדנו לכתוב בגיל 6-7 ויצאנו (דיי) בסדר, ולא גדלנו עם כפיות זהב בפה עם וידאו-טלויזיה-מחשב בחדר ואנחנו בסדר!!!! אז אין לחץ תלמדו לחנך ואם אתם לא יודעים תתיעצו בפסיכולוג ילדים!! זה לא אומר שאתם הורים רעים!! הערה- אין לי שום דבר נגד חברי הפורום אתם כולכם הורים נהדרים(בהווה ובעתיד)
עדי בשמיים
New member
לצערי נתקלתי כאן
ב"ישראלים החדשים" מין וריאציה נובורישית של צפונים מפונקים שלא מאמינים בחינוך ילדים. היו לי על זה המון דיונים לאחרונה עם כל מיני חברים, ועל אף גילי הצעיר מסתבר שאני שייכת לדור הישן. כן, אני מאמינה בחינוך. מאמינה בהצבת גבולות. במסגרות. במשמעת. מאמינה שילד שגדל כשהכל מותר הופך למבוגר עם בעיות הסתגלות. אבל אני בעמדת מיעוט, לפחות כאן בסביבה שלי. דעות כמו "לא להגיד להם לא" או "הם הורסים ושוברים וצווחים ואין מה לעשות" או אפילו "אם את רוצה שהקישוטים שלך בבית יחיו תעלימי אותם לפני שהילד נולד" - "חכי שיהיו לך ילדים ותשכחי מסדר וניקיון". לא יודעת מה איתכם, אבל אני גדלתי בבית נקי, מסודר, עם משמעת ומסגרת. על המון דברים אמרו לי לא. לא כל דבר היה מותר. היו לי זכויות בבית וגם חובות. לא היתה דמוקרטיה. פעמים רבות שאלו לדעתי ופעמים רבות לא. כל עוד גרתי בבית הוריי הייתי צריכה לחיות לפי כללי הבית שהם בחרו. וכן, אני עדיין מאמינה בזה. את אחי הקטן גידלתי באותה צורה ויצא ילד מוצלח מאוד. מנומס, מסודר יחסית. לפני כשנתיים לימדתי עברית ילדים של זוג פרופסורים באוניברסיטה. הוא ישראלי והיא אמריקאית. הקטן היה בן שבע, כל דבר שהוא רצה ולא קיבל מיידית הוא התחיל לצרוח ולבכות ולהשתולל. הילד לא ידע מה זה לא, או לא עכשיו. אמא שלהם התעקשה שהוא יקבל מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה. אמרתי תודה ולא תודה ושלום יפה. זה היה אחד הילדים הכי מבריקים אבל גם הכי מעצבנים שהכרתי. אבל כמו שכבר אמרתי, אני בדעת מיעוט כאן לצערי. או שפשוט אנשים שמרגישים כמוני שותקים, לא יודעת. מצאתי כאן חברה אחת, ולא מפתיע שהיא מבוגרת ממני, שמרגישה כמוני. ילדים צריכים מסגרת. ילדים צריכים יציבות. ילדים צריכים גבולות. אחרת איך נחנך אותם לעולם שבו לא הכל עובד בדיוק כמו שהם רוצים?? אמנם אני מסתכנת כאן בצליבה טוטאלית, אבל הילד שלי יגדל בלי שהכל מותר. הוא יגדל לדעת לשמור על חפצים ולא להתעסק עם מה שאסור לו. הוא ידע שלא מורחים אוכל ושתיה וצבעי גואש על הספות בסלון. הוא ידע שיש דברים שאסור ויש דברים שמותר, והוא ידע שהבית הוא שלו, אבל החוקים שלי. וכמובן, כמו שגידלתי את אחי הקטן, לכל חוק ולכל "לא" יש הסבר וסיבה הגיונית. אני אשמח לשתף אותו בהסברים, אבל הוא ייאלץ לחיות עם זה שאמא היא זו שקובעת את הכללים והמסגרת.
ב"ישראלים החדשים" מין וריאציה נובורישית של צפונים מפונקים שלא מאמינים בחינוך ילדים. היו לי על זה המון דיונים לאחרונה עם כל מיני חברים, ועל אף גילי הצעיר מסתבר שאני שייכת לדור הישן. כן, אני מאמינה בחינוך. מאמינה בהצבת גבולות. במסגרות. במשמעת. מאמינה שילד שגדל כשהכל מותר הופך למבוגר עם בעיות הסתגלות. אבל אני בעמדת מיעוט, לפחות כאן בסביבה שלי. דעות כמו "לא להגיד להם לא" או "הם הורסים ושוברים וצווחים ואין מה לעשות" או אפילו "אם את רוצה שהקישוטים שלך בבית יחיו תעלימי אותם לפני שהילד נולד" - "חכי שיהיו לך ילדים ותשכחי מסדר וניקיון". לא יודעת מה איתכם, אבל אני גדלתי בבית נקי, מסודר, עם משמעת ומסגרת. על המון דברים אמרו לי לא. לא כל דבר היה מותר. היו לי זכויות בבית וגם חובות. לא היתה דמוקרטיה. פעמים רבות שאלו לדעתי ופעמים רבות לא. כל עוד גרתי בבית הוריי הייתי צריכה לחיות לפי כללי הבית שהם בחרו. וכן, אני עדיין מאמינה בזה. את אחי הקטן גידלתי באותה צורה ויצא ילד מוצלח מאוד. מנומס, מסודר יחסית. לפני כשנתיים לימדתי עברית ילדים של זוג פרופסורים באוניברסיטה. הוא ישראלי והיא אמריקאית. הקטן היה בן שבע, כל דבר שהוא רצה ולא קיבל מיידית הוא התחיל לצרוח ולבכות ולהשתולל. הילד לא ידע מה זה לא, או לא עכשיו. אמא שלהם התעקשה שהוא יקבל מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה. אמרתי תודה ולא תודה ושלום יפה. זה היה אחד הילדים הכי מבריקים אבל גם הכי מעצבנים שהכרתי. אבל כמו שכבר אמרתי, אני בדעת מיעוט כאן לצערי. או שפשוט אנשים שמרגישים כמוני שותקים, לא יודעת. מצאתי כאן חברה אחת, ולא מפתיע שהיא מבוגרת ממני, שמרגישה כמוני. ילדים צריכים מסגרת. ילדים צריכים יציבות. ילדים צריכים גבולות. אחרת איך נחנך אותם לעולם שבו לא הכל עובד בדיוק כמו שהם רוצים?? אמנם אני מסתכנת כאן בצליבה טוטאלית, אבל הילד שלי יגדל בלי שהכל מותר. הוא יגדל לדעת לשמור על חפצים ולא להתעסק עם מה שאסור לו. הוא ידע שלא מורחים אוכל ושתיה וצבעי גואש על הספות בסלון. הוא ידע שיש דברים שאסור ויש דברים שמותר, והוא ידע שהבית הוא שלו, אבל החוקים שלי. וכמובן, כמו שגידלתי את אחי הקטן, לכל חוק ולכל "לא" יש הסבר וסיבה הגיונית. אני אשמח לשתף אותו בהסברים, אבל הוא ייאלץ לחיות עם זה שאמא היא זו שקובעת את הכללים והמסגרת.
אני מהשותקים, אבל מסכים עם כל מילה
אין לי כ"כ זמן לפתח את הרעיון כמוך, לכן אני רק זורק פה ושם משפט, אבל בהחלט אמרת כל מה שיש לי לאמר. ממה שידוע לי עד כה, ולא מנסיון עדיין, הסוד לגידול ילדים מאושרים הוא לא דוקא כניעה מוחלטת וביטול מסגרות, אלא להפך, הצבת גבולות וכללים הגיוניים, שיהיה להם קל לעקוב אחריהם, וברור מה מצופה מהם. מה שהם מנסים לעשות בהתנהגות נלוזה הוא רק לראות כמה רחוק אפשר להגיע בשליטה על הוריהם, והרבה פעמים, ההורים העייפים ממטלות היום מעדיפים להמנע מעמותים ומשחקי כח. כאן הוא הרגע להחליט איך את רוצה שהילד שלך יראה בעתיד. קופצים לי הפיוזים רק מלשמוע על הורים שמשחיתים את הילדים שלהם, ומאפשרים להם לצרוח ולהשתולל, ולא משנה אם הם ישראלים או אמריקאים.
אין לי כ"כ זמן לפתח את הרעיון כמוך, לכן אני רק זורק פה ושם משפט, אבל בהחלט אמרת כל מה שיש לי לאמר. ממה שידוע לי עד כה, ולא מנסיון עדיין, הסוד לגידול ילדים מאושרים הוא לא דוקא כניעה מוחלטת וביטול מסגרות, אלא להפך, הצבת גבולות וכללים הגיוניים, שיהיה להם קל לעקוב אחריהם, וברור מה מצופה מהם. מה שהם מנסים לעשות בהתנהגות נלוזה הוא רק לראות כמה רחוק אפשר להגיע בשליטה על הוריהם, והרבה פעמים, ההורים העייפים ממטלות היום מעדיפים להמנע מעמותים ומשחקי כח. כאן הוא הרגע להחליט איך את רוצה שהילד שלך יראה בעתיד. קופצים לי הפיוזים רק מלשמוע על הורים שמשחיתים את הילדים שלהם, ומאפשרים להם לצרוח ולהשתולל, ולא משנה אם הם ישראלים או אמריקאים.
פרופסור מקס
New member
../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif
מסכימה במאה אחוז... ../images/Emo45.gif
גם אני לא מסתדרת עם החינוך החדש הזה. בבית שלי היו גבולות, ועוד איזה גבולות. ההורים שלי מעולם לא ניסו להיות חברים שלי, כמו שאמא שלי אומרת, חברות יש לך מספיק בחוץ, אמא יש אחת.... היו לי שעות שהייתי צריכה לחזור בהם הבייתה, עד גיל מאוחר אפילו, היו כללים והיו חוקים, היו מטלות בבית, והיה ברור שפה זה לא דמוקרטיה, ומי שקובע זה ההורים, ומה שלא מוצא חן בעיני, אני אתקן בבית שלי עם הילדים שלי... אז נכון, יש דברים שלא מצאו חן בעיני ואני אתקן בבית שלי עם הילדים שלי, אבל השיטה נכונה בעיני - לשים גבולות. גם אני וגם האחיות שלי יצאנו מצויין מהשיטה הזו. ולהגיד לכם עוד משהו - ילדים לא רק צריכים גבולות, הם רוצים גבולות. חלק מהדרישה של ילד כל הזמן על כל דבר, הוא לבדוק איפה בדיוק עוברים הגבולות, ואם לא מעמידים לו אותם במקום מסויים, הוא ימשיך ככה עד שהוא יתקל בגבול, בתקווה רבה שאת הגבול שהוא כן יתקל בו, לא תשים כבר המשטרה.... אני חושבת שילדים , בדיוק כמונו, רוצים לפעמים גם לשמוע לא..
גם אני לא מסתדרת עם החינוך החדש הזה. בבית שלי היו גבולות, ועוד איזה גבולות. ההורים שלי מעולם לא ניסו להיות חברים שלי, כמו שאמא שלי אומרת, חברות יש לך מספיק בחוץ, אמא יש אחת.... היו לי שעות שהייתי צריכה לחזור בהם הבייתה, עד גיל מאוחר אפילו, היו כללים והיו חוקים, היו מטלות בבית, והיה ברור שפה זה לא דמוקרטיה, ומי שקובע זה ההורים, ומה שלא מוצא חן בעיני, אני אתקן בבית שלי עם הילדים שלי... אז נכון, יש דברים שלא מצאו חן בעיני ואני אתקן בבית שלי עם הילדים שלי, אבל השיטה נכונה בעיני - לשים גבולות. גם אני וגם האחיות שלי יצאנו מצויין מהשיטה הזו. ולהגיד לכם עוד משהו - ילדים לא רק צריכים גבולות, הם רוצים גבולות. חלק מהדרישה של ילד כל הזמן על כל דבר, הוא לבדוק איפה בדיוק עוברים הגבולות, ואם לא מעמידים לו אותם במקום מסויים, הוא ימשיך ככה עד שהוא יתקל בגבול, בתקווה רבה שאת הגבול שהוא כן יתקל בו, לא תשים כבר המשטרה.... אני חושבת שילדים , בדיוק כמונו, רוצים לפעמים גם לשמוע לא..
פרופסור מקס
New member
../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif
עדי בשמיים
New member
בגישת "העולם החופשי" הזאת
ילדים יוצאים מפונקים, מעצבנים, ולגמרי לא מוכנים להתמודדות עם העולם. זו בדיוק השיטה שבגללה רואים ילדים בני 13 "תובעים" את ההורים שלהם בבתי משפט, נופלים לסמים, Gangs, ומסתבכים עם החוק ועם עצמם. כאן באמריקה זה מאוד נפוץ. במרפאה באפסטייט שבה התחלתי את מעקב ההריון, ישבו איתי בחדר ההמתנה ילדות בנות 13 ו-14 בהריון מתקדם. ילדים בוחנים גבולות כל הזמן. אפשר לכבד אותם ולהעריך אותם ובכל זאת להציב להם גבולות. אני לא רואה את הסתירה. ובאמת, כמו שמרב אמרה, אני לא רוצה להיות החברה של הילד שלי, אני רוצה להיות אמא שלו. זו שתקנה לו את החינוך, הערכים והכלים להתמודד עם העולם בצורה הכי טובה, זו שתלמד אותו מה נכון ומה לא, זו שתעזור לו להתפתח כך שהוא יגדל ויהפוך למבוגר שיוכל לעשות זאת בעצמו. ההורים שלי היום נורא מודאגים מהסמים בבתי הספר. אחי הקטן בדיוק בגיל הקשה הזה. בכל פעם שאני מדברת איתו, אני רואה את התוצאות של החינוך שלי, כן שלי. הילד מספר לי על הסמים בבית הספר, וגם מספר לי על כמה זה מגעיל אותו, ועל איך שהוא "ירד" נואשות על קבוצה של ילדים שניסו לשכנע כמה אחרים לעשן משהו. וכן, כל זה בגלל שהצבתי לו גבולות, לא בגלל שהרשיתי לו לעשות כל דבר שהתחשק לו. פעם שאלתי אותו מה הדבר שהוא הכי שונא, והתשובה היתה "כשאת מאוכזבת ממני"... לא כועסת, מאוכזבת. וזו עבורי ההוכחה הכי מספקת שהשיטה הזו עובדת. מצד שני, יש לי חברה שהיא אופר למשפחה ישראלית בניו יורק בה שני ההורים עובדים. היא מתלוננת נואשות שהילדים הם פראי אדם ומפלצות. כשהיא יוצאת איתם החוצה היא צריכה כמעט לקשור אותם. היא לא יכולה להכנס איתם לחנות בלי שהם יעשו סצינות, צווחות וצרחות כאילו לפחות רוצחים אותם, אם היא לא רוצה לקנות להם משהו. כשאני יושבת במסעדה ורואה את הילדים האלה אני מתחרפנת. לקחתי את אחי הקטן לקונצרט לפני כמה חודשים. הוא לא ממש אהב את העניין. הסכמתי לו מדי פעם לצאת החוצה להתאוורר, ובשאר הזמן הוא ישב בשקט והעסיק את עצמו עד שהכלנו הביתה. שלוש שורות מאחורינו ישבה ילדה קצת קטנה יותר מאלון, בערך בת 11. היא לא הפסיקה ליילל ולצרוח, להרעיש, להזיז דברים, לקום ולשבת, עד שחצי האולם כבר תקע מבטים עויינים באמא שלה, שישבה לידה ולא אמרה מילה. איכס.
ילדים יוצאים מפונקים, מעצבנים, ולגמרי לא מוכנים להתמודדות עם העולם. זו בדיוק השיטה שבגללה רואים ילדים בני 13 "תובעים" את ההורים שלהם בבתי משפט, נופלים לסמים, Gangs, ומסתבכים עם החוק ועם עצמם. כאן באמריקה זה מאוד נפוץ. במרפאה באפסטייט שבה התחלתי את מעקב ההריון, ישבו איתי בחדר ההמתנה ילדות בנות 13 ו-14 בהריון מתקדם. ילדים בוחנים גבולות כל הזמן. אפשר לכבד אותם ולהעריך אותם ובכל זאת להציב להם גבולות. אני לא רואה את הסתירה. ובאמת, כמו שמרב אמרה, אני לא רוצה להיות החברה של הילד שלי, אני רוצה להיות אמא שלו. זו שתקנה לו את החינוך, הערכים והכלים להתמודד עם העולם בצורה הכי טובה, זו שתלמד אותו מה נכון ומה לא, זו שתעזור לו להתפתח כך שהוא יגדל ויהפוך למבוגר שיוכל לעשות זאת בעצמו. ההורים שלי היום נורא מודאגים מהסמים בבתי הספר. אחי הקטן בדיוק בגיל הקשה הזה. בכל פעם שאני מדברת איתו, אני רואה את התוצאות של החינוך שלי, כן שלי. הילד מספר לי על הסמים בבית הספר, וגם מספר לי על כמה זה מגעיל אותו, ועל איך שהוא "ירד" נואשות על קבוצה של ילדים שניסו לשכנע כמה אחרים לעשן משהו. וכן, כל זה בגלל שהצבתי לו גבולות, לא בגלל שהרשיתי לו לעשות כל דבר שהתחשק לו. פעם שאלתי אותו מה הדבר שהוא הכי שונא, והתשובה היתה "כשאת מאוכזבת ממני"... לא כועסת, מאוכזבת. וזו עבורי ההוכחה הכי מספקת שהשיטה הזו עובדת. מצד שני, יש לי חברה שהיא אופר למשפחה ישראלית בניו יורק בה שני ההורים עובדים. היא מתלוננת נואשות שהילדים הם פראי אדם ומפלצות. כשהיא יוצאת איתם החוצה היא צריכה כמעט לקשור אותם. היא לא יכולה להכנס איתם לחנות בלי שהם יעשו סצינות, צווחות וצרחות כאילו לפחות רוצחים אותם, אם היא לא רוצה לקנות להם משהו. כשאני יושבת במסעדה ורואה את הילדים האלה אני מתחרפנת. לקחתי את אחי הקטן לקונצרט לפני כמה חודשים. הוא לא ממש אהב את העניין. הסכמתי לו מדי פעם לצאת החוצה להתאוורר, ובשאר הזמן הוא ישב בשקט והעסיק את עצמו עד שהכלנו הביתה. שלוש שורות מאחורינו ישבה ילדה קצת קטנה יותר מאלון, בערך בת 11. היא לא הפסיקה ליילל ולצרוח, להרעיש, להזיז דברים, לקום ולשבת, עד שחצי האולם כבר תקע מבטים עויינים באמא שלה, שישבה לידה ולא אמרה מילה. איכס.
פרופסור מקס
New member
../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.